ניסאן סנטרה

ניסאן סנטרה

מאפיינים כלליים
יצרן	ניסאן מוטורס
אורך	4,565 מ"מ

ניסאן סנטרה היא סדרת מכוניות המיוצרת על ידי יצרנית הרכב היפנית ניסאן מאז 1982.

את השם Sentra הגתה אירה בכרך מחברת המיתוג NameLab. היא הסבירה את הבחירה בשם בכך ש-״ניסאן רצתה להעביר לצרכנים את המסר כי הרכב בטיחותי למרות גודלו הקטן יחסית. המילה Sentra נשמעת כמו central (מרכזי), וכן כמו sentry (שומר), מה שמעלה אסוציאציות של בטיחות".

דור ראשון (B11; 1982)

הדור הראשון של ניסאן סנטרה הוצג בארצות הברית במאי 1982 כהמשך של דגם קודם בשם לדאטסון 310. בשנת המכירות הראשונה שלה, הסנטרה הייתה המכונית הנמכרת ביותר בארצות הברית מתוצרת חוץ, ולמכונית הנוסעים הרביעית הנמכרת ביותר בסך הכל. בשנת 1983 הגיעה למקום השני במכירות בסך הכל, עם מכירות של כ־209,889 יחידות. בשנת 1983 המנוע שודרג למנוע משולב של ארבעה צילינדרים המונע בדיזל, בנפח של 1.5 ליטר, ומשודך לתיבת הילוכים ידנית בעלת ארבעה הילוכים, עם תפוקה של כ-69 כ״ס. המנוע הסטנדרטי הידני הגיע עם חמישה הילוכים, והאוטומטי עם שלושה הילוכים. מאוחר יותר באותה שנה הדגם שודרג בתוספת של קרבורטור אלקטרוני.

באפריל 1985 החלה ניסן בייצור הסנטרה במפעל בסמירנה שבטנסי, לאחר השקעה של 85 מיליון דולר. סגנון המרכב היחיד שיוצר בארצות הברית היה דגם הסדאן בעל שתי דלתות. המגזין Consumer Reports דירג את אמינות הדגם כ"טובה מהממוצע" בשנת 1985. המכונית דורגה כמכונית השביעית הבטוחה ביותר בדירוג שנערך על ידי המרכז לבטיחות רכב ב-1983, אשר בחן את מבחן המינהל הלאומי לבטיחות בדרכים (NHTSA), הכולל בדיקה של תאונות חזיתיות במהירות של 56.3 קמ״ש.

דור שני (B12; 1986)

הדגם של שנת 1987 זכה לציון של כוכב אחד בלבד מתוך 5 במבחן ריסוק קדמי של NHTSA במהירות 35 קמ"ש - הדירוג הנמוך ביותר האפשרי. בהמשך, ניסאן שיפרה את הבטיחות עם דגמי 1988 ואילך, שזכו לציון של 3 כוכבים. בשנת 1989 חל שינוי עדין בסגנון המרכב של דגם הסדאן, עם פנסים קדמיים גדולים יותר ומעוגלים יותר בחלק הקדמי, וכן פנסים אחוריים עם עיצוב מחודש (למעט בדגם הסטיישן). הלוגו של ניסאן שעל הגריל הקדמי הועבר מהצד הימני למרכז.

דור שלישי (B13; 1990)

בדור זה גרסת הסדאן כללה הנעה של כ- 126 כ"ס (94 קילוואט)כ"ס (94 קילוואט) עם נפח מנוע של 1.6 ליטר עם 16 שסתומים ועם ארבעה צילינדרים.

מתיחת פנים

הדגם עבר מתיחת פנים, עם כיסויים קדמיים ואחוריים משודרגים, וכן כרית אוויר לנהג, כסטנדרט בחלק מהגרסאות של הדגם. בדגמי 1994 נוסף בדגמי ה-XE אבזור סטנדרטי שכלל מיזוג אוויר, בקרת שיוט ונגן קלטות סטריאו.

דור רביעי (B14; 1995)

המכונית מהדור הרביעי הוצגה ב-5 בינואר 1995, עם שינוי במתלים: המערך מסוג מתלה אחורי עצמאי שונה למערך מתלים מסוג קרן פיתול. כל המנועים בסדרה זו הגיעו עם רצועות טיימינג, שנועדו להחזיק מעמד למשך כל אורך החיים של הרכב. כל הגרסאות, למעט SE ו-SE-R הגיעו עם מנוע בנפח של 1.6 ליטר והספק של 115 כ״ס. לדגמי ה-SE וה-SE-R היה מנוע משודרג יותר, עם נפח של 2 ליטר ו-140 כ״ס.

בשנת 1998 מכלול האורות האחוריים עוצבו מחדש, בעיקר נוריות החיווי לאחור. הגריל הקדמי שונה ב-1998 ממוטות אופקיים לרשת פלסטיק גדולה. באותה שנה שודרגו גם החישוקים: גרסת ה-GXE הגיעה עם חישוקי סגסוגת בגודל של 14 אינץ', דגם ה-GLE עם חישוקי 14 אינץ', והגרסאות SE ,Special וה-200SX SE-R עם חישוקי סגסוגת של 15 אינץ'. בשנת 1999, הגריל הקדמי עוצב מחדש שוב, כשהפעם העיצוב שונה מגריל לחריץ מעוגל נמוך בין הפנסים.

דור חמישי (B15; 1999)

בהמשך, הסנטרה עברה שדרוג, מקטגוריה של מכונית חסכונית ופשוטה, לקטגוריה של רכב משפחתי קומפקטי, בדגם שהושק בפברואר 2000 כ״דגם 2000״. ייצור הדגם עבר מסמירנה, שבטנסי למדינת אגואסקליינטס, שבמקסיקו. הדגם החדש קיבל שדרוגים רבים לעומת לדור הקודם, שכללו עיצוב פנים חדש מחומרים איכותיים יותר ועם מושבים נוחים יותר. גם החלק החיצוני שודרג בעיצוב מחודש לצידי המכונית ובפנסי חזית מודגשים.

דור שישי (B16; 2006)

ניסאן הציגה את הדור השישי של סנטרה בתערוכת הרכב הבינלאומית של צפון אמריקה 2006 בינואר. המכונית סווגה כמכונית סדאן בגודל בינוני על ידי ה־EPA^]ממדי הרכב גדלו ב 65 מ"מ (2.3 אינץ') באורך יותר, 91 מ"מ (3.2 אינץ') ברוחב, ו-113 מ"מ (4.0 אינץ') בגובה. בסיס הגלגלים גם הוא גדל בכ- 167 מ"מ (5.9 אינץ') לעומת הדגם הקודם. דור זה מבוסס על ארכיטקטורה משותפת עם רנו - פלטפורמת C שמשמשת כבסיס גם לדור הראשון של ניסאן רוג, ולדגמים ניסאן קשקאי, ניסאן X-Trail, כמו גם דגמי רנו נוספים. המנוע הסטנדרטי מגיע עם נפח של 2.0 ליטר, עם 16 שסתומים בצורה של מנוע -ישר - ארבעה (צילינדרים), עם הספק של 140 כ"ס (104 קילוואט)כ"ס (104 קילוואט).

ב-2007 וב-2008, ניסאן שקלה לשווק גרסה היברידית של הסנטרה, בפרט כשמחיר הנפט עלה ליותר מ-100 דולר לחבית. אולם בהמשך מחיר הנפט ירד אל מתחת ל-40 דולר לחבית, וניסאן החליטה במקום זאת להתמקד בתאי דלק מימן וברכבים חשמליים עתידיים. מנכ"ל ניסאן, קרלוס גוסן, הודיע כי הוא לא ינסה להשתוות לטויוטה והונדה מבחינת דגמים היברידיים המוצעים למכירה קמעונאית. החלטה זו הותירה את ניסאן ללא מוצר היברידי קומפקטי שיתחרה בטויוטה פריוס, הונדה סיוויק ההיברידית, והונדה אינסייט המחודשת. המוצר ההיברידי היחיד של ניסאן בשוק האמריקאי הוא Altima Hybrid, המתחרה בטויוטה קאמרי היברידית ובפורד פיוז'ן היברידית. באמצע שנת 2010, הדגם שודרג עם גריל חדש בהשראת הדגם Altima, כיסוי תחתון מתוקן ועם פנסים שונים. כמו כן נוסף צבע אדום חדש לתאורה האחורית, למד המהירות, וללחצנים, וכן נגן CD חדש ומערכת ניווט אופציונלית. למערכת השמע נוספה אפשרות לשילוב של iPod וחיבור ל-USB בחלק מהדגמים.

דור שביעי (B17; 2012)

הדגם של שנת 2013 נחשף בתערוכת הרכב של בייג'ינג 2012 בתור ניסאן סילפי, לאחר שפיתוח דגמי Sylphy והסנטרה אוחדו לדגם עולמי אחד לשם יעילות. העיצוב של המכונית בוסס על עיצוב אווירודינמי עם פנסי חזית מתוחמים ב-LED, פנסי LED אחוריים, מכסה תא מטען בעל זווית חדה ועיטורי כרום, ומרווח פנימי גדול. כמו כן נוספו מפתח חכם עם לחצן התנעה, ובקרת אקלים מפוצלת (בשווקים מסוימים). דגם זה התעתד להופיע לראשונה בלמעלה מ-120 מדינות ברחבי העולם עד 2014.

דור שמיני (B18; 2019)

בדור זה, המנוע מדגם MR20DD, עם נפח של כ-2 ליטר, החליף את מנוע ה-1.8 ליטר (מדגם MRA8DE) של הדור הקודם. שיווק הגרסה עם תיבת ההילוכים הידנית הופסק בארה״ב, אם כי נמשך בקנדה. בגרסה המשווקת ביבשת אמריקה, מתלה אחורי עצמאי החליף את המתלה האחורי המפותל של הדגמים הקודמים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניסאן סנטרה בוויקישיתוף