נורד סטרים
נורד סטרים (ברוסית: Северный поток) הוא צינור גז טבעי בין רוסיה לגרמניה העובר לאורך קרקעית הים הבלטי.
זהו צינור בעל נתיב היצוא הארוך ביותר בעולם – 1224 ק"מ. הבעלים והמפעיל היא חברת Nord Stream AG, אשר בעל המניות העיקרי שלה היא חברת הגז הממשלתית הרוסית גזפרום.
הצינור כולל שני קווים מקבילים. ב-8 בנובמבר 2011 החלה אספקת הגז בקו הראשון של צינור הגז, וב-8 באוקטובר 2012 החלה אספקה של הגז בשני הקווים של הצינור.
בפרויקט השתתפו רוסיה, גרמניה, הולנד וצרפת; מדינות המעבר של הגז הרוסי והמדינות הבלטיות התנגדו ליישומו של המיזם. מטרת הפרויקט להגדיל את אספקת הגז לשוק האירופי ולצמצם את התלות במדינות המעבר.
במהלך 2019 מתוכננת להסתיים הנחתם של שני צינורות נוספים לאורך אותו נתיב, בפרויקט המכונה נורד סטרים 2 (Nord Stream 2), אשר מתוכנן להכפיל את נפח הגז מ-55 מיליארד מ"ק כיום ל-110 מיליארד מ"ק.
פרויקט נורד סטרים 2 מלווה בהתנגדויות של ממשל טראמפ בארצות הברית ומספר מדינות מזרח-אירופאיות שבהן עוברים צינורות גז ישנים יותר מרוסיה למעררב אירופה. ההתנגדות נובעת מחשש להתגברות כוחה הגיאופוליטי של רוסיה באירופה והתגברות השפעתה בעיקר על גרמניה. ההתנגדות נובעת גם ממניעים כלכליים, שכן גז שיזרום בצינורות אלה לא יזרום בצינורות העוברים במדינות מזרח אירופה, ופירוש הדבר פחות תשלומים למדינות אלה. ארצות הברית מצידה מתכוונת למכור יותר גז נוזלי לאירופה.
