נמל התעופה הבין-לאומי וושינגטון דאלס

נמל התעופה הבין-לאומי וושינגטון דאלס
Washington Dulles International Airport
	מבנה הטרמינל
נתוני השדה
סוג השדה	ציבורי
תקופת הפעילות	1962–הווה (כ־64 שנים)
על שם	וושינגטון די. סי.
מפעיל	רשות נמלי התעופה המטרופוליטנית של וושינגטון
בעלים	רשות נמלי התעופה של מטרופולין וושינגטון
עיר סמוכה	וושינגטון די. סי.
בסיס לחברות	יונייטד איירליינס
קואורדינטות	38°56′40″N 77°27′21″W / 38.94444°N 77.45583°W
גובה מעל פני הים	95 מטר (313 רגל)
	www.flydulles.com
מסלולי טיסה
	(למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; וושינגטון דאלס
	תרשים נמל התעופה
מספר הנוסעים	21,376,896 (נכון ל־2022)

נמל התעופה הבין-לאומי וושינגטון דאלס (באנגלית: Washington Dulles International Airport) בווירג'יניה שבארצות הברית שוכן 42 ק"מ מערבית לוושינגטון די. סי.. הוא אחד משלושת נמלי התעופה הגדולים באזור המטרופוליטני של בולטימור-וושינגטון, והוא משרת יותר מ-21 מיליון נוסעים בשנה. רוב תנועת הטיסות הבינלאומיות באזור בולטימור-וושינגטון מתנקזות אליו ובכך הוא נמל התעופה הבינלאומי העמוס ביותר באזור המיד-אטלנטיק למעט המטרופולין של ניו יורק. ביום טיפוסי נמל התעופה משרת יותר מ-60,000 נוסעים שעוברים בין וושינגטון ו-125 יעדים ברחבי העולם.

נמל התעופה נבנה בין השאר על מנת להביא להפחתת התנועה האווירית בנמל התעופה וושינגטון נשיונל, והוא החל לפעול ב-1962. הוא קרוי על שמו של ג'ון פוסטר דאלס.

הנמל מופעל על ידי רשות נמלי התעופה של מטרופולין וושינגטון ומשתרע על שטח של 52.6 קמ"ר.

הטרמינל הראשי של הנמל תוכנן על ידי האדריכל אירו סארינן.

נמל התעופה משמש בסיס פעולה מרכזי לחברת התעופה יונייטד איירליינס.

היסטוריה

אחר פתיחתו של נמל התעופה רונלד רייגן וושינגטון נשיונל בשנת 1941, התברר זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם השנייה כי נדרש שדה תעופה נוסף שייתן מענה לצורכי התעופה ההולכים וגדלים של אזור הבירה של ארצות הברית. בעקבות זאת אישר הקונגרס את חוק שדות התעופה של וושינגטון (1950), שעודכן בשנת 1958, ואפשר את הקמתו של שדה תעופה ציבורי נוסף באזור מחוז קולומביה.

בשנת 1958 בחר הנשיא דווייט אייזנהאואר אתר בשטח של כ־10,000 אקרים, כ־42 ק"מ מערבית לוושינגטון די. סי., בתחומי מחוזות פיירפקס ולודון שבווירג'יניה. מיקומו המרוחק יחסית משדות תעופה אחרים, והשטחים הפתוחים שסבבו אותו, אפשרו תכנון מרחב אווירי רחב ונפרד לפעילות מטוסים.

בשנת 1958 מינה מינהל התעופה האזרחית האמריקאי את חברת ההנדסה Ammann and Whitney כקבלן הראשי לתכנון ולפיקוח על הפרויקט. האדריכל אירו סארינן הופקד על תכנון מבנה הטרמינל, מגדל הפיקוח ומבני השירות, ושאף ליצור מבנה ייצוגי שישקף את “רוח שדה התעופה”.

הטרמינל המרכזי, שנפתח עם השדה בשנת 1962, היה מבנה דו־קומתי קומפקטי באורך כ־180 מטרים וברוחב כ־60 מטרים, עם מגדל פיקוח מזוגג בגובה של כ־59 מטרים. עיצובו הייחודי זכה בשנת 1966 בפרס הכבוד הראשון של המכון האמריקאי לאדריכלים.

עם פתיחתו כלל השדה שני מסלולים מקבילים מצפון לדרום, באורך 3,500 מטרים כל אחד, ומסלול שלישי בכיוון צפון־מערב–דרום־מזרח באורך 3,000 מטרים. כלל המסלולים צוידו במערכות נחיתה מתקדמות, תאורה מודרנית ונתיבי יציאה מהירים.

אחד המאפיינים הייחודיים של השדה עם פתיחתו היה השימוש בטרקלינים ניידים – כלי רכב גדולים שתוכננו להסעת נוסעים ישירות מהטרמינל אל המטוסים שחנו ברחבת החניה המרוחקת. הטרקלינים, שפותחו על ידי חברת קרייזלר, אפשרו הגנה מפני מזג האוויר וצמצום מרחקי הליכה.

דרכי גישה

כחלק מתכנון השדה נבנה כביש גישה ייעודי באורך כ־26 ק"מ, שחיבר את השדה אל כביש הטבעת של וושינגטון ואל רשת הכבישים הבין־מדינתיים. בשנת 1983 הושלמה גם התחברות ישירה לכביש הבין־מדינתי I-66.

שדה התעופה, שנקרא על שמו של מזכיר המדינה המנוח ג'ון פוסטר דאלס, נחנך רשמית ב־17 בנובמבר 1962 בטקס בהשתתפות הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי, הנשיא לשעבר אייזנהאואר ואורחים רבים. המטוס המסחרי הראשון שנחת בשדה היה של חברת איסטרן איירליינס, בטיסה מניוארק.

בשנותיו הראשונות שירת השדה עשרות אלפי נוסעים, אך עד שנת 1966 כבר חצה את רף מיליון הנוסעים בשנה. החל משנות ה־70 עבר השדה תהליכי הרחבה משמעותיים, שכללו הקמת רחבות חניה, מסופים חדשים, מתקני מטען, מלון, והארכת הטרמינל בהתאם לתכנון המקורי.

בשנות ה־90 חלה האצה חדה בגידול בתנועת הנוסעים, ובשנת 1999 שירת השדה כ־19.8 מיליון נוסעים. במקביל הוקמו קונקורסים קבועים, מערכת רכבת פנימית (AeroTrain), מגדל פיקוח חדש ומתקני קליטה בינלאומיים מורחבים.

עם כניסת המאה ה־21 ביסס נמל התעופה הבינלאומי וושינגטון דאלס את מעמדו כאחד משדות התעופה המרכזיים והצומחים בחוף המזרחי של ארצות הברית, הן בתנועת נוסעים והן בפעילות מטען. לפי תוכניות הפיתוח, עם השלמת כלל שלבי ההרחבה יוכל השדה לשרת עד כ־55 מיליון נוסעים בשנה.

סטטיסטיקות

תנועה שנתית

תנועות לפי שנים^[1]^[2]
שנה	נוסעים	שינוי משנה קודמת	תנועת מטוסים	מטען (טון)
1999	19,797,329		465,195	395,981
2000	20,104,693	1.55%	456,436	423,197
2001	18,002,319	10.46%	396,886	364,833
2002	17,235,163	4.26%	372,636	358,171
2003	16,950,381	1.65%	335,397	314,601
2004	22,868,852	34.92%	469,634	342,521
2005	27,052,118	18.29%	509,652	334,071
2006	23,020,362	14.90%	379,571	386,785
2007	24,737,528	7.46%	382,943	395,377
2008	23,876,780	3.48%	360,292	368,064
2009	23,213,341	2.78%	340,367	358,535
2010	23,741,603	2.28%	336,531	366,333
2011	23,211,856	2.22%	327,493	333,683
2012	22,561,521	2.80%	312,070	302,766
2013	21,947,065	2.70%	307,801	253,361
2014	21,572,233	1.70%	289,306	267,753
2015	21,650,546	0.40%	268,619	262,158
2016	21,969,094	1.50%	265,025	266,081
2017	22,892,504	4.20%	264,575	298,683

טיסות לישראל וממנה

החל מ-22 במאי 2019 מפעילה יונייטד איירליינס קו בין הנמל לתל אביב.^[3]

טבלת יעדים


שם חברת תעופה	יעדים
אייר לינגוס	דבלין
אירומקסיקו	נמל התעופה הבינלאומי של מקסיקו סיטי
אייר קנדה אקספרס	עונתי; נמל התעופה הבין-לאומי טורונטו-פירסון, מונטריאול–טרודו
אייר צ'יינה	נמל התעופה הבין-לאומי בייג'ינג קפיטל
אייר פראנס	נמל התעופה שארל דה גול
אלסקה איירליינס	נמל התעופה הבין-לאומי סיאטל-טקומה
אליג'אנט אייר	אשוויל, דסטין/פורט וולטון ביץ׳, ג׳קסונוויל (פלורידה), נוקסוויל, פונטה גורדה (פלורידה), סרסוטה, סוואנה
אול ניפון איירווייז	נמל התעופה טוקיו האנדה
אמריקן איירליינס	שארלוט, דאלאס/פורט וורת׳, לוס אנג׳לס
אוסטריאן איירליינס	נמל התעופה הבין-לאומי וינה-שווכאט
אוויאנקה	נמל התעופה הבין-לאומי אל דוראדו בוגוטה
בריטיש איירווייז	נמל התעופה לונדון הית'רו
וירג׳ין אטלנטיק	נמל התעופה לונדון הית'רו
בראסלס איירליינס	עונתי; נמל התעופה של בריסל
קופה איירליינס	נמל התעופה הבין-לאומי טוקומן
דלתא איירליינס	אטלנטה, סולט לייק סיטי, סיאטל–טקומה; עונתי: דטרויט
איג'יפטאייר	נמל התעופה הבין-לאומי של קהיר
אמירטס	נמל התעופה הבין-לאומי דובאי
איתיחאד איירווייז	נמל התעופה הבין-לאומי זאיד
אתיופיאן איירליינס	נמל התעופה הבין-לאומי אדיס אבבה בולה
איבריה	נמל התעופה מדריד-בראחס
EVA אייר	נמל התעופה הבין-לאומי טאויואן
אייסלנדאייר	נמל התעופה הבין-לאומי קפלאוויק
ITA	נמל התעופה לאונרדו דה וינצ'י-פיומיצ'ינו
KLM	נמל התעופה סכיפהול
קוריאן אייר	נמל התעופה הבין-לאומי של אינצ'ון
לופטהנזה	פרנקפורט, מינכן
קטר איירווייז	נמל התעופה הבין-לאומי חמד
רויאל אייר מרוק	נמל התעופה הבין-לאומי מחמד החמישי
רויאל ג'ורדניאן	נמל התעופה הבין-לאומי עמאן-המלכה עאליה
סעודיה	נמל התעופה הבין-לאומי ריאד המלך ח'אלד
סקנדינביאן איירליינס	נמל התעופה קופנהגן קסטרופ
סוויס	נמל התעופה ציריך קלוטן
טאפ אייר פורטוגל	נמל התעופה ליסבון
טורקיש איירליינס	נמל התעופה איסטנבול אטאורק
יונייטד איירליינס	אקרה, אמסטרדם, ארובה, אטלנטה, אוסטין, ברבדוס, ברצלונה, בוסטון, בריסל, קנקון, קייפטאון, צ׳רלסטון, שיקגו–או׳הייר, קליבלנד, דאלאס/פורט וורת׳, דנוור, דבלין, אדינבורו, פורט לודרדייל, פורט מאיירס, פרנקפורט, ז׳נבה, הרטפורד, הונולולו, יוסטון–אינטרקונטיננטל, ג׳קסונוויל, לאגוס, לאס וגאס, ליסבון, לונדון–הית׳רו, לוס אנג׳לס, מקסיקו סיטי, מיאמי, מינכן, נאשוויל, ניו אורלינס, ניוארק, נורפוק, אורלנדו, פריז–שארל דה גול, פיניקס, פורטלנד, פרובידנסיאלס, פונטה קאנה, ראלי/דרהאם, רומא–פיומיצ׳ינו, סקרמנטו, סנט תומאס, סולט לייק סיטי, סן אנטוניו, סן דייגו, סן פרנסיסקו, סן חואן, סאו פאולו–גוארולוס, סיאטל–טקומה, טמפה, תל אביב, טוקיו–האנדה, ציריך