שלמה אלישיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב שלמה אלישיב
שלמה אלישיב, "בעל הלשם"
שלמה אלישיב, "בעל הלשם"
לידה 5 בינואר 1841
י"ב בטבת ה'תר"א
ליטאליטא זאגר, ליטא
פטירה 13 במרץ 1926 (בגיל 85)
כ"ז באדר ה'תרפ"ו
פלשתינה (א"י)פלשתינה (א"י) ירושלים, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 13 במרץ 1926 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות מקובלים
תחומי עיסוק קבלה
תלמידיו הרב אהרן שלמה מהריל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הרב אריה לוין והרב משה יעקב רביקוב.
חיבוריו לשם שבו ואחלמה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב שלמה אלישיבכתיב יידי: עליאשאוו; י"ב בטבת ה'תר"א, 5 בינואר 1841כ"ז באדר ה'תרפ"ו, 13 במרץ 1926) היה מחשובי המקובלים בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בעל ספרי ה"לשם שבו ואחלמה", על שמם הוא מכונה גם בעל הלשם. סבו של הרב יוסף שלום אלישיב.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בזאגר (Żagory) בליטא לרבי חיים חייקל ולסתירה גיטא. למד אצל אביו ואצל רבי גרשון תנחום ממינסק וכן בישיבת טלז. בעת מגוריו בטלז למד קבלה גם מרב המקום, הרב יוסף רייזין[1]. הוא למד בחברותא עם הרבנים מאיר אטלס וצבי יהודה רבינוביץ' תאומים. כאשר כיהן הראי"ה קוק כרבה של העיירה זיימל, הוא למד איתו כתלמיד חבר. כמו כן היה מורו של בן עירו, הרב אהרן שלמה מהריל. בשנים שלפני עלייתו ארצה, גר בבית חתנו, אברהם, רב הכפר הומל.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לבת שבע-אסתר, בתו של הרב דוד פיין משיאוליאי.

  • בנו, יצחק
  • בתו, הינדא נישאה לרב מרדכי פרבר משאוולי
  • בתו, חיה מושא נישאה לרב אברהם לוינסון, שאימץ את שם המשפחה של חותנו בעת עלייתם לארץ (בנם הוא הרב יוסף שלום אלישיב)
  • בתו שרה לאה נישאה לרב שלום צבי קרומינסקי, רב בויגאווה ובסוף ימיו בחיפה.

ספריו והגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספריו שנקראו בשם כולל "לשם שבו ואחלמה" הוא מבאר ומרחיב את שיטת האר"י בקבלה, ומתפלמס עם שיטותיהם של מקובלים אחרים. הספר כלל ארבעה חלקים עיקריים (לפי סדר הדפסתם):

  1. ספר הקדו"ש: הקדמות ושערים - "לכל מי שחשקה נפשו לכנוס בהיכלי הקודש פנימה..."[2]
  2. ספר הדע"ה: הוא דרושי עולם התוהו - "סוד המלכין קדמאין... ומדרגות מצב העולמות שקודם החטא ושינויים אשר על ידי החטא"[3]
  3. לשם שבו ואחלמה, חלק הכללים - "בסוד אריגת העולמות והשתשלותם מהעולם היותר עליון אשר ברום מעלה עד סוף כלל העולמות..."[4]
  4. לשם שבו ואחלמה, חלק הביאורים - פירוש על עץ חיים (ספר) של רבי חיים ויטאל

לאחר פטירתו נדפס ספר "גליוני לשם שבו ואחלמה", מגיליונות שכתב בשולי ספריו, וכן "נגלות לשם שבו ואחלמה" המלקט מתוך ספריו את העניינים השייכים לחלק הנגלה שבתורה. ר' אריה לוין כתב את ההקדמה לספר זה. נותרו עדיין בכתבי יד ביאורו על ספר היצירה, וביאור על ספרא דצניעותא[5].

הרב אלישיב היה תומך של שיטת הגר"א בקבלה שדגלה בהיצמדות למקורות התלמודיים.[דרושה הבהרה] באחד מספריו כתב ה"לשם" נגד שיטותיהם בקבלה של הרמח"ל ושל הבעל שם טוב[6] ואף התפלמס עם הרב קוק בעניין[7]. עם זאת במקום אחר[8] נראה שחזר בו מלייחס לרמח"ל את הדברים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הרב שריה דבליצקי, ארי במסתרים
  • אור יקרות: תולדות חייו של רבי שלמה עליאשוב וקשריו עם הראי"ה קוק, הוצאת "אור האורות"
  • משה דוד צ'צ'יק, קונטרס "ארי במסתרים", בתוך כתב העת ישורון

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות

ספרו "לשם שבו ואלחמה"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דב אליאך, "הגאון", חלק א', עמוד 49, הערה 51
  2. ^ מתוך הקדמתו לספר
  3. ^ מתוך ההקדמה
  4. ^ מהקדמתו להקדו"ש
  5. ^ עצתו אמונה, תולדות בעל הלשם מאת הרב אריה לוין, עמ' 45
  6. ^ ספר הדע"ה, חלק א, דרוש ה, סימן ז, אות ח
  7. ^ הרב יוסף לייב זוסמן, כט' חשון תש"נ, מכתב לרב נריה זצ"ל, מכתבים לתולדות מרן הראי"ה, עמ' 31
  8. ^ חלק הביאורים, חלק א, דרושי עיגולים ויושר, הקדמה לענף ב, אות ב