סודות הפיכות החצר
| סוגה | דוקו-דרמה |
|---|---|
| יוצרים | סבטלנה דרוז'ינינה |
| כותבים | סבטלנה דרוז'ינינה |
| בימוי | סבטלנה דרוז'ינינה |
| שחקנים |
|
| ארץ מקור |
 רוסיה |
| שפות | רוסית |
| מספר עונות | 1 |
| מספר פרקים | 8 |
| הפקה | |
| חברת הפקה | Sagittarius |
| אתר צילומים | מחוז מוסקבה ואודסה |
| צלמים |
אנטולי מוקסיי  |
| מוזיקה |
פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, גוסטב מאהלר |
| אורך פרק | 50 דקות |
| שידור | |
| רשת שידור | רוסיה-1 |
| תקופת שידור מקורית | 2000–2014 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
"סוד הפיכות החצר", בשמה המלא "סוד הפיכות החצר. המאה ה-18" (ברוסית: «Тайны дворцовых переворотов. Россия, век XVIII») היא מיני-סדרת טלוויזיה, דוקו-דרמה רוסית, המגוללת את תולדות הפיכות החצר ברוסיה. פרק הבכורה שודר בערוץ רוסיה-1 בשנת 2000.
הצילומים החלו בשנת 1995 ומתחילה תוכנן שהסדרה תכלול 12 פרקים[1], אך לבסוף הופקו 8 פרקים בלבד[2].
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרק 1: צוואת הקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיוטר הראשון מת. מות הקיסר, שלא מינה יורש, הוביל להתפתחות מאבק על השלטון בין הקבוצות השונות של האצולה. המנצח היה אלכסנדר מנשיקוב, שהושיב על כס המלוכה את יקטרינה, אשתו של פיוטר המנוח.
פרק 2: צוואת הקיסרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנתיים לאחר מותו של פיוטר, מנשיקוב שהציב את פילגשו לשעבר יקטרינה הראשון על כס המלוכה הרוסי, הפך לשליט דה פקטו של האימפריה עם כוח כמעט בלתי מוגבל. הדבר גורם לקנאת בעלי בריתו לשעבר, המנצלים את היעדרו של מנשיקוב כדי ליזום תוכנית להדחתה של יקטרינה. עם זאת, אהובה של הקיסרית מוזהר מפני האיום וכתוצאה מכך מצליח להימנע ממעצר.
פרק 3: אני — קיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותה של יקטרינה הראשונה, לקיסר הופך נכדו בן ה-11 של פיוטר הראשון - פיוטר השני, המאוהב בדודתו - יליזבטה בת השבע-עשרה - הקיסרית העתידית. כדי לשמור על כוחו, מנשיקוב מתווך את בתו לפיוטר. מחשש להשפעתה מוציא מנשיקוב את יליזבטה ואחותה אנה מהחצר, תוך שהוא מנסה לשמור על הקיסר בבידוד. עם זאת, תוכניותיו מתבלבלות בשל מחלה, כתוצאה ממנה נופל פיוטר תחת השפעתם של הנסיכים לבית דולגורוקי.
פרק 4: נפילת גוליית[עריכת קוד מקור | עריכה]
על מנת להפיל את מנשיקוב הכל יכול, מתאחדים הנסיכים דולגורוקי וסגן קנצלר אנדריי אוסטרמן. הם מכינים תוכנית - "נפילת גוליית" - ומארגנים את הברחתו של פיוטר.
פרק 5: כלתו השנייה של הקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הגלייתו של מנשיקוב, מוכרז פיוטר השני כמבוגר ומוכן להכתרה. אך מאבק ההשפעה על הריבון הצעיר לא נפסק; הרוזן אוסטרמן והנסיכים דולגורוקי, שאחד מהם, איוון, הופך להיות למועמד המועדף לכס הקיסרות. כדי להגדיל את השפעתם, מחליטים בני דולגורוקי להשיא את פיוטר לאחותו של איוואן, יקטרינה.
פרק 6: מות הקיסר הצעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
נערכות הכנות לנישואיו של הקיסר פיוטר עם יקטרינה דולגורוקאיה. עם זאת, תוכניותיו של דולגורוקי לא נועדו להתגשם: הריבון הצעיר חולה במחלה קטלנית - אבעבועות שחורות.
פרק 7: קדימה, אנה![עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מותו של פיוטר השני הצעיר, נוצר משבר שושלתי. המשבר משמש את שמונה חברי מועצת הייעוץ העליונה (הנסיכים לבית גוליצין ולבית דולגורוקי) שהחליטו להציע את אחייניתו של פיוטר הראשון, אנה יוהאנובנה לתפקיד הקיסרית, תוך הגבלת כוחה ולאסור עליה לקחת את בעלה האזרחי ארנסט בירון למוסקבה. אך הברונים אוסטרמן ויאגוז'ינסקי מחליטים למנוע זאת בעזרת סוכניהם ולהבריח אליה את בעלה של אנה.
פרק 8: ציד הנסיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנת 1736. הקיסרית אנה יוהאנובנה, שאין לה ילדים, מחליטה להוריש את כס המלוכה לבנה לעתיד של אחייניתה אנה לאופולדובנה, אנטון אולריך, דוכס בראונשווייג. אנה לאופולדובנה לא אוהבת את החתן, מה שהרוזן פיוטר בירון והשליח הסקסוני מוריץ מחליטים לנצל ומתחילים במצוד אחר הנסיכה.
צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ניקולאי קראצ'נצוב - פיוטר הראשון
- נטליה יגורובה - יקטרינה הראשונה / הקיסרית אנה (פרק 8)
- סרגיי שאקורוב - אלכסנדר מנשיקוב
- דמיטרי ורקיינקו - פיוטר השני
- איוואן סיניצין - פיוטר השני בילדותו
- מיכאיל ממייב - אלכסנדר בוטורלין
- נינה רוסלאנובנה - אנה, טרם עלותה לכס הקיסרות
- אינה צ'וריקובה- אנה, לאחר עלייתה לשלטון
- יקטרינה ניקיטינה - יליזבטה פטרובנה
אירינה לאצ'ינה - אנה פטרובנה
- ליודמילה זאייצבה - יקטרינה יוהאנובנה
- נטליה פטייבה - דאריה מנשיקובה
- מרינה מאיקו - מריה מנשיקובה
- גריגורי אנאשקין - מנשיקוב הצעיר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"סודות הפיכות החצר", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"סודות הפיכות החצר", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Светлана Дружинина: «Мы сделали всё возможное, чтобы картина состоялась» // Proficinema
- ^ Курукин И. В., Эпоха «дворских бурь». Очерки политической истории послепетровской России, НРИИ