נחשי מים (קלימט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחשי מים מספר 2
Wasserschlangen II
Klimt - Wasserschlangen II (Freundinnen) - 1904.jpeg
צייר גוסטב קלימט
תאריך יצירה 1907-1904
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ 80 אורך × 145 רוחב × 80 גובה
מיקום אוסף פרטי
נחשי מים מספר 1
Wasserschlangen I
Gustav Klimt 067.jpg
צייר גוסטב קלימט
תאריך יצירה 1904-1907
טכניקה וחומרים מים וטמפרה על קלף
ממדים בס"מ 50 אורך × 20 רוחב × 80 גובה
מיקום הגלריה האוסטרית בלוודר, וינה

נחשי מיםגרמנית: Wasserschlangen) היא צמד ציורים, האחד בצבעי שמן והשני בצבעי מים, של הצייר האוסטרי גוסטב קלימט, שנוצרה בין השנים 1904 ל-1907. הציורים מתייחסים לחושניות גוף האישה וכן ליחסים חד מיניים בין נשים. הציור השני בסדרה נחשי מים מספר 2 הוא המפורסם מצמד היצירות, ויש לו היסטוריה ארוכה ועשירה. הציור נגנב על ידי הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה ומכירתו בשנת 2013 עוררה סערה בקשר לסכום מכירתו. הציור נחשב לאחד מהיצירות שנמכרו במחיר הגבוה ביותר.

אודות היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה השנייה נעשתה על קנבס באמצעות צבעי שמן. קלימט החל את עבודתו על הציור ב-1904, והוא סיים כנראה בשנת 1906 או 1907. ג'ני שטיינר, בתו של תעשיין מפורסם מווינה, הזמינה את הציור ורכשה אותו. זוהי היצירה האחרונה של קלימט שכללה נימפות מים, לאחר "מים זזים" (1898), "רפואה" (1901), "דג זהב" (1902) ו"נחשי מים מספר 1" (1904).

היצירה מתארת ארבע נימפות מים; שתיים מהן מופיעות בחזית הציור בעירום מלא, ולשתיים האחרות ניתן לראות רק את הראש בקצה הימני העליון של הציור. הנימפה הקרובה לצופה מסתכלת ישירות אליו ושיער ערוותה גלוי לעין. המבט הישיר מזכיר את יצירתו של אדואר מאנה, "אולימפיה". על פניו מדובר בייצוג קונבנציונלי של נימפות, מה שהיה מקובל באמנות עד כה. אולם, קלימט כנראה רצה להציג יחסים לסביים בין הנימפות. מכיוון שיחסים חד-מיניים לא היו מקובלים בזמנו הדרך היחידה של קלימט לתאר זאת היא על ידי שילוב דמויות מיתולוגיות. קלימט חזר על מוטיב לסבי גם ביצירתו "נשים חברות" (1917).

בעלת הציור המקורית, ג'ני שטיינר, הייתה יהודיה, וב-1938 נאלצה לברוח מוינה לפורטוגל עקב רדיפות הנאצים. לאחר בריחתה החרימו הנאצים את היצירה המדוברת, והיא ניתנה לחבר המפלגה גוסטב יוקיקאי, שהיה ככל הנראה אחד מבניו הלא חוקיים של קלימט. יוקיקאי המשיך להחזיק בציור גם לאחר המלחמה, ובמותו בשנת 1961 הוריש אותו לאשתו, אורסולה. כל אותה תקופה הציור נחשב ליצירה אבודה.

בשנת 2012 רצתה אורסולה למכור את היצירה במכירה פומבית בסותבי'ס. אולם, מפני שהיצירה נחשבה לגנובה אורסולה הייתה צריכה להגיע להסדר עם יורשיה של ג'ני שטיינר. בהסכם שנעשה על ידי הצדדים הוחלט לחלק את הזכויות ביצירה למחצית עבור כל אחד מהם. באותה שנה הציור גם נמכר בסכום של 112 מיליון דולר לסוחר אמנות בשם איבס בוריאיר. יורשיה של ג'ני שטיינר תרמו את חלקם לקרן חדשה על שמו של גוסטב קלימט.

בשנת 2013 בוריאיר פנה למיליארדר הרוסי דמיטרי ריבולובלב לשם מכירת היצירה. אף על פי שבוריאיר היה הבעלים של הציור, הוא אמר לריבולובלב שצד שלישי מחזיק אותו והוא אינו בעליו. בוריאיר דרש סכום של מעל 180 מיליון דולר תמורת היצירה, וכך עשה רווח של כ-75 מיליון דולר מהעסקה. מאוחר יותר, מעשיו של בוריאיר התגלו, ונודע כי הוא עשה זאת לעוד מספר אוספי אמנות. ריבולובלב ורבים אחרים הגישו תביעה כנגדו, ועד היום היא מתנהלת בבתי המשפט.

בשנת 2015 ריבולובלב מכר את היצירה לאספן אנונימי, ככל הנראה לאחד מנסיכות קטר, בסכום של 170 מיליון דולר. היצירה לא מוצגת לציבור, ורבים סבורים כי היא שוב נחשבת כיצירה אבודה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Florman, Lisa (June 1990). "Gustav Klimt and the precedent of Ancient Greece". Art Bulletin. 72: 310–326.
  • Marlowe-Storkovich, Tina (2003-01-01). "Medicine" by Gustav Klimt". Artibus et Historiae. IRSA s.c. 24 (47): 231–252.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נחשי מים בוויקישיתוף