ניקולא הראשון, מלך מונטנגרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניקולא הראשון, מלך מונטנגרו
Никола I Петровић-Његош
ניקולא הראשון, מלך מונטנגרו
ניקולא הראשון, מלך מונטנגרו
לידה 7 באוקטובר 1841
נייגושי, נסיכות-בישופות מונטנגרו Flag of the Prince-Bishopric of Montenegro2.svg
פטירה 1 במרץ 1921 (בגיל 79)
אנטיב, צרפת צרפתצרפת
מדינה מונטנגרו
השכלה תיכון לואי הגדול עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משורר, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג מילנה ווקוטיץ'
שושלת בית פטרוביץ'-נייגוש
תואר מלך מונטנגרו
אב מירקו פטרוביץ'-נייגוש
אם אנסטסיה מרטינוביץ'
צאצאים ראו בהמשך
נסיך מונטנגרו
13 באוגוסט 186028 באוגוסט 1910
(50 שנים)
שדרוג המדינה לממלכה ←
מלך מונטנגרו
28 באוגוסט 191026 בנובמבר 1918
(8 שנים ו-13 שבועות)
→ הקמה חדשה
חתימה Signature of Nicholas I Petrović-Njegoš.jpg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ניקולא הראשון שליט מונטנגרו

ניקולא הראשון, מלך מונטנגרוסרבית: Никола I Петровић-Његош; ‏7 באוקטובר 1841 - 1 במרץ 1921) עמד בראש מונטנגרו בשנים 1860–1918 והיה הכוח המניע מאחורי המרד באימפריה העות'מאנית והשגת העצמאות של מונטנגרו בשנת 1878. נשא בתואר נסיך בשנים 1860–1910 ואחר כך בתואר מלך בשנים 1910–1918.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולא נולד ב-7 באוקטובר 1841 בכפר נייגושי בדרום מונטנגרו, למירקו פטרוביץ'-נייגוש, שהיה אחיו של דנילו הראשון, נסיך מונטנגרו, ולאנסטסיה מרטינוביץ', בתם של דראגו מרטינוביץ' וסטאנה מרטינוביץ'.

ניקולא בילה בצעירותו הרבה בטריאסטה, והשקיע הרבה בספורט ובתרגילים צבאיים, וכבן למשפחת המלוכה נשלח ללימודים בפריז.

נסיך מונטנגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההתנקשות בחייו של דודו דנילו הראשון, נסיך מונטנגרו נקרא ניקולא בחזרה לנסיכות, והוכתר כנסיך ב-13 באוגוסט 1860, עוד בטרם מלאו לו 19 שנה. ב-8 בנובמבר 1860 נשא ניקולא לאישה את מילנה ווקוטיץ', בתם של פטר ווקוטיץ' וילנה ווקוטיץ'.

בשנת 1876 הכריז ניקולא נסיך מונטנגרו על מרד באימפריה העות'מאנית. המרד נחל הצלחה וכוחותיו הצליחו להגיע עד לחופי הים האדריאטי. העצמאות של מונטנגרו הוכרה בקונגרס ברלין בשנת 1878 ובעשורים הראשונים לעצמאותה נהנתה מונטנגרו משגשוג ויציבות. מערכת החינוך והעיתונות התרחבו במידה רבה. הצבא נהנה מתמיכה וסיוע של רוסיה הצארית. בשנת 1883 ביקר הנסיך ניקולא את הסולטאן הטורקי, שעמו שמר לאחר מכן על יחסים לבביים. בשנת 1896 הוא חגג מאתיים שנה של שושלת פטרוביץ', ובאותה השנה השתתף בהכתרתו של הצאר הרוסי ניקולאי השני. במאי 1898 ביקר הנסיך את המלכה ויקטוריה בטירתה בווינדזור.

ניקולא הראשון הסכים לכינון החוקה הראשונה של מונטנגרו בשנת 1905 בעקבות לחץ ציבורי מהאוכלוסייה שדרשה יותר זכויות וחופש. הוא הסכים לחופש עיתונות וכינון קודי משפט ברורים בתחום הפלילי. בשנת 1906 קיבלה מונטנגרו מטבע משלה.

מלך מונטנגרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקולא בלבוש מסורתי ביום הכרזתו כמלך בשנת 1910

ב-28 באוגוסט 1910, במסגרת חגיגות היובל להיותו נסיך מונטנגרו, שינה את תארו והכריז על עצמו כמלך. כאשר מלחמת הבלקן הראשונה פרצה בשנת 1912 החליט ניקולא כי מונטנגרו תעמוד לצד שכנותיה בולגריה, סרביה, ויוון במלחמה נגד האימפריה העות'מאנית.

במלחמת העולם הראשונה שהחלה בשנת 1914, הוא היה הראשון שהחליט לצאת לעזרתה של סרביה לאחר שאוסטרו-הונגריה פלשה אליה, לאחר ההתנקשות ביורש העצר פרנץ פרדיננד בעיר סרייבו. הוא היה תומך עקבי באחדות ובשיתוף פעולה בין הסרבים. מונטנגרו הצטרפה למלחמה וספגה אבדות כבדות.

בינואר 1916, לאחר התבוסה של סרביה, מונטנגרו נכבשה אף היא על ידי אוסטרו-הונגריה, והמלך נמלט לאיטליה ולאחר מכן לצרפת. לאחר מלחמת העולם הראשונה שולבה מונטנגרו בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים שלימים נקראה יוגוסלביה, וב-1 במרץ 1921 מת ניקולא באנטיב, צרפת בגיל 80.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1860 נשא ניקולא לאישה את מילנה ווקוטיץ', בתם של פטר ווקוטיץ' וילנה ווקוטיץ', ממנה נולדו לו 12 ילדים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]