נתנאל תפילינסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נתנאל תפילינסקי, שנקרא גם רבי נתנאל סופר (תרכ"ו, 1866 - כ"ז באדר תרע"ח, מרץ 1918) היה רב ירושלמי. הוא התפרסם עקב עיסוקו העיקרי בייצור וכתיבת תפילין ובזכות השיטות המיוחדות שהמציא בתהליך ייצורן וכתיבתן. הרב תפילנסקי היה גם ממניחי היסוד ללוח היומי ההלכתי בארץ ישראל.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לר' שמואל ליפשיץ בן נתנאל, שעלה לארץ ישראל מווילנא. הוא נפטר בגיל 52, בכ"ז באדר תרע"ח.

לרב תפילנסקי היו ארבעה ילדים. הידוע שבהם היה ר' שמואל תפילינסקי (תרמ"ו-תש"ה). הוא חיבר את "קונטרס הצוואה", ממנו ניתן להווכח בגדולתו הרוחנית הרבה[1].

שלושה ילדים נוספים, נקראו בשמות משפחה שונים מחשש לגיוס לצבא הטורקי. אחד מהם, ר' שמשון ליפשיץ, נפצע קשה ביותר בהתפוצצות מכונית התופת בבנין הג'רוזלם פוסט. נכדו הוא ממקימי הכפר הטבעוני באמירים שבגליל. נכד אחר, נתנאל ליפשיץ, הוא סופר ומדריך בנושאי ירושלים.

עיסוקו בעשיית תפילין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב תפילינסקי עסק בעיקר בעשיית בתי תפילין ובכתיבת פרשיותיהן. הוא פיתח שיטות חדשניות בעיבוד הבתים, הקלף והדיו, ושיטות אלו הפכו עם הזמן לשיטה הנפוצה ביותר בתעשיית התפילין. עד לזמנו היו התפילין נעשות מעורות של בהמות קטנות (בהלכה: "בהמה דקה"), כגון כבשים ועיזים. תפילין אלו היו רגישות ללחץ המופעל עליהן, והיו מתעוותות לעיתים תכופות, דבר העלול לפסול אותן על פי ההלכה. העורות העדיפים לעשיית תפילין הם עורות של בהמות גדולות (בהלכה: "בהמה גסה"), כגון שוורים ופרות. עורות אלו הם חזקים בהרבה מעור בהמה דקה, ומשום כך גם היה קשה מאוד לעבד אותם. ר' נתנאל פיתח שיטות טכניות והלכתיות לעבד את התפילין מצוואר של שור, וכיום מייצרים תפילין בעיקר מעור זה[2].

בשונה מרוב עושי התפילין, שאינם מייצרים בעצמם את הקלף שעליו נכתבים התפילין, אינם מייצרים בעצמם את הדיו, ואינם כותבים את התפילין במו ידיהם, היה ר' נתאל יוצר את התפילין מתחילתן ועד סופן בעצמו. הוא לא סמך על איש שיעשה את העיבוד כראוי, בעיקר משום שרצה לעשות את הכל תוך מחשבה "לשם קדושת תפילין", כנדרש בהלכה. בנוסף המציא ר' נתנאל שיטות ייצור, המצרפות את כל ההידורים ההלכתיים האפשריים באותן תפילין[3].

הדיו שייצר ר' נתנאל היה סוד מקצועי, שעד היום לא פוענח. דיו זה נשאר מבריק וברור גם עשרות רבות של שנים לאחר כתיבתו. בירושלים נפוצה מסורת שאין צורך לבדוק תפילין אלו לעולם[3].

גדולי ישראל, שראו את התפילין שמתוצרת ר' נתנאל, שיבחו אותן מאוד. רבי ישראל מאיר הכהן, הידוע על שם ספרו ה"חפץ חיים", קיבל זוג תפילין מתוצרתו של ר' נתנאל, והתבטא כי הוא כיוון לפי כל הדעות ואין חומרא או הידור שלא מצאו את ביטויים בתפילין אלו[3]. בין גדולי ישראל שרכשו ממנו תפילין היו: רבי שלמה אלישיב (בעל ה"לשם שבו ואחלמה"), רבי אריה לוין, שקנה זוג אחד עבורו וזוג אחד עבור רבי נתן צבי פינקל (ה"סבא" מסלבודקה), רבי אברהם יצחק קוק[4], רבי יעקב יוסף הרמן ועוד.

מחמת נדירותן וייחודיותן של תפילין אלו, עלותן היא כשל פריטי אספנות ולא כשל זוגות תפילין מהודרות בנות ימינו[5].

עיסוקו ביצירת הלוח ההלכתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב תפילינסקי עסק גם בבירור מועדם של הזמנים ההלכתיים למעשה. הוא עסק בתצפיות, מדידות ושרטוטים של זמני הזריחה והשקיעה. יחד עם הרב עקיבה פרוש הוציא לאור קונטרס בשם "עקבי השמש", ובו פורטו מסקנותיו ההלכתיות בנושא זה. הם התקינו גם שעון שמש מיוחד, שסייע להם בהתאמת הזמנים ההלכתיים לשעון היומיומי[6]. כמו כן סייע ר' נתנאל לשען משה שפירא לבנות את שעון השמש המפורסם בבית הכנסת זהרי חמה[7]. שעון זה קיים עד היום, ובתחילת שנות השמונים עבר שיפוץ על ידי עיריית ירושלים.

בשנת תרע"ב הפיץ ר' נתנאל את הלוחות שערך, בכתב ידו. הוא הכין לדפוס ספר בשם "'חשבון זריחת החמה והשקיעה על פי אופק ירושלם", אך עקב מלחמת העולם הראשונה שהשפעותיה הורגשו היטב בירושלים, לא הצליח להגשים את שאיפתו. ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי, מחבר "לוח ארץ ישראל" הנפוץ, קיבל את הלוחות מר' נתנאל תפילינסקי[8].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]