ניהיליזם מוסרי

ניהיליזם מוסרי היא השקפה מטא-אתית לפיה טענות מוסריות-נורמטיביות הן בהכרח שגויות. יש להבחין בין ההשקפה הזו לבין נון-קוגניטיביזם, סובייקטיביזם מוסרי ורלטיביזם מוסרי, שאינם מקצים ערך-אמת סטטי כלשהו לטענות מוסריות. כל עוד לא ידוע על טענה שגויה, ניהליסטים מוסריים תמיד יהיו ספקנים מוסריים (אך לא להפך).

ניקולו מקיאוולי מוצג לעיתים כאבטיפוס לניהיליזם מוסרי, אך קביעה זו מוטלת בספק. ספרו "הנסיך" (Il Principe) לא עסק כלל בענייני מוסר, מה שערער מסורת אירופאית שבמהלך ימי הביניים כללה את הפילוסופיה של המוסר בתוך הפילוסופיה המדינית. אך החרשה בענייני מוסר אינה בבחינת ניהיליזם גמור. מקיאוולי אמנם אומר שעל הנסיך לזנוח מניעים מוסריים לטובת מניעים כוחניים הגלומים במדינאות, אך הוא מוסיף ואומר, במיוחד בחיבוריו האחרים, שעל השליט המצליח להיות בעל מעלות-טובות פגניות, ולא נוצריות.

הנה כי כן, מקיאוולי מציג חלופה לתורות המוסר של התקופה, ולא דוחה את עצם קיומה של המוסריות. קרוב יותר להוות דוגמה לניהיליזם מוסרי הוא תרסימכוס (Thrasymachus), כפי שהוא מתואר ב"פוליטיאה", ("המדינה") ספרו של אפלטון.

עם זאת, אפשר לפרש את משנת תרסימכוס ככזו המציעה דין-וחשבון רוויזיוניסטי ביחס למושג הצדק, במקום דחייה מוחלטת של מוסריות ודיון נורמטיבי. המגן הידוע ביותר על הניהיליזם המוסרי הוא אולי הדמות הבדיונית בזרוב בספרו של איוון טורגנייב, "אבות ובנים".

ראו גם

• ספקנות מוסרית
• ניהיליזם

קישורים חיצוניים

• ניהיליזם מוסרי, ניהיליזם אינטלקטואלי ואתיקה מעשית, מסה אנטי-ניהיליסטית מאת הפילוסוף נתן נוביס (באנגלית)
• נאו-מקיאווליזם וניהיליזם מוסרי, פתיח מאמרו של זיגפריד מרק בכתב-העת Ethics (באנגלית)