ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו
 | |||||||||
| ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו | |||||||||
| לידה |
7 באוקטובר 1841 נייגושי, נסיכות-בישופות מונטנגרו  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 במרץ 1921 (בגיל 79) אנטיב, צרפת  | ||||||||
| מדינה | מונטנגרו | ||||||||
| השכלה |
תיכון לואי הגדול  | ||||||||
| בת זוג | מילנה ווקוטיץ' | ||||||||
| שושלת בית פטרוביץ'-נייגוש | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ניקולה הראשון, מלך מונטנגרו (בסרבית: Никола Први Петровић-Његош; 7 באוקטובר 1841 - 1 במרץ 1921) עמד בראש מונטנגרו בשנים 1860–1918 והיה הכוח המניע מאחורי המרד באימפריה העות'מאנית והשגת העצמאות של מונטנגרו בשנת 1878. נשא בתואר נסיך בשנים 1860–1910 ואחר כך בתואר מלך בשנים 1910–1918.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקולה נולד ב-7 באוקטובר 1841 בכפר נייגושי בדרום מונטנגרו, למירקו פטרוביץ'-נייגוש, שהיה אחיו של דנילו הראשון, נסיך מונטנגרו, ולאנסטסיה מרטינוביץ', בתם של דראגו מרטינוביץ' וסטאנה מרטינוביץ'.
ניקולה בילה בצעירותו הרבה בטריאסטה, והשקיע הרבה בספורט ובתרגילים צבאיים, וכבן למשפחת המלוכה נשלח ללימודים בפריז.
נסיך מונטנגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ההתנקשות בחייו של דודו דנילו הראשון, נסיך מונטנגרו נקרא ניקולה בחזרה לנסיכות, והוכתר כנסיך ב-13 באוגוסט 1860, עוד בטרם מלאו לו 19 שנה. ב-8 בנובמבר 1860 נשא ניקולה לאישה את מילנה ווקוטיץ', בתם של פטר ווקוטיץ' וילנה ווקוטיץ'.
בשנת 1876 הכריז ניקולה נסיך מונטנגרו על מרד באימפריה העות'מאנית. המרד נחל הצלחה וכוחותיו הצליחו להגיע עד לחופי הים האדריאטי. העצמאות של מונטנגרו הוכרה בקונגרס ברלין בשנת 1878 ובעשורים הראשונים לעצמאותה נהנתה מונטנגרו משגשוג ויציבות. מערכת החינוך והעיתונות התרחבו במידה רבה. הצבא נהנה מתמיכה וסיוע של רוסיה הצארית. בשנת 1883 ביקר הנסיך ניקולה את הסולטאן הטורקי, שעמו שמר לאחר מכן על יחסים לבביים. בשנת 1896 הוא חגג מאתיים שנה של שושלת פטרוביץ', ובאותה השנה השתתף בהכתרתו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה. במאי 1898 ביקר הנסיך את המלכה ויקטוריה בטירתה בווינדזור.
ניקולה הראשון הסכים לכינון החוקה הראשונה של מונטנגרו בשנת 1905 בעקבות לחץ ציבורי מהאוכלוסייה שדרשה יותר זכויות וחופש. הוא הסכים לחופש עיתונות וכינון קודי משפט ברורים בתחום הפלילי. בשנת 1906 קיבלה מונטנגרו מטבע משלה.
מלך מונטנגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-28 באוגוסט 1910, במסגרת חגיגות היובל להיותו נסיך מונטנגרו, שינה את תארו והכריז על עצמו כמלך. כאשר מלחמת הבלקן הראשונה פרצה בשנת 1912 החליט ניקולה כי מונטנגרו תעמוד לצד שכנותיה בולגריה, סרביה, ויוון במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית.
במלחמת העולם הראשונה שהחלה בשנת 1914, הוא היה הראשון שהחליט לצאת לעזרתה של סרביה לאחר שאוסטרו-הונגריה פלשה אליה, לאחר ההתנקשות ביורש העצר פרנץ פרדיננד בעיר סרייבו. הוא היה תומך עקבי באחדות ובשיתוף פעולה בין הסרבים. מונטנגרו הצטרפה למלחמה וספגה אבדות כבדות.
בינואר 1916, לאחר התבוסה של סרביה, מונטנגרו נכבשה אף היא על ידי אוסטרו-הונגריה, והמלך נמלט לאיטליה ולאחר מכן לצרפת. לאחר מלחמת העולם הראשונה שולבה מונטנגרו בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים שלימים נקראה יוגוסלביה, וב-1 במרץ 1921 מת ניקולה באנטיב, צרפת בגיל 79.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1860 נשא ניקולה לאישה את מילנה ווקוטיץ', בתם של פטר ווקוטיץ' וילנה ווקוטיץ', ממנה נולדו לו 12 ילדים:
- זורקה, נסיכת מונטנגרו (1864–1890), התחתנה עם פטר הראשון, מלך סרביה
- מיליצה, נסיכת מונטנגרו (1866–1951), התחתנה עם פיוטר ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
- אנסטסיה, נסיכת מונטנגרו (1868–1935), התחתנה עם גאורג, דוכס לויכטנברג, ולאחריו התחתנה עם ניקולאי ניקולאייביץ', הנסיך הגדול של רוסיה
- מריקה, נסיכת מונטנגרו (1869–1885)
- דנילו, נסיך הכתר של מונטנגרו (1871–1939)
- אלנה, נסיכת מונטנגרו (1873–1952), התחתנה עם ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה
- אנה, נסיכת מונטנגרו (1874–1971), התחתנה עם פרנץ יוזף פון באטנברג
- סופיה, נסיכת מונטנגרו (1876)
- מירקו, נסיך מונטגנרו (1879–1918)
- קסניה, נסיכת מונטנגרו (1881–1860)
- ורה, נסיכת מונטנגרו (1887–1927)
- פטר, נסיך מונטנגרו (1889–1932)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מונטנגרים
- מלכים
- שליטי מונטנגרו
- המסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- אבירי מסדר הפיל
- מקבלי עיטור אנדריי הקדוש
- מקבלי עיטור גיאורגי הקדוש
- מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
- מעוטרי מסדר אוסמניה
- קצינים בלגיון הכבוד
- גנרל-פלדמרשלים רוסים
- אישים במלחמת רוסיה–יפן
- אנשי צבא במלחמת העולם הראשונה
- ילידי 1841
- נפטרים ב-1921