קייזר-אילין תעשיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אפרים אילין, מאי 2008
יצוא מכוניות מתוצרת קייזר פרייזר לפינלנד
7 ביולי 1960, מכונית הסטודיבייקר לארק הראשונה יוצאת מפס הייצור במפעל קייזר-אילין
רכב אספנות הנרי ג'י (1951)
הרכבת רכב במפעל קייזר פרייזר, 1951

חברת קייזר-אילין תעשיות בע"מ הייתה המפעל המשמעותי הראשון להרכבת רכב בישראל. החברה הייתה מיזם משותף של איש העסקים אפרים אילין עם חברת המכוניות האמריקאי Kaiser-Frazer, והחלה לפעול בשנת 1951[1] בשם קייזר-פרייזר לישראל.

לאחר שחברת פורד נכנעה לחרם הערבי וביטלה את התחייבותה להקים מפעל הרכבת מכוניות בישראל, ראתה הממשלה לשים בראש סדר העדיפיוית לעניין מפעל דומה, בעל מוניטין בינלאומי. הקושי הרב הטמון בכך היה בעובדה כי חלק הארי של מפעלי המכוניות בעולם נמנעו משיתוף פעולה כלכלי עם ישראל.

קייזר פרייזר (Kaiser-Frazer) הייתה חברת מכוניות אמריקאית חדשה, שנוסדה לאחר מלחמת העולם השנייה על ידי ג'וזף פרייזר, שהיה בעל ניסיון רב בתעשיית הרכב, והנרי קייזר, תעשיין נודע. אילין התיידד עם היקמן פרייס, סגן נשיא "קייזר פרייזר" והצליח ליצור שותפות בינו לקונצרן האמריקאי. לפי תנאי העסקה קייזר פרייזר השקיע חצי מיליון דולר ואילין השקיע שני מיליון דולר. מפעלי "קייזר-אילין" הקימו תוך שנה וחצי את המפעל בישראל. בשל השקעתה בישראל, קייזר פרייזר הוחרמה על ידי מדינות ערב ומהנדסיה לא קיבלו ויזת מעבר[דרושה הבהרה] בארצות ערב.

המפעל החל להרכיב מגוון כלי רכב, תחילה מתוצרת קייזר-פרייזר כגון "קייזר מנהטן" ו"הנרי ג'יי", ובהמשך ג'יפים מתוצרת ויליס, "דופין" ו"קטר שבו" של רנו הצרפתית, קונטסה 900 ו- קונטסה 1300, מתוצרת חברת הינו היפנית (החל משנת 1963[2]) ו"לארק"[3]המפוארת של סטודיבייקר האמריקאית (החל משנת 1960[4]).

בשנים 1950 - 1955 היוו מפעלי "קייזר-אילין" כ-28% מכלל היצוא התעשייתי של מדינת ישראל ועל כך קיבל המפעל תעודת הוקרה ממשרד המסחר והתעשייה, כיצואן מצטיין. בשנת 1952 קיבל המפעל אות הצטיינות משר המסחר והתעשייה, דב יוסף.[5] מפעלי "קייזר-אילין" העסיקו בתקופת השיא 2,000 עובדים בנשר, באשקלון ובתל אביב. הוא גרם להכשרתם המקצועית של עולים רבים.

חייו של המפעל היו רצופים תלאות, חלקן עקב נפתולי הביורוקרטיה הישראלית וחלקן תוצאה של תמורות שחלו אצל שותפותיה לדרך מעבר לים: קייזר האמריקאית סבלה נזקים מהחרם הערבי עקב מעורבותה בפרויקט, אך המשיכה. לעומתה, רנו הצרפתית נכנעה לאותו לחץ וביטלה את חוזה הייצור בארץ של מכוניות מתוצרתה,[6] ויצורן של הקונטסה והלארק הופסק בחברות האם. המפעל נהנה ממיסוי דיפרנציאלי שהוטל על יבוא מתחרה[7].

הקשיים הבינלאומיים והמקומיים היו מהגורמים שהביאו את המפעל אל קיצו.

במסגרת המלצותיה של ועדה ממשלתית – ועדת ברתל, נעשה ניסיון למזג את תעשיות הרכב בארץ,[8] תעשיות שכללו בעיקר את "אוטוקרס", "ליילנד" (שייצרה בעיקר אוטובוסים באשדוד) ו"קייזר-אילין" שהייתה מצויה כבר בקשיים כלכליים. בשנת 1969, מקץ 18 שנות פעילות במהלכן יוצרו ב"קייזר-אילין" מעל מאה אלף כלי רכב, בוצע המיזוג הכפוי כש"אוטוקרס" רכשה את "קייזר-אילין".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קייזר-אילין תעשיות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]