נחמיה שמואל ליבוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נחמיה שמואל ליבוביץ (3 בינואר 1862 - 12 ביוני 1939) היה סופר, מהדיר וחוקר יהדות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליבוביץ נולד בקולנה, מחוז לומזה באימפריה הרוסית (כיום פולין). למד אצל אביו יצחק (בן שלמה בן אפרים) ליבוביץ, ולאחר מכן אצל הרב אליהו חסיד. היה נשוי לעלקא בת ר' ליטמאן.

ב-1881 היגר לארצות הברית, וגר בתחילה בניוארק, ניו ג'רזי ולאחר מכן עבר לניו יורק. הוא נעשה לסוחר יהלומים ולצד זה עסק בחקר היהדות. ביקר בארץ ישראל בתחילת שנת תרפ"ז (1927) והדפיס בה מספריו. בביקורו השני בשנת תרפ"ט (1929) שקל להשתקע בארץ, אך נוכח שקשה לו להשאר גלמוד בלי ילדיו וחזר לארצות הברית.

בכ"א כסלו תרע"ב (1912) מת בנו יהודה לואיס (לורנץ, י"א באייר תרמ"ו (1886) - כ"ב בכסלו תרע"ב (1912)) והוא הוציא לזכרו ספר "פניאל", על "דבר המות, אבלות ותנחומין... בספרות התלמוד ופתגמי הפילוסופים".

ליבוביץ כתב כארבעים חיבורים. חלקם פרסם במאה עותקים בלבד. כמו כן ההדיר ספרים. לעיתים השתמש בשמות עט כמו מאיר זיו, חשמ"ל, ופנחס בן אמיתי. הוא כתב מאמרים בכתבי העת: קדימה (ערך מדור קריית ספר), הצפה, העברי, הלאומי, הפסגה[1], הצופה לחכמת ישראל, נר המערבי[2], המודיע לחדשים[3], ילקוט המערבי[4] ועוד.

בשנת תרנ"ד (1894) הוציא מאסף בשם אוצר החכמה והמדע והשתתפו בו י.ד. אייזנשטיין, משה רייכרסון, יעקב רייפמן, א.ד. דובזוביץ, מ. דוליצקי, אברהם אפשטיין וגרשון רוזנצווייג.

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים שההדיר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בעריכת הרב הלל דוד הכהן טריווש.
  2. ^ ירחון. "יפיץ אור על חיי היהודים, על היהדות וספרות ישראל". יצא לאור על ידי חברת מפיצי ספרות ישראל באמריקה. ניו-יורק, תרנ"ה-תרנ"ז, 1895-1897. שנה ראשונה - חוברות א-יב; שנה שנייה - חוברות א-ד. הירחון מכיל מידע רב לתולדות יהודי מזרח-אירופה שהיגרו לארצות הברית, ובמיוחד לתולדות היהדות האורתודוקסית באמריקה.
  3. ^ המודיע לחדשים (Monthly Intelligencer), ירחון בעריכת הערמאן ראזנטהאל וא.ח. ראזענבערג. ניו-יורק, 1900-1902. ירחון בנושא יהדות, הקהילה היהודית באמריקה וברוסיה, התנועה הציונית, חינוך, ספרות ועוד.
  4. ^ שנתון יצא לאור בשנת 1904 מוקדש למשורר מ.מ. דוליצקי, ליובל הכ״ה של הופעת שירו הראשון.