ישראל דוידזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ישראל דוידזון (Israel Davidson; כ"ו באייר ה'תר"ל, 27 במאי 1870, יאנובה - י' בתמוז ה'תרצ"ט, 27 ביוני 1937, גרייט נק (אנ'), מדינת ניו יורק) היה ממובילי חקר הפיוט העברי בזמנו ופרופסור בבית המדרש לרבנים בניו יורק. נודע ביצירתו הגדולה "אוצר השירה והפיוט".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוידזון נולד ב-1870 בינובה שברוסיה (ליטא) לדוד וולף מובשוביץ. בגיל שנתיים מת אביו ובגיל שש מתה אמו והוא נשלח ללמוד בעיר גרודנה ולחיות אצל דודו הרב ישראל תנחום קלבנסקי. למד בצעירותו בישיבת וולוז'ין וישיבת כנסת ישראל (סלובודקה). מעולם לא נאמר לו מה שמו, ושהוא היה הילד השלוש-עשרה ואף אחד מאחיו ואחיותיו לא שרד. קראו לו "אלטר", כלומר שהוא לעולם לא יזדקן.

ב-1898, בגיל 17 וחצי, הוא ברח מרוסיה לניו יורק, וכששאלו אותו במחלקת ההגירה מה שמו הוא בחר בשם ישראל דוידזון להראות שהוא יהודי (בן דוד). הוא עבד למחייתו בעבודות שונות כרוכל, בסופרמרקט 17! שעות ביום, ושומר לילה בחנות. הוא התפלל ולמד בבית כנסת באיסט סייד במנהטן וחברי הקהילה מסרו לו את ילדיהם שלימד אותם עברית.

בו בזמן הוא למד שנה אחת בבית ספר ממלכתי, והמשיך באוניברסיטת קולומביה עד לקבלת תואר דוקטור ב-1902, בגיל 25. שנים אחדות שימש כרב בכלא סינג סינג. לאחר מכן לימד בבית המדרש לרבנים עד מותו.

פרופ' דוידזון כתב עשרות ספרים ופרסם מאות שירים ופיוטים מכתבי יד והגניזה הקהירית מכל סוגי השירה העברית של ימי הביניים. כמו כן כתב מחקרים בתחומים נושקים וקרובים - פרודיות, פתגמים וספרות פולמוסית בין הקראים והרבנים. לספריו בעברית נהג לכתוב מבוא באנגלית.

ב-1906 הוא נישא לקרי (גיטל בת חיים) דרייפוס (1879-1953), וביתו ברחוב מורניג סייד אוניו היה למקום מפגש לשוחרי יהדות, במיוחד בסעודות לילות שבת.

בשנת תרפ"ה (1925) הוזמן דוידזון לסדרת הרצאות באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר שזכה בשנת שבתון אקדמית מאת הסמינר לרבנים בניו יורק המוסד שבו שימש כמרצה לספרות ימי הביניים הגיע בשנת תרפ"ו (1926) ארצה. בדרכו ארצה ובחזרתו ממנה ערך מסע באירופה - באיטליה, צרפת, ווינה, פראג, גרמניה ואנגליה ונפגש לראשונה עם קוראי ספריו, מוקיריו ומעריציו, חכמים וסופרים אתם עמד עד אז בקשר בכתב בלבד.

בנותיו: גלדיס וג'סיקה אחת הייתה חוקרת והשנייה עורכת דין.

הוא נפטר בי' בתמוז תרצ"ט ונקבר בבית הקברות הר נבו בגלנדל, קווינס, ניו יורק.

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש יצירותיו העיקריות הם:

  • "מחזור יניי", שרידים מקרובות יניי, ניו יורק תרע"ט.
  • "פיוטים ושירים מן הגניזה שבמצרים", בתוך גנזי שכטר ג, תרפ"ח.
  • אוצר השירה והפיוט, 4 כרכים, מפעל חייו, כולל רשימה מדויקת של השירים והפיוטים "מזמן חתימת כתבי הקודש עד ראשית תקופת ההשכלה" שנדפסו או נזכרו בספרים. ניו יורק תרפ"ה - תרצ"ג.

מתלמידיו

מחיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוצר המשלים והפתגמים, ירושלים תשל"ט
  • אוצר השירה והפיוט, פילדלפיה תרפ"ה
  • דיואן, פילדלפיה, תרצ"ב
  • חכמה וסכלות בפתגם העברי מימי הבינים, נ.י. תרצ"ח
  • מחברת משירי קודש, אנתולוגיה של חמישים ממיטב שירי מר' שלמה אבן גבירול מוערים ומבוארים, עם תרגום לאנגלית מהמשורר ישראל זנגוויל, פילדלפיה תרפ"ג
  • מלחמות ה', נ.י. תרצ"ד
  • מסות ומחקרים; פילדלפיה, תרצ"ח
  • סדור; ירושלים, תש"א
  • סדור רב סעדיה גאון; ירושלים, תש"א
  • שעשועים; תרע"ד; נ.י. ברלין, תרפ"ה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]