האימפריה האוסטרו-הונגרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אוסטרו-הונגריה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האימפריה האוסטרו-הונגרית
Flag of Austria-Hungary (1869-1918).svg Imperial Coat of Arms of the Empire of Austria.svg
דגל סמל
Austro-Hungarian Monarchy (1914).svg
יבשת אירופה
שפה נפוצה גרמנית, הונגרית, צ'כית, פולנית, איטלקית ועוד.
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
וינה
48°12′31″N 16°22′19″E / 48.20861°N 16.37194°E / 48.20861; 16.37194קואורדינטות: 48°12′31″N 16°22′19″E / 48.20861°N 16.37194°E / 48.20861; 16.37194
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867
1867
פירוק
תאריך
מלחמת העולם הראשונה
1918
ישות קודמת Flag of the Habsburg Monarchy.svg האימפריה האוסטרית
ישות יורשת אוסטריהאוסטריה הרפובליקה האוסטרית הראשונה
הונגריההונגריה הרפובליקה הדמוקרטית ההונגרית
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה הרפובליקה הראשונה של צ'כוסלובקיה
פוליןפולין הרפובליקה הפולנית השנייה
Прапор Лемко-Русинської Республіки.svg הרפובליקה הלמקו-רוסינית
אוקראינהאוקראינה הרפובליקה העממית של אוקראינה
אוקראינהאוקראינה הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה
אוקראינהאוקראינה הרפובליקה הקומנצית
Flag of the State of Slovenes, Croats and Serbs.svg מדינת הסלובנים, הקרואטים והסרבים
State Flag of Serbia (1882-1918).svg ממלכת סרביה
הרפובליקה של באנאט
Reggenza Italiana del Carnaro.jpg ממלכת קרנארו האיטלקית.
שטח בעבר 676,615 קמ"ר (נכון ל-1910)
אוכלוסייה בעבר 51,390,223 נפש (נכון ל-1910)
מטבע גולדן אוסטרו-הונגרי, כתר אוסטרי

אוסטרו-הונגריה הידועה גם בשמות אוסטריה-הונגריה, הקיסרות האוסטרו-הונגרית והאימפריה האוסטרו-הונגרית[1], היא אימפריה שהתקיימה באירופה בשנים 1867–1918. הקיסרות נוצרה מאיחוד פדרטיבי של ממלכת הונגריה ושל קיסרות אוסטריה, תחת שלטונו של בית הבסבורג.

הניצוץ או התירוץ, שהביא לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא הרצח הפוליטי ב-28 ביוני 1914 של היורש לכס המלוכה של אוסטרו-הונגריה, פרנץ פרדיננד הארכידוכס האוסטרי, בסרייבו. חודש לאחר מכן הכריזה האימפריה האוסטרו הונגרית מלחמה על סרביה ובכך פתחה רשמית במלחמת העולם. האימפריה קרסה כאחת מתוצאותיה של מלחמת העולם הראשונה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריה של האימפריה האוסטרו הונגרית התחילה בשנת 1867 עם כינון האימפריה והסתיימה ב-1918, כשהיא פורקה למספר מדינות בעקבות הפסדה במלחמת העולם הראשונה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אביב העמים, היסטוריה של הונגריה: המהפכה והממלכה הדואלית

בשנת 1804 פרנץ השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ערך ארגון מחדש של המנהל בארצו, וכתוצאה מכך, הוענק תוקף רשמי למעמדה של הונגריה כנחלה נפרדת של הכתר ההבסבורגי אשר אינה קשורה לאוסטריה עצמה. הונגריה נוהלה בידי דיאט משלה אשר התכנס בפרשבורג, תוך התערבות מועטת של הממסד הקיסרי בענייניה הפנימיים. כמו כן להונגריה היה קנצלר נפרד אשר ישב בווינה, ולא היה כפוף לקנצלר אוסטריה. ב-1806 בוטלה האימפריה הרומית הקדושה, ותחתיה הוקמה "האימפריה האוסטרית". בהדרגה, במיוחד לנוכח מדיניותו החונקת של הנסיך מטרניך הראקציונר, החלה תודעתם הלאומית של ההונגרים, ובייחוד של המדיארים, להתעורר. אביב העמים לא פסח על הונגריה. ב-15 במרץ 1848, בחזית המוזיאון הלאומי של הונגריה התקבץ המון של אלפים, בפניו ניצב המשורר שנדור פטפי שהקריא את השיר הלאומי ואת "12 הנקודות", במסגרתן דרשו ההונגרים חופש מן הצנזורה, ממשלה לאומית, שיווין זכויות אזרחי ודתי, שחרור אסירים פוליטיים, איחוד עם טרנסילבניה תחת שלטון הונגרי וזכויות חוקיות על האדמה לאיכרים ההונגרים.

המרד ההונגרי פרץ, וההונגרים היו קרובים לעצמאות. אולם האוסטרים הזעיקו לעזרתם את האימפריה הרוסית, אשר פלשה להונגריה ממזרח. הצבא המשותף האוסטרו-רוסי הביס את ההונגרים, ועל הארץ כולה הוטל שלטון צבאי. קנצלר אוסטריה החדש הנסיך שוורצנברג החל לנקוט במדיניות אימפריאלית חדשה, אשר תהפוך את האימפריה האוסטרית לאחידה יותר. בהונגריה נאסרו אסיפות פומביות, והפגנת כל סממן לאומי הונגרי. הגרמנית הוכרזה לשפה הרשמית. הונגריה הפכה לחמישה מחוזות בלתי נפרדים מאוסטריה, ללא כל צורה של שלטון עצמי. הפרלמנט האוסטרי, אשר בו לא היה להונגרים ייצוג, ואשר באופן מסורתי לא היה הגוף הקובע בהונגריה, הודיע על ביטול הדיאט ההונגרי והחוקה ההונגרית, והונגריה נאלצה לקבל את החוקה האוסטרית. לקיסר אוסטריה ניתנה סמכות בלתי מוגבלת. כל היבט של החיים ההונגריים הועמד תחת בדיקה קפדנית ושליטה ממשלתית. אף לימודי ההיסטוריה נלמדו מנקודת מבט הבסבורגית.

הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנץ דיאק, האדריכל העיקרי של הפשרה

בשנת 1866 ספגה אוסטריה תבוסה מוחצת במלחמה האוסטרו-פרוסית, ומעמדה כמדינה הדומיננטית בגרמניה הסתיים לעד. במקביל, חרף הניצחונות האוסטריים במלחמת העצמאות האיטלקית השלישית, תנאי השלום עם פרוסיה הכריחו את אוסטריה להעביר לידי ממלכת איטליה את כל הנחלות אשר נותרו לה בארץ זו, כולל ונציה. מצב זה הבהיר לאוסטרים שאם ברצונם להחזיק מעמד כאימפריה, עליהם לפתור את בעיית המיעוטים בארצם. בשנים 1860 ו-1861 הציע פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה להונגרים תוכנית של אוטונומיה מוגבלת, אך אלה, בהנהגתו של ד"ר פרנץ דיאק, דחו את התוכנית, ודרשו את החזרת חוקה בנוסח המרד של 1848. הקיסר אף קיבל לראיון את הרוזן דיולה אנדראשי אשר הציע הצעות דומות.

האינטלקטואלים ההונגרים, אשר היו למעשה מנהיגי האומה, החליטו לזנוח את הרעיון של עצמאות מוחלטת, על אף שרובה המכריע של האוכלוסייה חפץ בו. פרנץ דיאק החליט שהונגריה נהנית משלטונה של אוסטריה ביחסי החוץ, וחשש גם שעצמאות מלאה תצית סכסוכים בין המדיארים לבין מיעוטים אחרים שחיו בהונגריה. לפיכך המגמה החדשה שהוא הציע הייתה לאחד את אוסטריה והונגריה, במקום שלטון אוסטרי על הונגריה. הקיסר האוסטרי הסכים להצעה, והוא ודיאק חתמו על הפשרה ב-29 במאי 1867. היא אושרה בידי הדיאט ההונגרי המשוקם. בהונגריה עצמה התקבלה הפשרה באכזבה בידי ההמונים שלא היו מוכנים להתפשר על פחות מעצמאות מלאה, ורבים ראו בה בגידה במורשת ההונגרית. הממשלה ההונגרית החדשה בראשותו של אנדראשי נאלצה להשתמש בכוח כדי לדכא התקוממויות אזרחיות כנגד הפשרה.

הקמת האימפריה האוסטרו-הונגרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1900

בעקבות הפשרה בוטלה האימפריה האוסטרית, ותחתיה הוקמה האימפריה האוסטרו-הונגרית. אימפריה זו נשלטה על ידי שלושה גופים שונים:

  • הממשלה ההונגרית אשר שלטה בהונגריה. מושבה היה בבודפשט.
  • הממשלה האוסטרית אשר שלטה באוסטריה. מושבה היה בווינה.
  • ממשל מאוחד בראשותו של הקיסר.

להונגריה ואוסטריה היו חוקים נפרדים, ראשי ממשלה נפרדים, שרי פנים נפרדים ודרכונים נפרדים. התיאום בין הגופים השונים היה באחריות המונרך, אשר הוכתר בו זמנית כמלך הונגריה וכקיסר אוסטריה. כן היה באחריות המונרך הטיפול בענייני מדיניות החוץ ומדיניות המכס. הצבא האוסטרו-הונגרי לא התחלק בין שתי המדיניות, והיה תחת פיקוד אחד. המונרך הוכר כמפקדו העליון, ולצדו עמד מטה כללי אשר היו בו הן אוסטרים והן הונגרים. מצב דומה שרר בצי האוסטרו-הונגרי. בשל כך כונה צבא האימפריה: "הצבא הקיסרי והמלכותי". פרט לכך הוקם גם צבא אוסטרי נפרד אשר נקרא "לנדווהר" (Landwehr), וצבא הונגרי נפרד אשר נקרא "הונבד" (Honvéd). יחידות אלו היו כפופות למשרדי ביטחון נפרדים. הוקם משרד אוצר עליון, אולם סמכותו הוגבלה לתקציבי הצבא, הצי והשירות הדיפלומטי. לצורך תקציבי הפנים הוקמו שני משרדי אוצר נפרדים, אשר היו כפופים כל אחד לראש ממשלתו. המונרך שמר על סמכויות רבות, אשר בפועל מנעו מהונגריה להיות מדינה ריבונית.

הדגל הצהוב-שחור האוסטרי הוחלף בדגל מחולק לשני חלקים. הראשון היה הטריבנד האוסטרי בצבעי אדום-לבן-אדום, והשני הטריקולור הונגרי בצבעי אדום-לבן-ירוק, ושניהם הוטענו בסמלי הממלכות בהתאמה.

התקופה שלאחר מכן הייתה תקופת פריחה ושגשוג מדיני וכלכלי ברחבי הונגריה. הממשלה ההונגרית, בהנהגת קלמן טיסה, ולאחר מכן בנו אישטוון טיסה הייתה בעלת השפעה גוברת והולכת בניהול ענייני האימפריה, ויכלה אף לדכא את המיעוטים בשטחה היא. הממלכה התפתחה, עברה אף תהליכי דמוקרטיזציה וליברליזציה (תוך מתן שוויון זכויות אזרחי ליהודים), ואף הוקמה מפלגה סוציאל-דמוקרטית.

הצעדים שהובילו לכניסת אוסטרו-הונגריה למלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאגות האוסטרים באשר לביטחון אזורי גדלו עם כמעט הכפלתם של האזורים הגובלים בסרביה, כתוצאה של מלחמות הבלקן הראשונה והשנייה (19121913). רבים בהנהגה האוסטרית, ביניהם הקיסר פרנץ יוזף וקונרד פון הצנדורף, היו מודאגים מתסיסת הלאומנות הסרבית בחלקים הדרומיים של האימפריה. עודם רדופים על ידי זיכרונות אודות המערכות רבות ההשראה של הפיימונטים כנגד הפרובינציות האיטלקיות והאוסטריות ב-1859, הם חששו גם שרוסיה תגבה את סרביה אם זו תספח שטחים סלאביים מאוסטריה, בדיוק כפי שגיבתה צרפת את פיימונטה במערכה, שהגיעה לשיאה בקרב סולפרינו. תחושתם הייתה כי מוטב להרוס את סרביה, לפני שזו תקבל את ההזדמנות לפתוח מערכה מסוג זה.

כמה חברים בממשלה האוסטרית חשו כי מערכה בסרביה תהא המזור המושלם לבעיות הפנימיות של האימפריה. רבים מהם היו מתוסכלים מכוחה של הממשלה ההונגרית באימפריה. ב-1914 היה לממשלה האוסטרו-הונגרית מבנה כפול. לאוסטריה ולהונגריה היו למעשה ממשלות נפרדות תחת קיסר (קייזר בגרמנית) אחד. הממשלה האוסטרית החזיקה בשליטה על מדיניות החוץ, אך עדיין הייתה תלויה בהונגרים לשם הסכמה על התקציב. ולעתים קרובות הממשלה ההונגרית, תחת אישטוון טיסה (István Tisza), סרבה לבקשות תקציב אוסטריות להגדלת ההוצאות הצבאיות. בתקווה לסיים את השיתוק הפוליטי שכפתה הממשלה הכפולה, קיוו רבים ליצירת פדרציה, או לכל הפחות מלוכה משולשת. לשם כך נדרשה הגדלת שיעור אוכלוסיית הסלאבים בקרב אזרחי אימפריה.

ההתנקשות בפרנץ פרדיננד ביולי 1914 הביאה עמה את ההזדמנות שאותה חיפשו כמה מנהיגים אוסטרים לבוא חשבון עם הממלכה הסלאבית הקטנה. האוסטרו-הונגרים טענו כי הקושרים בסרייבו חומשו על ידי "היד השחורה" - ארגון טרור סרבי, עם קשרים במעגל מקבלי ההחלטות הסרבי.

עם גרמניה המגבה אותה, שלחה אוסטרו-הונגריה, בהשפעתו של שר החוץ לאופולד פון ברכטולד, לסרביה (23 ביולי 1914) אולטימטום בן 10 נקודות, שלמעשה לא ניתן היה למלא את דרישותיו. הסרבים התבקשו להסכים לאולטימטום תוך 48 שעות. הממשלה הסרבית הסכימה לכל הדרישות מלבד אחת. למרות זאת ניתקה אוסטרו-הונגריה את קשריה הדיפלומטיים עמה (25 ביולי).

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסטריהאוסטריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של אוסטריה

באבנברג

הבסבורג

האימפריה הרומית הקדושה

האימפריה האוסטרית

האימפריה האוסטרו-הונגרית

הרפובליקה האוסטרית הראשונה

אוסטרופשיזם

אנשלוס

אזורי הכיבוש באוסטריה

אוסטריה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה
מפת האימפריה האוסטרית במלחמת העולם הראשונה. גבולות 1920 מסומנים באדום

ב-28 ביולי 1914 הכריזה אוסטריה-הונגריה מלחמה על סרביה, באמצעות מברק שנשלח לממשלה הסרבית. הייתה זו תחילתה של מלחמת העולם הראשונה.

במלחמת העולם הראשונה הייתה הקיסרות האוסטרו-הונגרית מרכיב עיקרי של "מעצמות המרכז", יחד עם גרמניה, האימפריה העות'מאנית וממלכת בולגריה.

ב-3 בנובמבר 1918 שלחה אוסטרו-הונגריה בקשה להפסקת אש למפקד האיטלקי, כדי לדון בתנאי שלום. התנאים, שנידונו בטלגרף עם רשויות "מדינות ההסכמה" בפריז, נשלחו למפקד האוסטרי והתקבלו. הפסקת האש עם אוסטריה נכנסה לתוקף ב-4 בנובמבר. אוסטריה והונגריה חתמו בנפרד, מה שהוביל להפלת בית המלוכה של הבסבורג.

כ-2 מיליון מחיילי הקיסרות האוסטרו-הונגרית ו-300,000 מאזרחיה נהרגו במהלך מלחמת העולם הראשונה ומספר דומה לזה נפל בשבי.

לאחר התפרקות הקיסרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסרות האוסטרו-הונגרית נחלקה למדינות אחדות. הרפובליקות החדשות של אוסטריה והונגריה שנוצרו כופרות בכל המשכיות עם האימפריה הישנה. חוזה סן-ז'רמן הגדיר את חלוקת שטחיה של אוסטריה, וחוזה טריאנון את זו של הונגריה. שתי המדינות כללו רק חלק קטן מן השטחים שעליהן שלטו במסגרת הקיסרות המשותפת, ויתר השטחים עברו לשכנותיה של הקיסרות ולמדינות חדשות שהוקמו. שינויי הגבול הותירו מיעוטים גדולים של הונגרים ושל דוברי גרמנית אזרחי אוסטריה לשעבר מחוץ לשטחי אוסטריה והונגריה.

צ'כוסלובקיה הוקמה מבוהמיה, מורביה, רוב שטחה של שלזיה הצ'כית, סלובקיה וקרפטיה הרוטנית.

גליציה הועברה לפולין, שזכתה מחדש בעצמאותה.

בוסניה-הרצגובינה, קרואטיה, סלובניה, וויוודינה (Vojvodina) ודאלמטיה צורפו לסרביה ומונטנגרו ליצירת מה שנודע לאחר מכן כיוגוסלביה. כמו כן אזור הבאנאט חולק ברובו הגדול בין רומניה ליוגוסלביה העתידית.

טרנסילבניה ובוקובינה הועברו לרומניה.

איטליה קיבלה את וולשטירול, דרום טירול, איסטריה וטריאסטה.

רשימת הארצות שנכללו בקיסרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות הכתר האוסטרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונגריה וארצות הכתר ההונגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלוקת האימפריה למחוזות

בוסניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפה מתוך אטלס אמריקאי משנת 1911 המתארת את העמים השוכנים באוסטרו-הונגריה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (גרמנית: Österreich-Ungarn; הונגרית: Osztrák-Magyar Monarchia; צ'כית: Rakousko-Uhersko; פולנית: Austro-Węgry; אוקראינית: Австро-Угорщина; רומנית: Austro-Ungaria; איטלקית: Austria-Ungheria; סלובקית: Rakúsko-Uhorsko; קרואטית: Austro-Ugarska; סרבית: Аустро-Угарска/Austro-Ugarska; סלובנית: Avstro-Ogrska)