נייר ערך למוכ"ז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטר מניה של Jewish Colonial Trust Limited

נייר ערך למוכ"ז (Bearer security) הוא נייר ערך המגולם במסמך סחיר (שטר). העברת נייר ערך למוכ"ז מתבצעת על ידי מסירה פיזית של השטר. למעשה, זו פיסת נייר שהאוחז אותה הוא הבעלים של נייר הערך. בכך, נייר ערך למוכ"ז שונה מנייר ערך על שם, שהבעלות בו מתועדת במרשם מרכזי אחד, המנוהל בידי התאגיד המנפיק. בניגוד לנייר ערך למוכ"ז, העברת נייר ערך על שם דורשת פעולה (כגון רישום ההעברה במרשם בעלי ניירות הערך) שאינה מסירה פיזית בלבד. שני הסוגים הנפוצים של ניירות ערך למוכ"ז הם מניות למוכ"ז (bearer shares) ואג"ח למוכ"ז (bearer bonds). פירוש הביטוי "למוכ"ז" הוא "למוסר כתב זה".

ניירות ערך למוכ"ז שונים ממסמכים סחירים למוכ"ז שאינם נייר ערך, כגון שטר למוכ"ז (קרי, שטר חליפין למוכ"ז, שיק למוכ"ז או שטר חוב למוכ"ז) או שטר מטען למוכ"ז.

ניירות ערך למוכ"ז מופיעים במרשמי ניירות הערך (כגון מרשם בעלי המניות) של החברה שהקצתה אותם. בניגוד לניירות ערך על שם, אין תיעוד של שמות הבעלים עצמם (שאינם ידועים לחברה), אלא רישום של כמות ניירות הערך למוכ"ז הנמצאים במחזור, של תאריך ההקצאה ושל מספור השטרות.

ככלל, כל סוג של נייר ערך יכול להתקיים בצורת נייר ערך למוכ"ז. מניות ואג"ח הם שני סוגי ניירות הערך העיקריים המוקצים למוכ"ז. ישנם ניירות ערך שכמעט אין טעם להקצותם בדרך זו, מכיוון שהם קצרי-מועד. אם תוקפם יפוג מבלי שנעשתה פעולת מימוש מסוימת, בעליהם יחזיק נייר חסר ערך. כאלו הם, למשל, כתבי אופציה.

ניירות ערך למוכ"ז אינם חייבים להוות סדרה (class) נפרדת בהון התאגיד. אין כל קשר בין חלוקת המניות לסדרות (מניות של אותה חברה, עם זכויות צמודות שונות; לדוגמה, מניות רגילות לעומת מניות יסוד) לבין יצוגן בדרך של מניות למוכ"ז או מניות על שם. אפשר שלחברה יהיו מניות מסדרה אחת בלבד, חלקן מניות על שם והחלק האחר – מניות למוכ"ז. כל אותן מניות מקנות את אותן זכויות. ההבדל היחיד נעוץ באופן מימוש הזכות. בעוד שבנוגע למניות על שם, החברה יודעת את זהות בעל המניה ויכולה לפנות אליו על מנת לקיים אירועי מימוש זכות – תשלום דיווידנד או זכות כלכלית אחרת, כינוס אספה כללית וכדומה – הרי בעל מניה למוכ"ז נדרש לפנות בעצמו לחברה ולהציג את שטר המניה כדי לקבל את הזכויות הנובעות ממנו.

מניות למוכ"ז בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק החברות של ישראל מסדיר סוגיות אחדות הקשורות למניות למוכ"ז ולניירות ערך למוכ"ז בכלל. החוק דן בסוגיות אלו בארבעה הקשרים שונים (סעיף ההגדרות; הפרק העוסק במרשם בעלי המניות; הפרק העוסק בהגדרת בעל מניות; הסימן העוסק בהעברת ניירות ערך).

החוק מגדיר "נייר ערך למוכ"ז" כ"נייר ערך שתמורתו המלאה שולמה לחברה ושהוצא בשלו שטר המעיד על כך".[1] החוק מבחין בין "נייר הערך" עצמו לבין ה"שטר", שהוא המסמך הפיזי המגלם אותו. הדרישה, שרק נייר ערך שתמורתו שולמה במלואה יוכל להיות נייר ערך למוכ"ז, נובעת מחוסר היכולת להתחקות אחר הבעלים של הנייר אחרי ההקצאה. לכן, לא ניתן לדרוש את התשלום במנות; יש לקבלו במלואו ורק אז להקצות את הנייר. השימוש במונח "שטר" כפשוטו מצביע על כך שהחוק רואה את שטר נייר הערך למוכ"ז כמסמך סחיר לכל דבר, שחלים עליו דיני השטרות הכלליים. קביעה זו מעוגנת בשתי הוראות נוספות בחוק החברות: "אחיזה בשטר היא ראיה לכאורה לבעלות בו"[2] ו"נייר ערך למוכ"ז הוא מסמך סחיר, שהעברתו היא במסירת השטר לידי הנעבר".[3]

החוק ממשיך ודן במניות למוכ"ז. נעשית שוב הבחנה בין המונחים "שטר מניה" ו"מניה למוכ"ז", כאשר החוק מגדיר "שטר מניה" כ"שטר המציין שהמחזיק בו הוא בעל מניה למוכ"ז".[4] כדי שחברה תוכל להקצות מניות למוכ"ז, חייבת להימצא הרשאה לכך בתקנון שלה.[5] הקביעה המהותית החשובה ביותר של חוק החברות בנוגע למניות למוכ"ז היא שהאוחז בשטר מניה הוא בעל מניה לכל דבר.[6] זאת, בניגוד למצב ששרר בימי פקודת החברות, אז היו ספקות באשר למעמדו של בעל מניה למוכ"ז ונמצאו חברות בהן רק מי ששמו הופיע במרשם בעלי המניות נחשב לבעל מניה. גם באותה תקופה, ניתן היה לקבוע במסמכי ההתאגדות שבעל מניה למוכ"ז הוא בעל מניה לכל דבר ועניין. בחברות רבות אכן קבעו כך. חוק החברות ביטל את ההבחנה בין צורות שונות של מניה לעניין מעמדו של בעליה.

החוק קובע כי שר המשפטים רשאי להתקין תקנות בדבר הנוסח והצורה של שטרי מניה,[7] אך עד היום לא הותקנו תקנות כאלה.

החוק מפרט את האופן בו יש לרשום מניות למוכ"ז במרשם בעלי המניות: יצוינו "עובדת הקצאתן של מניות למוכ"ז, מועד הקצאתן וכמות המניות",[8] כמו גם "המספור של המניה למוכ"ז ושל שטר המניה".[9] לפי החוק, ניתן להפוך מניה על שם למניה למוכ"ז ולהיפך. אם החברה מוציאה שטר מניה במקום מניה על שם, עליה למחוק את שם בעל המניה מהמרשם ולרשום במקומו את המניה למוכ"ז.[10] אם בעל מניה מבקש להחזיר את שטר המניה שבידו לחברה ולהירשם במרשם בעלי המניות, הוא יכול לעשות כן, אם אין הוראה בתקנון האוסרת על כך; שטר המניה יבוטל והמניה תהפוך למניה על שם.[11]

בהתאם לתיקון לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (תיקון מס' 28), אשר פורסם ברשומות ביום 17.3.2016, ונכנס לתוקף ביום 17.9.2016, חברות לא יוכלו להנפיק עוד מניות למוכ"ז. מניות למוכ"ז הקיימות ערב תיקון החוק יימחקו או יהפכו לרדומות, לפי העניין.

בהתאם להוראות המעבר לתיקון, בעל מניה למוכ"ז שיחזיר לחברה את שטר המניה ערב כניסת החוק לתוקף, יקבל תחתיה מניה בעלת זכויות זהות והמניה למוכ"ז תבוטל. מניה למוכ"ז שלא תוחזר כאמור, תיהפך למניה רדומה כמשמעותה בסעיף 308 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 והחברה תנפיק תחתיה מניה שתירשם במרשם בעלי המניות בהתאם לזכויות המניה למוכ"ז.

בהתאם להוראות המעבר לתיקון, בעל נייר ערך למוכ"ז שאינו מניה, שיחזיר את נייר הערך לחברה ערב כניסת החוק לתוקף, יקבל תחתיו נייר ערך על שם, בעל זכויות זהות ונייר הערך יבוטל. נייר ערך שלא יוחזר כאמור, לא יקנה לאוחז בו זכויות עד אשר יוחזר לחברה ויונפק תחתיו נייר ערך בעל זכויות זהות כאמור.

סוגיות בניירות ערך למוכ"ז[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטר 5 מניות למוכ"ז של חברת הכריה הקנדית BCRIC. שטרי מניה אלו חולקו בחינם לכל תושבי בריטיש קולומביה ב-1979 כדי לשתפם בבעלות בחברה ולעודד השקעה בה. המספרים בשני צדי השטר מיועדים לסימון תשלום דיווידנדים על המניות.

הבעיה העיקרית שמעוררים ניירות ערך למוכ"ז נוגעת לאופן העברת הזכויות לבעליהם בעת אירועי מימוש זכות, כגון תשלום דיווידנד או כינוס אספה כללית. נייר ערך על שם אינו מעורר בעיה זו, שכן החברה (או, במקרה של חברה ציבורית, החברה לרישומים ומסלקת הבורסה) יודעת את זהותו של בעל נייר הערך ויכולה להעביר לו את הזכות הנדונה או לאפשר לו לממשה. לאחר הכרזה על אירוע מימוש זכות, בעל נייר ערך למוכ"ז יכול להגיע אל משרדי החברה, להציג את השטר ולממש את זכותו. עם זאת, ממגוון סיבות, ייתכן שהבעלים ישכח כליל מקיומו של השטר או שלא יגיע לקבל את הזכויות הנובעות ממנו. פתרון אפשרי אחד לבעיה זו הוא הפקדת התשלום בנאמנות לטובת בעלי ניירות הערך למוכ"ז. כאשר אלו יבקשו לקבל את התשלום המגיע להם, הם יוכלו לפנות אל הנאמן. מנגנון זה אפשר שיחול לגבי כל תשלום או תמורה העשויים להתקבל עבור מניות, לרבות דיווידנד, תמורה כפויה בהצעת רכש מלאה, פדיון של מניה ניתנת לפדיון, תשלום על שברי מניה באיחוד מניות, תמורת מיזוג וחלוקת עודף הנכסים בפירוק. על החברה או הנאמן לקיים רישום של כל אירוע מימוש זכות מכוח שטר נייר ערך למוכ"ז, כדי שאותן זכויות לא יתקבלו יותר מפעם אחת על אותה יחידת נייר ערך. בישראל, נעשה שימוש במנגנון זה לטובת בעלי המניות למוכ"ז של Jewish Colonial Trust Limited[12] וכן לטובת בעלי המניות למוכ"ז של מלון המלך דוד בע"מ.[13] מנגנון אחר, שהיה נפוץ מאוד בעבר, הוא שימוש בתלושים או קופונים שנתלשו משטר המניה עצמו, בכל פעם בה בעל המניה הגיע לקבל דיווידנד. מנגנון זה הוא מוגבל יחסית (מתאים רק לדיווידנד או לתשלום תקופתי) ולא נותן מענה לצורך לתעד את זהותו של בעל המניה במעמד מימוש הזכות.

בעיה אחרת הקשורה למניות למוכ"ז נובעת מכך שמניות אינן מקנות רק זכויות, אלא גם חובות. החיוב העיקרי המוטל על בעל מניה הוא לשלם עבור מנייתו – דבר שחייב להיעשות ממילא כתנאי להקצאתה של כל מניה למוכ"ז. אולם, על בעל מניה מוטלים גם חיובים לא-כלכליים, הנוגעים לצד הממשלי של מערכת היחסים הנובעת מהמניות.[14] אם לא ניתן לאתר את בעל המניות, לא ניתן לתבוע ממנו את קיום החיוב. בעיה זו נפתרת באמצעות הדרישה שבמעמד מימוש הזכות הממשלית (בעיקר הצבעה באסיפה הכללית), בעל המניה למוכ"ז יהיה חייב להזדהות ולמסור את אותם פרטים הנרשמים לגבי בעל מניה על שם. בנוסף, לפי הקבוע בתקנונים רבים, תנאי להצבעה באסיפות החברה הוא הפקדת שטר המניה במשרד החברה ורישום שמו של המפקיד לפני ההצבעה, כאילו הייתה זו מניה על שם.

גם אובדן של שטר נייר ערך למוכ"ז עשוי להוות בעיה, בשני היבטים שונים: ראשית, בעל נייר ערך למוכ"ז, אשר טוען כי שטר נייר הערך אבד לו, עשוי לדרוש מהחברה לקבל שטר חלופי תחתיו. במקרה כזה, קיים סיכון שאדם שלישי, אשר ימצא את שטר נייר הערך המקורי, יטען שהוא בעל נייר הערך, כך שלכאורה יתקיים כפל זכויות. לכן, נהוג לדרוש מבעל השטר שאבד לתת התחייבות לשיפוי החברה, כתנאי להוצאת שטר נייר הערך החלופי. ההיבט השני של הבעיה מקורו בכך שאם שטר נייר ערך אבד או הושמד, ייתכן שבעליו לעולם לא יוכל לדרוש את הזכויות הנובעות מנייר הערך. במקרה כזה, לא תהיה אפשרות לקיים אירועי מימוש זכות לגבי אותו נייר ערך וישרור חוסר התאמה בין הנתונים שבידי החברה לגבי ניירות הערך שהנפיקה, כפי שהם משתקפים במרשם בעלי ניירות הערך, לבין היקף ניירות הערך הקיים במציאות.

סוגיה נוספת הנוגעת לניירות ערך למוכ"ז היא מיקום ה-situs (מושב הזכות) לפי נייר הערך. באופן קלאסי, נהוג לערוך הבחנה בין ניירות ערך על שם לניירות ערך למוכ"ז, כאשר מקום המושב של הראשונים הוא מקום מרשם בעלי ניירות הערך (משרדה הרשום של החברה) ואילו האחרונים נעים בהתאם למיקומו הפיזי של השטר. יש לכך נפקות, למשל, במשפט הבינלאומי הפרטי, לעניין הדין החל על זכויות התביעה של בעל נייר הערך. אולם, בפועל, מקום המושב של ניירות ערך למוכ"ז הוא חצוי: באופן רגיל, מיקום השטר אכן מכריע; אך לצורך ביטול מניות, העברה כפויה של מניות, תחולת צווי בית משפט המכוונים כלפי מרשם בעלי ניירות הערך ומצבים אחרים בהם הדין או הסכם מאפשר פעולה "ריכוזית" בנוגע לניירות הערך, כזו שאינה על פי רצון בעליהם, גם ניירות ערך למוכ"ז נשלטים ב-situs של מרשם בעלי ניירות הערך.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניירות ערך למוכ"ז מציתים את הדמיון בשל העבירות הגבוהה שלהם והאפשרות לגלם ערך רב באמצעותם. לכן, הם מתאימים לשמש בתור מקגאפין. בסרט מת לחיות, פושעים מנסים לשדוד אגרות חוב למוכ"ז בשווי 640 מיליון דולר. אולם, נראה כי גם אם היו מצליחים במזימתם, השודדים היו נתקלים בקשיים בבואם לפדות את אגרות החוב, שכן גנב אינו "אוחז כשורה" לפי דיני השטרות ואינו זכאי לזכויות שבשטר. אם האגרות היו נמכרות הלאה, לקונים תמי לב, ייתכן שאלו היו יכולים ליהנות מהן, אם היו עומדים בתנאי תקנת השוק.[15]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סעיף 296(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ס"ח 189 (להלן: חוק החברות).
  2. ^ סעיף 296(ב) לחוק החברות.
  3. ^ סעיף 297 לחוק החברות.
  4. ^ סעיף 1 לחוק החברות.
  5. ^ סעיף 179 לחוק החברות.
  6. ^ סעיפים 176 ו-177(3) לחוק החברות.
  7. ^ סעיף 180 לחוק החברות.
  8. ^ סעיף 130(א)(2)(א) לחוק החברות.
  9. ^ סעיף 130(א)(2)(ב) לחוק החברות.
  10. ^ סעיף 135 לחוק החברות.
  11. ^ סעיף 136 לחוק החברות.
  12. ^ פדיון מניות יק"ט באתר האפוטרופוס הכללי.
  13. ^ לפי דיווח לבורסה של מלונות דן בע"מ מיום 07.08.2014, חברת מלון דן אכדיה בע"מ הינה בעלת 3,591 מניות של מלונות דן בע"מ כנאמנת לטובת בעלי מניות למוכ"ז של מלון המלך דוד בע"מ. זאת, בעקבות חיסולה של מלון המלך דוד בע"מ עם מיזוגה לתוך מלונות דן בע"מ, כאשר תמורת המיזוג כללה מניות של מלונות דן בע"מ.
  14. ^ סעיפים 192 ו-193 לחוק החברות.
  15. ^ אהרן ברק "אגרת חוב מלוה קצר מועד למוכ"ז: זכותו של קונה בתום לב ובעד ערך" משפטים ה 160 (תשל"ג-תשל"ד).