נעמה ברקאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נעמה ברקאי
אין תמונה חופשית
לידה 1967 (בת 52 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי ביופיזיקה, גנטיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק ביולוגית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות מכון ויצמן למדע עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נעמה ברקאי (נולדה ב-1967) היא ביופיזיקאית ישראליתפרופסור מן המניין במכון ויצמן למדע המכהנת כראש המחלקה לגנטיקה מולקולרית וכראש המרכז לגנטיקה מולקולרית ע"ש פוררשהיימר. מחקריה מתמקדים בהבנת העקרונות העומדים מאחורי מעגלים גנטיים, כאשר גילוייה על מנגנוני בקרה ליצירת חלבונים חיוניים בתא תרמו רבות להנחת בסיס היסוד להבנת ההתפתחות האבולוציונית ברמה התאית[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקאי, בתו של הפיזיקאי פרופ' איסר גולדברג[דרוש מקור], גדלה בירושלים ולמדה בתיכון הדתי פלך.

ברקאי השלימה תואר ראשוןשני ושלישי בפיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלה, אותה סיימה ב-1995, עסקה במנגנונים סטטיסטיים של למידה. לאחר מכן פנתה ללימודי פוסט-דוקטורט במעבדתו של פרופ' לייבלר באוניברסיטת פרינסטון, שם עסקה במידול תאורטי של רשתות ביוכימיות.

ברקאי זכתה להוקרה בינלאומית על מחקריה, ובין השאר זכתה בפרס מרטין קימל לחדשנות מחקרית (2007)[2] ובפרס הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO) לנשים במדע[3], על תרומתה לתחום הביולוגיה בבניית מודלים מתמטיים של מערכות ביולוגיות (2008).

בשנת 2012 מונתה לתפקיד ראש המחלקה לגנטיקה מולקולרית וכראש המרכז לגנטיקה מולקולרית ע"ש פוררשהיימר במכון ויצמן. במסגרת כהונתה בתפקיד, ברקאי ממשיכה לחקור, יחד עם קבוצת המחקר שלה, את העומד מאחורי מנגנונים מולקולריים מכניים בטבע.

בשנת 2018 זכתה ברקאי בפרס רוטשילד במדעי החיים[4] על תגליותיה הבסיסיות בביולוגיה מערכתית, על גיבוש מושגי החוסן כעקרונות תכנון במעגלים מולקלריים ועל כך שהצליחה להראות כי עקרונות אלה עומדים בבסיס תהליכי יסוד ביולוגיים.

פעילות מחקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקאי וחברי קבוצת המחקר חקרו ופרסמו מאמרים שונים בתחום הביולוגיה המולקולארית.

מחקריה על תהליכי הבקרה של התבטאות גנים בפנוטיפ ועל ניסויים אבולוציוניים שהטבע מבצע בתאים זיכו אותה בפרס מרטין קימל לחדשנות מחקרית בשנת 2007.

מחקריה האחרונים התרכזו בבחינת במנגנונים מולקולריים שונים ובניסיון להבנת בסיסם. המחקרים התמקדו בתחומים שונים, ביניהם בסיס המכניקה המולקולרית של מקרים הסתברותיים של הטרוגניות ו"עיקשות" (persistence) פנוטיפית, תהליכי שכפול דנ"א בתא, תופעת "און כלאיים" - במסגרתה בן כלאיים הוא בעל יכולות או ביצועים טובים יותר משל הוריו ה"טהורים", ומנגנון שימור הפרופורציות בין הרקמות של המורפוגן ומנגנוני השמירה על גודלו של התא[5].

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס מיכאל ברונו לחוקרים מתחת לגיל 50 הקרובים לפריצת דרך בתחומם (2004)[6]
  • פרס "טבע" על פריצת דרך של מחקריה בתחום הרפואה המולקולרית (2005)[7]
  • פרס מרטין קימל לחדשנות מחקרית (2007)
  • פרס הארגון האירופי לביולוגיה מולקולרית (EMBO) לנשים במדע (2008)
  • פרס רוטשילד במדעי החיים (2018)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "חוק חלוקת הסיכונים" של האבולוציה: מתי הגנים מוכנים לצאת להרפתקאות, ומתי הם מעדיפים להימנע משינויים, מכון ויצמן למדע, ‏01.11.2007
  2. ^ The Kimmel Prize, באתר מכון ויצמן למדע
  3. ^ Systems biologist finds novel solutions to fundamental biological problems, באתר EMBO
  4. ^ פרס רוטשילד, יד הנדיב
  5. ^ RESEARCH INTERESTS, אתר מכון ויצמן למדע- Naama Barkai lab
  6. ^ הפרס על-שם מיכאל ברונו, יד הנדיב
  7. ^ פרס טבע, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים