סטיבן בוצ'קו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סטיבן בוצ'קו
סטיבן בוצ'קו
סטיבן בוצ'קו, 1994
לידה 16 בדצמבר 1943
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1 באפריל 2018 (בגיל 74)
פסיפיק פליסיידס, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Barbara Bosson עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jesse Bochco עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, מפיק קולנוע, מפיק טלוויזיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת קרנגי מלון, התיכון למוזיקה ולאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סטיבן בוצ'קואנגלית: Steven Ronald Bochco,‏ 16 בדצמבר 1943 - 1 באפריל 2018) היה מפיק טלוויזיה וקולנוע, תסריטאי, וסופר יהודי אמריקאי, זוכה שנים עשר פרסי אמי, שני פרסי אדגר, פרס גילדת הכותבים של אמריקה, ארבעה פרסי פיבודי ופרסים רבים נוספים. מחשובי יוצרי הטלוויזיה בארצות הברית ובעולם כולו. בין היתר יצר את סדרות הטלוויזיה: בלוז לכחולי המדים, פרקליטי אל איי, דוגי האוזר, NYPD Blue ועוד.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוצ'קו נולד בניו יורק, ב-1943, לזוג אמנים יהודים יוצאי פולין וליטא[1], רודולף (כנר במקצועו[2]) ומימי (ציירת). הייתה לו אחות אחת, גדולה ממנו בשנתיים, שחקנית הקולנוע והטלוויזיה הידועה בזכות עצמה, ג'ואנה פרנק[3]. למד בבית ספר תיכון למוזיקה ואמנות בניו יורק וסיים ב-1966 תואר ראשון בתיאטרון, BFA באוניברסיטת קרנגי מלון בפיטסבורג, פנסילבניה.

בתקופת לימודיו זו, ב-1964 נישא לאשתו הראשונה גבריאלה לוין, ממנה התגרש כעבור חמש שנים. בוצ'קו עתיד היה להינשא בהמשך חייו עוד פעמיים. ב-1970 הוא נישא לשחקנית הקולנוע ברברה בוסום, ממנה נולדו לו שני ילדיו, אחד מהם ג'סי בוצ'קו, במאי ומפיק טלוויזיה ידוע בזכות עצמו. בוצ'קו ובוסום התגרשו ב-1997, אחרי 27 שנות נישואין. כעבור שלוש שנים בוצ'קו נישא בשלישית, לדיינה קאלינס, לה הוא נשאר נשוי עד פטירתו מלוקמיה, ב-2018.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטי יוניברסל (1966–1978)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת לימודיו באוניברסיטה קיבל בוצ'קו מלגת כתיבה מחברת MCA. הוא ניצל עובדה זו כדי לסייע לו להתקבל לעבודת קיץ סטודנטיאלית בסרטי יוניברסל, בקליפורניה ובמהלך אותו קיץ הרשים את מנהל מחלקתו שם עד כדי כך, שהאחרון הציע לו, שכשיסיים את לימודיו יבוא לעבוד ב"יוניברסל" באופן קבוע. בוצ'קו אכן עשה זאת ולאחר סיום לימודיו עבד ב"יוניברסל" 12 שנה כתסריטאי ולאחר מכן כמפיק, עושה דרכו אט אט במעלה סולם התפקידים בחברה.

הקרדיט הראשון שקיבל ככותב (שותף) היה ב-1967, באחת האפיזודות האחרונות של סדרת הטלוויזיה Bob Hope Presents the Chrysler Theatre, של NBC. שנה לאחר מכן הוא היה אחד משני התסריטאים של סרט הקולנוע The Counterfeit Killer בכיכובו של ג'ק לורד. ב-1971 היה אחד התסריטאים של העונה השלישית והאחרונה בסדרת הדרמה הטלוויזיונית The Name of the Game‏ (1968–1971), אף היא של NBC, הסדרה הטלוויזיונית שהייתה העתירה ביותר בתקציבה באותה עת.

באותה שנה, 1971 הוא גם כתב את התסריט של האפיזודה הראשונה בעונה הראשונה (אחרי שני פרקי הפיילוט) של סדרת הטלוויזיה המצליחה קולומבו. הבמאי של אפיזודה זו היה סטיבן שפילברג. בוצ'קו כתב אפיזודות רבות נוספות, הן ב"קולומבו" והן בסדרות טלוויזיה אחרות כמו "איירונסייד", "מקמילן ואשתו" ועוד.

קריירת ההפקה שלו החלה עם הסרט Lt. Shuster's Wife, בכיכובה של לי גרנט, שלא הצליח במיוחד. בתקופה זו הוא היה גם התסריטאי של כמה סרטי קולנוע אחרים, בהם סרט המדע הבדיוני Silent Running‏ (1972) ועוד.

MTM Enterprises‏ (1978-1985)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1978 עבר בוצ'קו מ"יוניברסל" ל-MTM Enterprises, שאפשרו לו להתמקד יותר בהפקה ופחות בתסריטאות. הפרויקט הראשון שלו במסגרת החדשה היה סרט הקולנוע Vampire‏ (1979), בכיכובם של ג'ייסון מילר, ג'סיקה וולטר ואחרים. בוצ'קו היה התסריטאי והמפיק בפועל. באותה שנה יצר (עם שותף), הפיק בפועל והיה התסריטאי של חלק מהאפיזודות בסדרת דרמת פשע טלוויזיונית כושלת יחסית בשם "פריס". הסדרה, בכיכובו של ג'יימס ארל ג'ונס זכתה לעונה אחת בלבד ברשת CBS בטרם ירדה מהאקרנים ב-1980, אולם שנה לאחר מכן יצר בוצ'קו, הפיק בפועל ותיסרט את הסדרה המצליחה באמת, הראשונה שלו, בלוז לכחולי המדים. סדרת דרמה משטרתית זו, שהפכה למודל עבור סדרות דומות במשך שנים אחר כך, הוקרנה ב-NBC בפריים טיים, במשך שבע עונות (19811987), 146 אפיזודות סך הכל וזכתה ל-98 מועמדויות לפרס אמי. בעונתה הראשונה היא זכתה בשמונה פרסי אמי, יותר מכל סדרה טלוויזיונית אחרת בהיסטוריה, למעט "[הבית הלבן (סדרת טלוויזיה)|הבית הלבן]]". ששה מתוך פרסי האמי בהם זכה בוצ'קו, ניתנו לו בגין סדרת טלוויזיה זו. בוצ'קו עזב את MTM Enterprises ב-1985, בסיומה של העונה החמישית ולאחר כישלונה של אחת הסדרות הטלוויזיוניות האחרות שיצר, הפיק ותיסרט.

מפיק ויוצר עצמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לאחר עזיבת MTM הקים סטיבן בוצ'קו חברת הפקות משלו, Steven Bochco Productions ומרבית יצירתו לאחר מכן נעשתה באמצעותה, בין לבדו ובין בשותפות עם אחרים. הלוגו של החברה היה דמות מצוירת של אביו, הכנר רודולף בוצ'קו.

סדרת הטלוויזיה המצליחה הבאה שיצר, לראשונה באופן עצמאי, אך שוב עם שותף, פרקליטי אל איי הופקה ביחד עם חברת פוקס המאה ה-20. הסדרה הוקרנה ברשת NBC שמונה עונות (ספטמבר 1986 - מאי 1994), כשבוצ'קו עצמו הוא המפיק בפועל של ארבע מתוכן, כללה 172 אפיזודות וזכתה ב-15 פרסי אמי, שלושה מתוכם לסטיבן בוצ'קו עצמו.

בוצ'קו יצר, הפיק וכתב סדרות טלוויזיוניות נוספות וגם סרטי קולנוע, בדרך כלל דרמות פשע לסוגיהן, אך הסדרה המצליחה הבאה שלו הייתה דווקא קומית, דוגי האוזר. הסדרה הוקרנה ברשת ABC ארבע עונות (ספטמבר 1989 - מרץ 1993) וכללה 97 אפיזודות. ההפקה בפועל הייתה כולה של בוצ'קו.

בספטמבר 1993 החלה ABC בהקרנתה של הסדרה NYPD Blue, אף היא פרי יצירתו של בוצ'קו (עם שותף). זו הייתה הסדרה הטלוויזיונית הארוכה ביותר והמצליחה ביותר שיצר והיא הוקרנה לא פחות מ-12 עונות (ספטמבר 1993 - מרץ 2005), על פני 261 אפיזודות. המפיק בפועל והתסריטאי (עם שותף) היה סטיבן בוצ'קו, שאף זכה בגינה באחד מפרסי האמי שלו, אחד מפרסי אדגר ושניים מפרסי פיבודי, בנוסף לפרסים אחרים.

הוא המשיך ויצר סדרות טלוויזיה אחרות גם במהלך שני העשורים הראשונים של המאה ה-21, גם לאחר שחלה בלוקמיה, אבל אף אחת מהן לא הגיעה להצלחה המרשימה כל כך של יצירתו במאה הקודמת.

ב-2003 יצא לאור בהוצאת רנדום האוס ספר מתח שכתב.

סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע של סטיבן בוצ'קו (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1975-1967, Ironside (תסריטאי)
  • 1972-1968, The Name of the Game (תסריטאי)
  • 1971, Columbo (עריכת תסריט)
  • 1971-1976, McMillan and Wife (תסריטאי)
  • 1974, Griff (תסריטאי - מפיק)
  • 1977-1976, Delvecchio (תסריטאי)
  • 1978, Richie Brockelman (תסריטאי)
  • 1979, Turnabout (תסריטאי)
  • 1979-1980, Paris (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1981, Hill Street Blues (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1983, Bay City Blues (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1986, L.A. Law (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1987, Hooperman (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1989, Doogie Howser, M.D (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1990, Cop Rock (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1991, Civil Wars (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1993, N.Y.P.D. Blue (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1995-1997, Murder One (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 1997, Brooklyn South (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 2000, City of Angels (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 2001, Philly (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 2005, Over There (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 2006-2005, Commander in Chief (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 2009-2008, Raising the Bar (תסריטאי ומפיק בפועל)
  • 2016-2014, Murder in the First (תסריטאי ומפיק בפועל)

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 - בלוז לכחולי המדים - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר
  • 1981 - בלוז לכחולי המדים - פרס אמי לתסריט מצטיין בסדרת דרמה - בגין "Hill Street Station", פרק הפתיחה של הסדרה
  • 1982 - בלוז לכחולי המדים - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר
  • 1982 - בלוז לכחולי המדים - פרס אמי לתסריט מצטיין בסדרת דרמה - בגין הפרק "Freedom's Last Stand"
  • 1983 - בלוז לכחולי המדים - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר
  • 1984 - בלוז לכחולי המדים - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר
  • 1987 - פרקליטי אל איי - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר
  • 1987 - פרקליטי אל איי - פרס אמי לתסריט מצטיין בסדרת דרמה - בגין הפרק "The Venus Butterfly"
  • 1989- פרקליטי אל איי - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר
  • 1990 - פרקליטי אל איי - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר
  • 1991 - פרקליטי אל איי - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר
  • 1995 - NYPD Blue - פרס אמי לסדרת הדרמה הטובה ביותר

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 - Humanitas Prize, בגין "בלוז לכחולי המדים"
  • 1981 - פרס פיבודי בגין "בלוז לכחולי המדים"
  • 1982 - פרס אדגר, בגין פרק הפתיחה "Hill Street Station" של "בלוז לכחולי המדים"
  • 1987 - פרס פיבודי בגין "פרקליטי אל איי"
  • 1994 - פרס גילדת הכותבים של אמריקה
  • 1995 - פרס אדגר, בגין הפרק "Simone Says" בסדרה "NYPD Blue"
  • 1996 - פרס פיבודי בגין "NYPD Blue"
  • 1996 - פרס היכל התהילה של הטלוויזיה
  • 1998 - פרס פיבודי בגין הפרק "Raging Bulls" בסדרה "NYPD Blue"
  • 1999 - Humanitas Prize, בגין "NYPD Blue"
  • 1999 - פרס גילדת הבמאים של אמריקה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סטיבן בוצ'קו, מוות בהוליווד, הוצאת מודן, תרגום: נעה שביט, 2004 (הספר Death by Hollywood יצא לאור במקור בהוצאת רנדום האוס, 2003)
  • סטיבן בוצ'קו, אמת היא הגנה מוחלטת: 50 השנים שלי בטלוויזיה (אוטוביוגרפיה), 2016

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיבן בוצ'קו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]