נלסון גודמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נלסון גודמן
Henry Nelson Goodman
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 באוגוסט 1906
סומרוויל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בנובמבר 1998 (בגיל 92)
נידהם, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הרווארד
מוסדות אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת טאפטס
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין לוגיקה, פילוסופיה של השפה, פילוסופיה של המדע, אסתטיקה
עיסוק גלריסט, מרצה באוניברסיטה, פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ קאנט, יום, קוויין, המפל, קרנאפ
השפיע על קוויין, חומסקי, פטנאם, פודור, דנטו, שפלר
מדינה ארצות הברית
פרסים והוקרה מלגת גוגנהיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנרי נלסון גודמןאנגלית: Nelson Goodman;‏ 7 באוגוסט 190625 בנובמבר 1998) היה פילוסוף יהודי-אמריקאי, שהתעסק בלוגיקה, פילוסופיה של השפה, פילוסופיה של המדע, ואסתטיקה. ידוע בשל עיסוקו בבעיית האינדוקציה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודמן נולד ב - סאמרוויל, מסצ'וסטס, לשרה אליזבת (לבית וודברי) ולהנרי לואיס גודמן[1] משפחה ממוצא יהודי.[2] הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת הארוורד עם תואר ראשון באומנויות בהצטיינות יתרה (1928). במהלך 1930, הוא ניהל גלריה לאמנות ב בוסטון, מסצ'וסטס בזמן שלמד בהרווארד, לדוקטורט בפילוסופיה, אשר הוא סיים בשנת 1941.[3] הניסיון שלו בתור סוחר אמנות, כנראה תרם למעבר שלו בגיל מתקדם לעסוק באסתטיקה, בעוד הוא ידוע בעיקר בשל עיסוקו בפילוסופיה אנליטית.

הוא לימד באוניברסיטת פנסילבניה בין השנים 1946–1964 ובאוניברסיטת הארוורד משנת 1962. בין תלמדיו נמנו נועם חומסקי, סידני מורגנבסר, סטיבן תופר, הילרי פאטנם.

הגותו הפילוסופית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיית האינדוקציה ו"ירול"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו "Fact, Fiction, and Forecast" גודמן מבקש לתקוף את ההנחה כי ניתן להציג חוקים של לוגיקה אינדוקטיבית, ממש כפי שהדבר ניתן בלוגיקה דדוקטיבית. חסידי תנועת הפוזטיביזם הלוגי המוקדמת הציעו קריטריון האימות למשמעות שלפיו ניתן להבחין בין משפטים אמפיריים בעלי מובן למשפטים חסרי מובן כך למשפט אמפירי בעל מובן (כגון משפטים במדעי הטבע) יהיו תנאי אימות, ניתן יהיה לתאר מצב דברים אמפירי שיאמת את תוכנו. רודולף קרנפ ציין כי קריטריון זה רגיש לטיעון הנגד שהעמיד דייוויד יום כנגד היסקים אינדוקטיביים, ולפיו לא ניתן לגזור שום חוק כללי מתצפית של מקרה פרטי שלו, ולפיכך הציע קריטריון חלופי למשמעות - קריטריון האישוש. לפי קריטריון האישוש אומנם לא ניתן לאמת משפטים שמנוסחים כחוק כללי באופן ודאי, אך הם ניתנים לאישוש באופן שיכמת את מידת הוודאות שלנו בהם. קרל המפל הציג דרך פרדוקס העורב קושי לקריטריון האישוש בכך שתצפיות לא רלוונטיות עשויות לאשש חוק כללי שהן אינן מקרה פרטי שלו ובכך להפר את עקרון ניקו (Nicod) הקובע כי כל הכללה מאוששת (מחוזקת/נתמכת) רק על ידי המקרים הפרטיים שלה. המפל ניסה לפתור את הפרדוקס העורב בטענה שאומנם יש אישוש של טענה כללית על ידי טענה תצפיתית שאינה מקרה פרטי של הטענה הכללית, אך משקלה האישושי מזערי.

בספרו, גודמן מציג את בעיית האינדוקציה החדשה שלמעשה שומטת את הקרקע מתחת למושג "האישוש" כליל. גודמן מציג פרדוקס: נניח שבדקנו מספר גדול של איזמרגדים וראינו כי לכולם יש את התכונה "להיות ירוק", כלומר שכל האיזמרגדים שבדקנו הם ירוקים; מכאן נסיק אינדוקטיבית שכל האיזמרגדים ירוקים. כעת מבקש מאיתנו גודמן לחשוב על פרדיקט (תכונה) חדש אותו הוא מכנה "ירול" כך שאובייקט x הוא ירול אם ורק אם הוא נבדק לפני זמן t ונמצא ירוק, או שלא נצפה כך והוא כחול. שימו לב: כל האיזמרגדים שנבדקו עד עכשיו נמצאו ירוקים, ואם זמן t פירושו נקודת הזמן כרגע אז כל האיזמרגדים נמצאו גם ירולים, כל תצפית של איזמרגד ירוק איששה עד כה גם את הטענה ש-"כל האיזמרגדים ירוקים" וגם את הטענה ש-"כל האיזמרגדים ירולים". אבל הרי זו סתירה: אותן ראיות ממש מובילות אותנו באופן רציונלי לשני ניבויים סותרים: האחד הוא שהאיזמרגד הבא שנבדוק יהיה ירוק, והאחר שהוא יהיה כחול. משמע, ישנה תת-היקבעות רדיקלית בין התצפיות שלנו לחוקים הכלליים, תצפית עשויה לאשש חוקים כלליים סותרים. כאשר מעלים את השאלה בתורת ההכרה, שואלים, כיצד אפשר לדעת האם אינדוקציה אחת (ירוק) נכונה, בעוד אינדוקציה שנייה (ירול) שגויה. ניתן לענות בפרדוקס ולטעון שיש בפרידקט ירול דבר מה אד-הוקי, הרי הוא מוגדר באמצעות ירוק ודרך נקודת הזמן הספציפית t. אז גודמן מציע פרדיקט נוסף "כחוק" (bleen) לפי אובייקט x הוא כחוק אם ורק אם הוא נבדק לפני זמן t ונמצא כחול, או שלא נצפה כך והוא ירוק. אם נדמיין קהילה לשונית חוצנית שגדלה בשימוש במושגים ירול וכחוק הם יוכלו להפנות כנגדנו את הטענה שירוק וכחול הם אד-הוקיים. הרי עבורם אובייקט x הוא ירוק אם ורק אם הוא ירול לפני זמן t, או שלא נצפה כך והוא כחוק; ואובייקט y הוא כחול אם ורק אם הוא כחוק לפני זמן t, או שלא נצפה כך והוא ירול. ניסוח אחר, דרמטי יותר, של הבעיה, עושה השוואה דומה בין הטענות "חוקי הפיזיקה תקפים" ל"חוקי הפיזיקה תקפים עד לשנת 2019". האם נוכל למצוא קריטריון ברור שימנע את הרלטיביזם הרדיקלי לפיו אין דרך להכריע בין מסגרות לשוניות שזרות אחת לשנייה? הדרכים לנסות ולהתמודד עם הבעיה של גודמן הן רבות ומגוונות. הידועה בהן היא הצעתו של וילארד ואן אורמאן קוויין, שחשב כי רק הכללות המדברות על סוגים טבעיים (Natural Kinds) הן הכללות דמויות חוק. בשם "סוג טבעי" הוא מכנה כל תכונה בעולם שיש בין המקרים הפרטיים שלה יחס דומות שמאפשר לנו להשליך (projectibile) אותה למקרים עתידיים. לדעת קוויין הפיזיולוגיה שלנו גורמת לנו לתפוס תופעות נצפות מסוימות כבעלות יחס דומות שכזה. כך את המושג ירוק אנחנו מסוגלים להשליך על מקרים בעתיד, אך את המושג ירול איננו יכולים, למעשה הגוף שלנו מתקשה לקלוט באופן אמפירי דבר מה כמו היות-ירול. החיסרון בהצעתו של קויין הוא בכך שהיא ממירה את מושג האינדוקציה הנאיבי הקלאסי הנוח והניתן להגדרה פורמלית (לוגית/ריגורוזית ומוגדרת היטב), במושג עמום יותר ולא נוח של אינדוקציה - כזה שאינו בר-הגדרה פורמלית - זאת בהיעדר הגדרה לוגית/ריגורוזית למושג: "טבעי".

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "The Calculus of Individuals and Its Uses" (with Henry S. Leonard), Journal of Symbolic Logic 5 (1940): 45-55.
  • A Study of Qualities. Diss. Harvard U., 1941. Reprinted 1990, by Garland (New York), as part of its Harvard dissertations in Philosophy Series.
  • A Query on Confirmation, The Journal of Philosophy (1946): Vol.43, No.14, p. 383-385.
  • Steps Toward a Constructive Nominalism , co-authored with W.V.O. Quine, Journal of Symbolic Logic, 12 (1947): 105-122, Reprinted in Nelson Goodman, Problems and Projects (Bobbs-Merrill, 1972): 173-198.
  • The Structure of Appearance. Harvard UP, 1951. 2nd ed. Indianapolis: Bobbs-Merrill, 1966. 3rd ed. Boston: Reidel, 1977.
  • Fact, Fiction, and Forecast. Cambridge, MA: Harvard UP, 1955. 2nd ed. Indianapolis: Bobbs-Merrill, 1965. 3rd. ed. Indianapolis: Bobbs-Merrill, 1973. 4th ed. Cambridge, MA: Harvard UP, 1983.
  • Languages of Art: An Approach to a Theory of Symbols. Indianapolis: Bobbs-Merrill, 1968. 2nd ed. Indianapolis: Hackett, 1976. Based on his 1960-61 John Locke lectures.
  • Problems and Projects. Indianapolis: Bobbs-Merrill, 1972. Currently unavailable.
  • Basic Abilities Required for Understanding and Creation in the Arts: Final Report (with David Perkins, Howard Gardner, and the assistance of Jeanne Bamberger et al.) Cambridge: Harvard University, Graduate School of Education: Project No. 9-0283, Grant No. OEG-0-9-310283-3721 (010), 1972.
  • Ways of Worldmaking. Indianapolis: Hackett, 1978. מסת"ב 0915144522 Paperback מסת"ב 0915144514
  • Of Mind and Other Matters. Cambridge, MA: Harvard UP, 1984.
  • Reconceptions in Philosophy and other Arts and Sciences (with Catherine Elgin). Indianapolis: Hackett; London: Routledge, 1988. Paperback Edition, London: Routledge, Indianapolis: Hackett, 1990.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John K. Roth, Christina J. Moose, Rowena Wildin (eds.
  2. ^ Daniel Cohnitz & Marcus Rossberg, Nelson Goodman, Routledge (2014), p. 6
  3. ^ "Goodman Dies". Harvard University Gazette. אורכב מ-המקור ב-2013-06-14. נבדק ב-18 בינואר 2014. {{cite web}}: (עזרה)