לדלג לתוכן

מלחמת הבלקן הראשונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מלחמת הבלקן הראשונה
חיילים בולגרים במלחמה על אדירנה
חיילים בולגרים במלחמה על אדירנה
חיילים בולגרים במלחמה על אדירנה
מערכה: מלחמות הבלקן
תאריכים 8 באוקטובר 191218 במאי 1913 (7 חודשים ו־9 ימים)
מלחמה אחרי מלחמת הבלקן השנייה
מקום חבל הבלקן
עילה ניצול התפוררות האימפריה העות'מאנית
תוצאה

ניצחון הליגה הבלקנית

הסכם לונדון (1913)
שינויים בטריטוריות העברת שטחים עות'מאנים לליגה לפי הסכם לונדון, אלבניה זוכה לעצמאות בלחץ המעצמות.
הצדדים הלוחמים

האימפריה העות'מאנית האימפריה העות'מאנית

מנהיגים
האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית מהמט החמישי 

פרדיננד הראשון
ממלכת יווןממלכת יוון גאורגיוס הראשון

ממלכת סרביהממלכת סרביה פטר הראשון
ממלכת מונטנגרוממלכת מונטנגרו ניקולה הראשון 
כוחות

האימפריה העות'מאנית 350,000

300,000
ממלכת סרביה 220,000
ממלכת יוון 115,000
ממלכת מונטנגרו 35,000

אבדות

האימפריה העות'מאנית 50,000 הרוגים, 100,000 פצועים, 115,000 שבויים[1]

ממלכת יוון יוון: 2,360 הרוגים ו-23,502 פצועים
בולגריה: 14,000 הרוגים ו-50,000 פצועים
ממלכת סרביה סרביה: 5,000 הרוגים ו-18,000 פצועים
ממלכת מונטנגרו מונטנגרו: 2,836 הרוגים ו-6,602 פצועים[1]

עשרות אלפי אזרחים נהרגו במהלך המלחמה, בעיקר כתוצאה מאלימות אתנית, גירושים, ומחלות.

מפת הבלקנים בסוף אפריל 1913
מטוס עות'מאני במלחמת הבלקן הראשונה

מלחמת הבלקן הראשונה התנהלה בתקופה שבין 8 באוקטובר 1912 ובין 18 במאי 1913, בין הליגה הבלקנית, שכללה את בולגריה, סרביה, מונטנגרו ויוון ובין האימפריה העות'מאנית. כוחות הליגה הבלקנית גברו במהירות על האימפריה העות'מאנית, בגלל יתרונם המספרי והטקטי. כתוצאה ממלחמת הבלקן הראשונה איבדה האימפריה העות'מאנית כמעט את כל הטריטוריות שלה באירופה, אך הטריטוריות שנכבשו על ידי הליגה הבלקנית גרמו למחלוקת עליה התנפצה הברית והיוו סיבה עיקרית לפתיחת מלחמת הבלקן השנייה.

הרקע הגאופוליטי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – הליגה הבלקנית (ברית)
גבולות הבלקן טרם המלחמה, 1912

תבוסת העות'מאנים במלחמה האיטלקית-עות'מאנית שבמהלכה חדרו האיטלקים לטריפוליטניה וכבשו את האיים הדודקאנסיים והתחושה שזאת העת בה ניתן לכבוש טריטוריות עות'מאניות הובילו כמה מארצות חבל הבלקן ליצירת הליגה הבלקנית. הדיפלומטיה של האימפריה הרוסית השקיעה מאמצים רבים לכינון הברית, שתאמה את האינטרסים שלה ויצרה מצב לא רגיל בו צרפת והאימפריה האוסטרו-הונגרית מצאו עצמן בחזית דיפלומטית משותפת כנגד הליגה והאימפריה הרוסית - צרפת, בגלל היותה בת ברית מסורתית של האימפריה העות'מאנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית משום שלא רצתה לראות התחזקות של סרביה.

פרוץ המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־8 באוקטובר 1912 הכריזה מונטנגרו מלחמה על האימפריה העות'מאנית, ובכך פתחה את מלחמת הבלקן הראשונה. ימים ספורים לאחר מכן, ב־17 באוקטובר, הצטרפו ללחימה גם סרביה, בולגריה ו־יוון, במסגרת הברית הידועה בשם “הליגה הבלקנית”. הכוחות הבלקניים פתחו במתקפות במספר חזיתות במקביל, במטרה לנצל את חולשתה של האימפריה העות'מאנית ולהשיג הכרעה מהירה. התיאום בין המדינות היה חלקי בלבד, אך היתרון המספרי והמורל הגבוה תרמו להתקדמות מהירה.

הזירה הבולגרית (תראקיה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסתערות חיילים בולגרים על עמדות עות'מאניות, ציור מאת ירוסלב וישין

המאמץ המרכזי של הליגה הבלקנית התרכז בזירה התראקית, שבה פעל הצבא הבולגרי נגד הכוחות העות'מאניים. בקרבות המרכזיים, כגון קרב קירק קיליסה (אוקטובר 1912) וקרב לולא בורגס, הצליחו הבולגרים להביס את הצבא העות'מאני ולדחוק אותו מזרחה. הכוחות הבולגריים התקדמו במהירות לעבר קווי ההגנה האחרונים לפני קונסטנטינופול והגיעו לקווי צ'טאלג'ה (Çatalca), כ־40 ק"מ בלבד מהעיר. עם זאת, שם נבלמה התקדמותם בעקבות התנגדות עות'מאנית עיקשת, תנאי מזג אוויר קשים וכולרה.

הזירה הסרבית (מקדוניה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארטילריה סרבית במצור על אדירנה, 1913

הצבא הסרבי פעל בעיקר באזור מקדוניה והשיג ניצחונות משמעותיים. אחד הקרבות המרכזיים היה קרב קומנובו (23–24 באוקטובר 1912), שבו הביסו הסרבים את הצבא העות'מאני ופתחו את הדרך דרומה. לאחר מכן כבשו הסרבים ערים מרכזיות, ובהן סקופיה ומונסטיר (ביטולה), וביססו את שליטתם במקדוניה הצפונית והמרכזית. הצלחות אלו חיזקו את מעמדה של סרביה באזור והרחיבו את שטחה באופן משמעותי.

הזירה היוונית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיילים יוונים באזור אגם יניצה

הכוחות היווניים פעלו הן ביבשה והן בים. בצפון יוון התקדמו הכוחות במהירות וכבשו את סלוניקי ב־8 בנובמבר 1912, זמן קצר לפני שהכוחות הבולגריים הגיעו לעיר. כיבוש זה היה הישג אסטרטגי חשוב עבור יוון. במקביל, הצי היווני שלט בים האגאי, מנע העברת כוחות עות'מאניים בין אסיה לאירופה וכבש מספר איים. השליטה הימית תרמה משמעותית להצלחת הליגה הבלקנית.

הזירה המונטנגרית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוחות מונטנגריים תוקפים את מבצר דצ'יץ'

מונטנגרו פתחה את המלחמה והתרכזה בעיקר במצור על העיר שקודרה (שקודר/סקוטרי). המצור נמשך חודשים רבים והסתיים רק באפריל 1913, לאחר קרבות קשים ולחץ בינלאומי. הפסקת אש והתחדשות הלחימה בדצמבר 1912 הוכרזה הפסקת אש בין הצדדים, והחלו שיחות שלום בלונדון. עם זאת, הלחימה התחדשה בפברואר 1913 לאחר כישלון המשא ומתן. במהלך חידוש הקרבות המשיכו מדינות הבלקן בלחץ על הכוחות העות'מאניים, אך ללא הישגים דרמטיים כמו בתחילת המלחמה.

סיום המלחמה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הסתיימה עם חתימת הסכם לונדון ב־30 במאי 1913. במסגרת ההסכם איבדה האימפריה העות'מאנית כמעט את כל שטחיה באירופה, למעט אזור קטן סביב קונסטנטינופול. שטחים נרחבים חולקו בין מדינות הליגה הבלקנית, אך חלוקה זו יצרה מחלוקות חדשות שהובילו זמן קצר לאחר מכן לפרוץ מלחמת הבלקן השנייה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 Philip S. Jowett, Armies of the Balkan Wars 1912-1913, עמודים 8-7 באתר גוגל ספרים (באנגלית).