סאטורנליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תבליט האל הרומאי סאטורנוס, מחזיק בידו חרמש (רומא, המאה השנייה לספירה)

סאטורנליהלטינית: Saturnalia) הייתה הפסטיבל שצוין בלוחות השנה הרומאיים ב-17 בדצמבר, חגו של האל הרומאי סאטורנוס. הסאטורנליה הייתה מחגי רומא הידועים ביותר – ואולי אף הפופולרי שבהם: המשורר הרומאי קטולוס קרא לו "סאטורנליה, הטוב שבימים!"[1]‏ (Catulus 14.15).[2] החג צוין במרחב הפומבי וכן במרחב הפרטי, ואופיין באווירה חגיגית ושמחה: בתי המשפט ובתי הספר היו סגורים, נהגו לצאת לקניות ומותר היה להמר בפרהסיה. חופש הביטוי הותר לכל אדם, ובעיקר לעבדים. בנוסף, בחג נהוג היה להעניק מתנות אחד לשני, ואחד ממנהגי החג הידועים ביותר היה היחס השווה בו נהגו בעבדים באותו יום. החג צוין גם בתקופת האימפריה, ונראה כי שמר על פופולריות עד המאה החמישית לספירה – כאשר נטמע בחגיגות הנוצריות לציון השנה החדשה וחג המולד.[3]

מנהגי החג[עריכת קוד מקור | עריכה]

חורבות מקדש סטאורנוס ברומא

מקדשו של סאטורנוס היה המרכזי ביותר בחג זה, והוא נחנך ב-17 בדצמבר (לא ברור באיזו שנה בדיוק, אבל סביר להניח שבאחת משנותיה הראשונות של ה-Res Publica).[4] ביום החג, מקדש סאטורנוס נפתח והוסרו כיסויי הצמר מעל פסל סאטורנוס שהיה בו. פתיחת המקדש והסרת הכיסויים היו משמעותיים משתי סיבות: ראשית, מנקודת מבט דתית, הסרת הכיסויים נועדה לסמל את הזרע שאך מחכה לאור – באופן שקושר את החג למשמעות חקלאית של זריעה (ואכן, החג נחוג סמוך לזריעה האחרונה, ואף שמו של החג ושל האל לקוחים מ-satus, "התחלה" בלטינית).[5] מקרוביוס מסביר בספרו "סאטורנליה":[6]

"אפולודורוס אומר שסאטורנוס כבול בימי השנה בכבל מצמר ומשוחרר ביום חגו, כלומר, בחודש דצמבר, וזהו מקור הביטוי, "לאלים רגליים מצמר"; בנוסף, זה מדגיש שבחודש העשירי הזרע ברחם, אשר מוחזק בכבלים העדינים של הטבע, עד אשר הוא מגיח אל האור, מחיש וגדל".[7]

בעבור האזרח הפשוט, הסיבה השנייה בגינה פתיחת המקדש הייתה משמעותית הייתה העובדה שהוא הכיל את אוצר המדינה. מעבר לכך, נערכו מספר פרקטיקות דתיות ביום החג, בהן הקרבת קרבן במקדש ובפורום, ולאחריו סעודה שאליה, באופן חריג, כלל הציבור יכל להצטרף, ולא דרשה את הבגדים הרשמיים אשר נדרשו להעלאת הקורבן עצמו. הטקס הדתי הסתיים בקריאה "Io Saturnalia" ("הידד סאטורנליה").[8]

החג התבטא גם במרחב הפרטי. כאמור, אדוני הבתים סיפקו לעבדים ארוחה שווה לארוחה שלהם,[9] אכלו יחד איתם ואולי אף חיכו להם להתחלת הסעודה,[10] וחלק זה של החג היה המרכזי ביותר בציונו;[11] בנוסף, כל משפחה בחרה "מלך מדומה" (Saturnalicius princeps), כמנהיג החגיגות הביתיות. מעבר לאלה, אחת המסורות הידועות יותר של החג הייתה חלוקת מתנות, ככל הנראה מיד לאחר הסעודה. כך, המנהג נע בין הענקת מתנות לחברים (נרות שעווה, cereti) ולילדים (בובות חימר, sigillaria),[12] ועד למתן מתנות לנשים ואף לעבדים.

הסטאורנליה בתקופת האימפריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את החג המשיכו לציין גם בתקופת האימפריה, אך לאורך הזמן התייחסו אליו כאל "חג של חירות", ועל כן היווה סכנה לקיסרות. כך לראייה, רצח בריטניקוס לאחר שניסה להדיח את נירון מהשלטון על ידי ניצול חופש הביטוי שחשב שקיים ביום הסאטורנילה. החג עבר שינויים בתקופת האימפריה, והפך לכלי ביד הקיסר על מנת לבסס את שלטונו.[13] בעוד בתקופת ה-Res Publica ובמקורו של החג, טיב החגיגות, מיקומן וזמניהן היו קבועים, הקיסר ארגן את החגיגות וקבע את מיקומן ואף את תאריכו. המשורר סטאטיוס (אנ') מתאר את החג בחיבורו "סילוויי" (Silvae),[14] ומוסיף על מנהגי החג המקובלים גם מופעי ראווה שסופקו על ידי הקיסר (דומיטיאנוס, בתקופתו), וכן קורא לחג Saturnalia principis, "הסאטורנליה של הקיסר", כל זאת, מתוך נקודת הנחה וגישה לפיה הקיסר למעשה שולט בזמן ובמקום בהם חירות האזרחים תיחגג.[15]

החג בלוח השנה הרומאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאטורנליה הוא חג עתיק ונמנה עם החגים הארכאים ברומא,[16] ובמקור נחוג רק במהלך יום אחד, ב-17 בדצמבר, תאריכו הדתי והיום בו נערכו הטקסים הדתיים הפומביים. עם זאת, קיימות עדויות רבות לכך שבמשך השנים משך הזמן שבו ציינו את החג השתנה. כך, בזמנו של קיקרו הוא נחוג משך שבעה ימים, ומאוחר יותר, בזמן האימפריה הרומית, מספר ימי החג נע בין שלושה, חמישה ושבעה.[4] בנוסף, הפסטיבל צוין בסמוך ליום הקצר ביותר בשנה (21 בדצמבר) – באופן שמזכיר חגים רבים בתקופה זו, שלרוב זוהו עם צורך במנוחה והפגנת שמחה. החג המשיך להופיע בלוחות השנה הרומאיים לכל הפחות עד המאה הרביעית לספירה, בלוח השנה של שנת 354,[17] אך בלוח השנה של פולמיוס סילביוס, המתוארך לסוף המאה החמישית לספירה, ה-17 בדצמבר מתואר רק כ"חג הפקידים" (feriae sevorum),[3] ככל הנראה כחלק מתהליך שילובו עם חגיגות השנה החדשה הנוצריות וחג המולד, ונעדר התייחסות לפולחן סאטורנוס שהיה במקורו של החג.[17] שילוב מנהגי הסאטורנליה בחג המולד הנוצרי בא לידי ביטוי גם במנהג חלוקת המתנות, בהפגנת שמחה ואולי אף במנהג חבישת כובעי נייר,[18] אשר מזכיר את הלבוש הדתי שהיה נהוג ברומא בזמן החג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סאטורנליה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בלטינית: "Saturnalibus optimo dierum".
  2. ^ D. F. S. Thomson, Catullus: Edited with a Textual and Interpretative Commentary, תרגום: D. F. S. Thomson, Toronto: University of Toronto Press, 2003, עמ' 199
  3. ^ 3.0 3.1 Fritz Graf, Roman in the Greek East: From the Early Empire to the Middle Byzantine Era, Cambridge: Cambridge University Press, 2015, עמ' 76
  4. ^ 4.0 4.1 H.H. Scullard, Festivals and Ceramonies of the Roman Republic, Ithaca, New York: Cornell University Press, 1981, עמ' 205
  5. ^ הסבר זה לא חף מבעיות, שכן אין התאמה אטימולוגית מלאה בין המילים. להרחבה, ראה H.H. Scullard, Festivals and Ceramonies of the Roman Republic, Ithaca, New York: Cornell University Press, 1981, עמ' 206
  6. ^ Macrobius, Saturnalia Books 1-2, תרגום: Robert A. Kaster, Cambridge, MA: Harvard University Press, 2011, כרך 1, עמ' 89
  7. ^ מקרוביוס, סאטורנליה, 1.8.5. תורגם מאנגלית: Apollodorus says that Saturn is bound throughout the year with a woolen bond and is released on the day of his festival, that is the source of the proverb, “The gods have woolen feet”; further, this signifies that in the tenth month the seed in the womb, which is held by the delicate bonds of nature until it emerges into the light, quickens and grows.
  8. ^ H.H. Scullard, Festivals and Ceramonies of the Roman Republic, Ithaca, New York: Cornell University Press, 1981, עמ' 205-206
  9. ^ Beard, Mary, John North, and Simon Price, Religions of Rome, Cambridge: Cambridge University Press, 1998, כרך Vol 2. A Sourcebook, עמ' 124
  10. ^ H.H. Scullard, Festivals and Ceramonies of the Roman Republic, Ithaca, New York: Cornell University Press, 1981, עמ' 206
  11. ^ Dolansky, Fanny. 2011. "Celebrating the Saturnalia: Religious Ritual and Roman Domestic Life." In A Companion to the Greek and the Roman Worlds, edited by Beryl Rawson, 488-503. West Sussex: Wiley, Blackwell. עמ' 491
  12. ^ H.H. Scullard, Festivals and Ceramonies of the Roman Republic, Ithaca, New York: Cornell University Press, 1981, עמ' 207
  13. ^ Newlands, Carole E. 2003. "The Emperor's Saturnalia: Statius, Silvae 1.6." In Flavian Rome: Culture, Image, Text, edited by A.J. Boyle and W.J. Dominik, 499-522. Leiden, Boston: Brill. עמ' 500-505
  14. ^ Silvae 1.6
  15. ^ Newlands, Carole E. 2003. "The Emperor's Saturnalia: Statius, Silvae 1.6." In Flavian Rome: Culture, Image, Text, edited by A.J. Boyle and W.J. Dominik, 499-522. Leiden, Boston: Brill. עמ' 504-506
  16. ^ Michele Renee Salzman, On Roman Time: The Codex-Calendar of 354 and the Rhythms of Urban Life in Late Antiquity, Oxford: University of California Press, 1990, עמ' 128
  17. ^ 17.0 17.1 Michele Renee Salzman, On Roman Time: The Codex-Calendar of 354 and the Rhythms of Urban Life in Late Antiquity, Oxford: University of California Press, 1990, עמ' 240
  18. ^ H.H. Sculard, Festivals and Ceramonies of the Roman Republic, Ithaca, New York: Cornell University Press, 1981, עמ' 207