סטודיבייקר

סטודיבייקר
נתונים כלליים
תקופת הפעילות	1852–1967 (כ־115 שנים)
חברות בנות	Pierce-Arrow
מיקום המטה	סאות בנד
ענפי תעשייה	תעשיית הרכב
מוצרים עיקריים	משאית

סטודיבייקר (באנגלית: Studebaker) הייתה יצרנית כלי רכב אמריקאית. החברה שבסיסה היה באינדיאנה החלה את דרכה ב-1852 כמפעל לייצור מרכבות, מפעל משפחתי של האחים ג'ון וקלמנט סטודיבייקר. ב-1868 נרשמה כחברה בשם "Studebaker Brothers Manufacturing Company".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מודעת פרסום של סטודיבייקר, משנת 1905 למכונית החשמלית ולמכונית המונעת על ידי בנזין

בשנת 1902 החלו בייצור מכוניות חשמליות: ה"סטודיבייקר אלקטריק". בשנת 1904 החלו בייצור מכוניות עם מנועי בנזין, תחת השם : "Studebaker Automobile Company". במרוצת השנים שם החברה שונה ל-"Studebaker Corporation"^[1]

סטודיבייקר במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק לא מבוטל מהייצור, הוקצה ל- צבא ארצות הברית, אשר היה זקוק למשאיות בתקופת מלחמת העולם השנייה. חלק לא מבוטל מדגם סטודיבייקר סדרה M (סוגי טנדרים ומשאיות קלות עד קיבולת העמסה של 3 טון), נשלח ל- דרום-מזרח אסיה שם פעל הצבא האמריקאי במלחמה נגד יפן.

במקביל, ייצרה חברת סטודיבייקר בתקופת מלחמת העולם השנייה את דגם "Studebaker US6 2½-ton 6x6 truck" שנבנה לפי דרישה וצורכי הצבא האמריקאי.

בנוסף, ייצרה החברה את המשאית למשימות בשלג סטודיבייקר M29 Weasel, (1942-1945) אשר נקלטה בצבאות ארצות הברית, וסופקה לכוחות חיל הנחתים של ארצות הברית.

במקביל סופקה לצבאות אנגליה, צרפת וקנדה.

בנוסף ייצרה החברה מנועים למטוסים.

סטודיבייקר בשנות החמישים של המאה העשרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950 החלו לייצר רכב משפחתי מדגם Bullet Nose, "בולט נוז". בשנת 1959 החלו לייצר את ה-לארק.

בשנת 1958 נקלעה חברת סטודיבייקר למצוקה, כשנכנסה כלכלית לתחרות עם שלושת ענקיות הרכב מדטרויט: ג'נרל מוטורס, פורד וקרייזלר. בניסיון הישרדות, הוציאה החברה את הלארק – דגם קומפקטי במונחי הרכב האמריקאי. הוצגו בארצות הברית מספר גרסאות : סדאן 4 דלתות, סדאן 2 דלתות, סדאן 2 דלתות הרטופ, קונברטיבל (גג-פתוח), Lark Wagon סטיישן 2 דלתות, סטיישן 4 דלתות.

בארצות הברית ובקנדה נמכר דגם ה"לארק" גם תחת השם סטודיבייקר קומנדר.

החל מסוף 1960, הסטודבייקר לארק הורכב גם באוסטרליה. בשנים 1960–1966 הורכבה המכונית גם בישראל על ידי "קייזר-אילין תעשיות". במשך תקופה זו נמכרו כ-3,500 לארקים בישראל.

המפעל של סטודיבייקר באינדיאנה נסגר בשנת 1963. ייצור הלארק נמשך עד 1965 במפעל של החברה בקנדה עד לסגירתו הסופית.