סקוט רודין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סקוט רודין
Scott Rudin
אין תמונה חופשית
לידה 14 ביולי 1958 (בן 63)
באלדווין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1980–הווה (כ־42 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון בולדווין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סקוט רוּדין (באנגלית: Scott Rudin; נולד ב־14 ביולי 1958)[1] הוא מפיק קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אמריקאי. בין הסרטים שהפיק הסרט ארץ קשוחה שזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, כמו גם הסרטים יהלום לא מלוטש, ליידי בירד, גדרות, נערה עם קעקוע דרקון, הרשת החברתית, סאות' פארק: גדול יותר, ארוך יותר ולא מצונזר, רוק בבית הספר, זולנדר, המופע של טרומן, קלולס, משפחת אדמס, ושמונה סרטים מאת וס אנדרסון. בתיאטראות ברודוויי, זכה רודין ב־17 פרסי טוני עבור הפקות כמו ספר המורמונים, הלו, דולי!, בני האדם, מראה מעל הגשר, גדרות, ותשוקה.[2]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודין נולד וגדל בבולדווין, ניו יורק, בלונג איילנד[1] במשפחה יהודית.[3][4] הוא מייחס את אופיו והרבה מתחומי העניין שלו לחינוך שקיבל בבית.[5]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 16 החל רודין לעבוד כעוזר למפיק התיאטרון קרמיט בלומגרדן. מאוחר יותר, עבד עבור המפיקים רוברט ווייטהד ועמנואל אזנברג. במקום לימודים גבוהים, החל רודין לעבוד כמנהל ליהוק ולימים הקים חברת ליהוק משלו. זו ליהקה מופעים רבים בברודוויי, ובהם אנני (1977) עבור מייק ניקולס. הוא גם ליהק את הסרט Verna: USO Girl של PBS ‏(1978), בכיכובם של סיסי ספייסק וויליאם הרט; ואת המיני־סדרה אות השני (1979) בכיכובם של מג פוסטר, קווין קונווי וג'ון הרד; כמו כן, ליהק רודין את הסרטים מלך הצוענים (1978), הנודדים (1979), סיימון (1980) עם אלן ארקין, ואת Resurrection ‏(1980).[6]

הפקת סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1980, עבר רודין ללוס אנג'לס, והתחיל לעבוד בחברה בשם Edgar J. Scherick Associates, שבה שימש מפיק במגוון סרטים לרבות I'm Dancing as Fast as I Can ‏(1981), המיני־סדרה Little Gloria... Happy at Last‏ (1982) של NBC, והסרט התיעודי זוכה האוסקר He Makes Me Feel Like Dancin' ‏(1983).[6]

אז הקים רודין חברת הפקה משלו, Scott Rudin Productions. הסרט הראשון שהפיקה החברה היה "גברת סופל" מאת ג'יליאן ארמסטרונג (1984), אשר לא זכה להצלחה.[7] זמן לא רב לאחר מכן, רודין הקפיא את פעילות החברה והצטרף לחברת אולפני המאה ה־20 כמפיק בכיר. שם עבד עם ג'ונתן דולג'ן, מנהל בדרג בכיר יותר, שאיתו לימים עבד שוב בחברת סרטי פרמאונט. רודין קודם בסולם הדרגות באולפני המאה ה־20 והפך לנשיא לענייני הפקה בשנת 1986, בגיל 28.[6]

רודין נותר בצמרת החברה זמן קצר בלבד, ועד מהרה עזב ונכנס לשותפות הפקה עם פרמאונט. באוגוסט 1992, חתם רודין על עסקה עם סרטי טריסטאר, אך חזר לפרמאונט זמן קצר לאחר מכן. במשך כמעט 15 שנה היה לרודין הסכם עם פרמאונט לפיו לפרמאונט הזכות להיות האולפן הראשון שרואה סרטים בפיתוח כדי להחליט אם לרוכשם לשם הפצה. במסגרת הסכם זה הופקו ונרכשו סרטים כגון מועדון הנשים הראשונות, משפחת אדמס, קלולס, החידוש לסברינה וסליפי הולו.

ב־2004 עזב רודין את פרמאונט וקבע הסכם דומה עם חברת דיסני, שאיפשר לו להפיק סרטים תחת המותגים שבבעלותם: סרטי טאצ'סטון, Walt Disney Pictures, Hollywood Pictures, וסרטי מירמקס, מותג שמייסדיו, הארווי ובוב ויינסטין, עזבו.[8] קודם לכן, היו בין הארווי ויינסטין לבין רודין עימותים פומביים במהלך הפקת "השעות" (2002), שרודין הפיק עבור סרטי מירמקס לאחר שהפכה לחברת בת תחת דיסני. מאוחר יותר העיר רודין שהוא וויינסטין "שנינו קונטרול פריקים. שנינו רוצים להיות בעל הבית. כשאני עושה סרט של מירמקס, אני עובד בשבילו. ואני לא אוהב את ההרגשה הזאת. אני מתמרמר מזה. אני מתמרמר תחתיו במיוחד כשאני מרגיש שהוא מגביל אותי."[9]

בעשור השני של המאה ה־21 הפיק רודין סרטים עצמאיים בתקציב נמוך. בשנים 2017 ו־2018, הפיקו רודין ואולפן A24 שלושה סרטים על גיל ההתבגרות של כותב/במאים לראשונה: ליידי בירד של גרטה גרוויג, כיתה ח' של בו ברנהם ו"אמצע שנות ה-90" של ג'ונה היל. ב־2015 חתם רודין על הסכם הפקת טלוויזיה עם פוקס.[10]

הפקות תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודין הוא אחד המפיקים המסחרים הפוריים בברודוויי; הוא מפיק בין שתיים לחמש הפקות בשנה.[11][12]

המחזה הראשון שהפיק בברודוויי, "על פניו" מאת דייוויד הנרי הוואנג ב-1993, נכשל וירד לאחר שמונה הצגות מקדימות.[13] בשנת 1994, זכה רודין בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר על הגרסה שהפיק למחזמר "תשוקה" מאת סטיבן סונדהיים וג'יימס לאפין. בשנה שלאחר מכן, הוא היה שותף להפקת Indiscretions, הקאמבק לברודוויי של קתלין טרנר, והעלה הפקה של המלט שבה כיכּב ראלף פיינס בהופעת בכורה על במות ניו יורק. ב־1996 הפיק רודין העלאה מחודשת של המחזמר דבר מצחיק קרה לי בדרך לפורום של סונדהיים ולארי גלברט, שעליה זכה נייתן ליין בפרס הטוני הראשון שלו.[14]

בשנת 2010 הפיקו רודין וקרול שורנשטיין הייז העלאה מחודשת בברודוויי של המחזה זוכה פרס פוליצר "גדרות" מאת אוגוסט וילסון, בבימוי קני לאון ובכיכּוב דנזל וושינגטון וויולה דייוויס. המחזה גרף עשר מועמדויות לפרס טוני ושלוש זכיות, כולל ההעלאה־מחדש הטובה ביותר של מחזה, השחקן הטוב ביותר לוושינגטון, והשחקנית הטובה ביותר לדייוויס. מאוחר יותר הפיק את העיבוד הקולנועי של גדרות מ-2016.

בשנת 2011 הפיק רודין את המחזמר ספר המורמונים, שעלה במארס 2011 בתיאטרון ע"ש יוג'ין אוניל.[15] המחזמר זכה בתשעה פרסי טוני כולל המחזמר הטוב ביותר[15] ופרס הגראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר.[16] ההפקה רצה יותר מ־3,740 פעמים בברודוויי נכון ל-15 במרץ 2020.[15] ההפקה נסעה גם ללונדון, אוסטרליה, אירופה, ואסיה, וקיימה סיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית.[17]

מאז 2011 זכה רודין בפרסי טוני על הפקת "מותו של סוכן" מאת ארתור מילר (בבימוי מייק ניקולס ובכיכּוב פיליפ סימור הופמן ואנדרו גארפילד), "צימוק בשמש" של לוריין הנברי (בכיכּוב דנזל וושינגטון), המחזה Skylight מאת דייוויד הר (בבימוי סטיבן דאלדרי ובכיכּוב קארי מאליגן וביל נאי), מראה מעל הגשר של ארתור מילר בבימוי איווֹ ואן הוֹב, והעלאה מחודשת מצליחה במיוחד של הלו, דולי! בכיכּוב בט מידלר. בנוסף הפיק את Fish in the Dark מאת לארי דייוויד, קומדיה מצליחה עם למעלה מ־13.5 מיליון דולר במכירות מוקדמות בקופות, שיא באותה תקופה.[18]

מחלוקות והאשמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודין הפיק עיבוד לתיאטרון של הספר אל תיגע בזמיר מאת הארפר לי. את העיבוד חיבר אהרון סורקין, וכיכּב בו ג'ף דניאלס.[19] ההפקה זכתה לשבחי המבקרים עם עלייתה, בדצמבר 2018.[20]

במארס 2018, עוד לפני עליית ההפקה, הוגשה תביעה מצד עזבון הארפר לי נגד חברת ההפקה של המחזה ובה טענה שהמחזה סוטה יותר מדי מן הספר.[21] סורקין הודה קודם לכן כי "בעניין אטיקוס ומעלתו המוסרית, זוהי פרשנות שונה של הספר מזו של הארפר לי עצמה או של הורטון פוט. [אצל סורקין] הוא הופך לאטיקוס פינץ' בסוף המחזה, [אבל עד אז] יש לו ויכוח מסוים עם קלפּוּרניה, עוזרת הבית, שלה תפקיד הרבה יותר גדול בעיבוד שכתבתי [מאשר בספר]. הוא בהכחשה לגבי שכניו וחבריו והעולם הסובב אותו, לגבי היותו גזעני במידה כזו, שחבר מושבעים במחוז מייקום עלול להכניס את טום רובינסון לכלא כשכל כך ברור מה קרה כאן. הוא הופך להיות סנגור עבור האנשים האלה."[22] חודש לאחר מכן, הגיש רודין תביעה נגדית כלפי העיזבון, בגין הפרת חוזה. הסכסוך המשפטי הסתיים בהסכם במאי 2018.[23]

בשנת 2013, הפיק רודין מחזה כושל על בסיס ספר מאת קולם טויבין בשם The Testament of Mary. לאחר שפאטריק הילי, כתב התיאטרון של הניו יורק טיימס, פרסם ראיון עם טויבין, שילם רודין עבור פרסומת בניו יורק טיימס עצמו לאמור: "הבה נפרגן בגדול לפאט הילי, תינוק פרובוקטור ועיתונאי חובבן בניו יורק טיימס. המשך כך, פאט – יום אחד אולי תלמד משהו על איך ברודוויי עובד, ואולי אפילו תבין אותו."[24][25]

טענות להתנהגות פוגענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודין ידוע לשמצה במזג רתחני[26][27][5]. רודין עצמו הודה בכך בראיון ב־2008, אבל לדבריו הוא "התבגר".[28]

באפריל 2021 הואשם רודין על ידי עובדים רבים באמצעות כתב העת Hollywood Reporter בדפוס ארוך שנים של התנהגות פוגענית כלפי עובדיו, לרבות התעללות פיזית, כגון זריקת חפצים לעבר עוזריו, ובמקרה אחד שבירת ידו של עוזר באמצעות צג מחשב.[29] באותה כתבה נטען גם שהכריח את קורבנותיו לחתום על חוזי השתקה, ושהקרדיטים של הקורבנות בסרטים הוגדלו או צומצמו רטרואקטיבית לאחר שהתפטרו.[29]

ב-14 באפריל 2021, השחקן/ית הלא־בינארית קארן אוליבו הודיעו שהם לא ישובו לשחק בהפקת "מולן רוז'!" במחאה על שתיקת התעשייה נוכח ההאשמות נגד רודין. אוליבו הצהירו בסרטון "אני רוצה תעשיית תיאטרון שתואמת את היושרה שלי".[30] עוד כתוצאה מההאשמות, התחייבה סאטון פוסטר, שהייתה אמורה לככּב לצד יו ג'קמן בהפקה הקרובה של רודין של המחזמר The Music Man, לעזוב את ההפקה אם רודין לא "ישב על הספסל".[31] ב-17 באפריל 2021, האיגוד המקצועי Actors' Equity Association קרא לרודין לשחרר את העובדים מכל הסכמי סודיות תקפים, וקרא למעסיקים לפעול, על מנת ליצור "מקומות עבודה בטוחים באמת וללא הטרדות בברודוויי ומחוצה לה".[32] חברי האיגוד דחפו לצרף את רודין לרשימת "לא לעבוד איתם".[33]

עוד ב־17 באפריל, רודין פרסם הצהרה בה התנצל על "הכאב שהתנהגותי גרמה לאנשים, במישרין ובעקיפין" ואמר שהוא "ייסוג" מעבודה פעילה על ההפקות שלו בברודוויי.[34] ב־20 באפריל, הודיע רודין שיעשה אותו הדבר גם לגבי מיזמי הסרטים והסטרימינג שלו.[35]

ב-13 באוגוסט דווח כי רודין כבר לא היה מפיק בכיר של העונה השלישית של מה שקורה בצללים.[36] שמו אכן אינו מופיע בקרדיטים בסוף הפרקים בעונה.

בראיון לספטמבר 2021 בכתב העת Vanity Fair, השיב אהרון סורקין לשאלה על רודין: "אני חושב שסקוט קיבל את מה שמגיע לו."[37]

פרסים וכיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודין זכה בפרסים רבים כמפיק קולנוע ותיאטרון, ובהם: 18 פרסי טוני, פרס אוסקר אחד, פרס אמי אחד, פרס גראמי אחד, ארבעה פרסי גלובוס הזהב, וששה־עשר פרסי דרמה דסק. כמו כן היה מועמד לעשרה פרסי BAFTA. כאשר זכה בגראמי עבור המחזמר "ספר המורמונים" בשנת 2012, הפך לאחד הבודדים שזכו באוסקר, באמי, בגראמי, ובטוני, והיה המפיק הראשון בין אלו.

בשנת 2008, שני סרטים שהפיק רודין – "ארץ קשוחה" של האחים כהן, שעובד מספר בשם זה מאת קורמק מקארתי, והסרט זה ייגמר בדם של פול תומאס אנדרסון, שעובד מהרומן "נפט!" של אפטון סינקלייר – היו מועמדים לשמונה פרסי אוסקר לכל אחד בשנת 2008, כולל מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר עבור כל אחד מהם. שני הסרטים היו הסרטים שזכו למספר המועמדויות הרב ביותר באותה שנה.[38]

רודין זכה במועמדויות לפרס אמי בפריים טיים עבור גלוריה הקטנה... מאושרת סוף סוף ועבור רוק בבית הספר, וזכה בפרס על He Makes Me Feel Like Dancin'.[16]

בטקס פרסי גילדת המפיקים של אמריקה (PGA) לשנת 2011, הפך רודין לאדם היחיד אי פעם שהיה מועמד פעמיים בשנה אחת.[39] הוא היה מועמד (יחד עם דנה ברונטי, סיאן צ'אפין ומייקל דה לוקה) על הפקת הסרט הביוגרפי על פייסבוק הרשת החברתית, וכן היה מועמד (יחד עם ג'ואל ואיתן כהן) על העיבוד המחודש שלהם למערבון הקלאסי אומץ אמיתי (2010). באותה שנה העניק ה־PGA לרודין גם את פרס ההישג על שם דייוויד או. סלזניק בסרטי קולנוע, אשר ניתן לאדם על היקף יצירה יוצא דופן בתחום הפקת סרטי קולנוע.[40]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רודין נשוי לג'ון בארלו, שבעבר היה הבעלים של חברת יחסי הציבור בברודוויי Barlow-Hartman Public Relations.[41] בשנת 2019, רכשו רודין וברלו בית בן שלוש קומות בסגנון התחייה יוונית בשכונת ווסט וילג' בניו יורק סיטי.[42]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Scott Rudin: Film, theater producer". The Wall Street Journal. אורכב מ-המקור ב-2 בפברואר 2017. נבדק ב-11 בדצמבר 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ League, The Broadway. "Scott Rudin – Broadway Cast & Staff | IBDB". ibdb.com. נבדק ב-2018-11-07.
  3. ^ Weiss, Philip (26 בדצמבר 1993). "Hollywood at a Fever Pitch". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Fleming, Mike Jr. (4 בינואר 2011). "Oscar: Scott Rudin Q&A On 'The Social Network' And 'True Grit'". Deadline Hollywood. נבדק ב-5 ביוני 2018. Scott Rudin: "...frankly, I was the only Jew on the creative team" {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 "The Most Feared Man in Town". The Hollywood Reporter (באנגלית). 10 בנובמבר 2010. נבדק ב-2019-02-28. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 "Scott Rudin Biography". Yahoo! Movies. אורכב מ-המקור ב-13 בפברואר 2008. נבדק ב-25 בפברואר 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ Mrs. Soffel - Movie Reviews (באנגלית), נבדק ב-2022-04-22
  8. ^ Holson, Laura M. (21 באפריל 2005). "Rudin leaving Paramount to join Disney". International Herald Tribune. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ Horn, John (5 במרץ 2003). "Scott Rudin: unafraid of Virginia Woolf". Los Angeles Times. ארכיון ארכיון מהמקור מ-10 במרץ 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Wagmeister, Elizabeth (2015-06-08). "Scott Rudin Inks Mega Multi-Year First Look Deal with Fox Networks Group". Variety (באנגלית). נבדק ב-2020-10-21.
  11. ^ League, The Broadway. "Scott Rudin – Broadway Cast & Staff | IBDB". ibdb.com. נבדק ב-2018-11-06.
  12. ^ Paulson, Michael (2016-06-06). "No More 'Groundhog Day' for One Powerful Producer". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-03-13.
  13. ^ League, The Broadway. "Face Value – Broadway Play – Original | IBDB". ibdb.com. נבדק ב-2018-11-07.
  14. ^ "Scott Rudin Theatre Credits, News, Bio and Photos". broadwayworld.com (באנגלית). נבדק ב-2021-04-08.
  15. ^ 1 2 3 "The Book of Mormon". Internet Broadway Database. נבדק ב-10 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ 1 2 "Grammy Awards 2012: Winners and nominees list". Los Angeles Times (בAmerican English). 2014-03-23. נבדק ב-2021-04-08.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  17. ^ "The Book of Mormon Musical" (באנגלית). The Book of Mormon Musical. נבדק ב-2019-02-28.
  18. ^ Viagas, Robert; Marzullo, Robert (23 ביוני 2015). "Starring Jason Alexander, Fish In the Dark Extends to Aug. 1". playbill.com. Playbill. נבדק ב-6 ביוני 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "To Kill a Mockingbird – Broadway Play – Original | IBDB". ibdb.com. נבדק ב-2019-02-28.
  20. ^ Green, Jesse (2018-12-13). "Review: A Broadway 'Mockingbird,' Elegiac and Effective". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-02-28.
  21. ^ Alter, Alexandra; Paulson, Michael (2018-03-14). "Harper Lee's Estate Sues Over Broadway Version of 'Mockingbird'". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2019-02-28.
  22. ^ "How Aaron Sorkin's To Kill a Mockingbird Will Surprise You". vulture.com. 13 בספטמבר 2017. נבדק ב-2019-03-13. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Disis, Jill (2018-05-10). "Aaron Sorkin's 'To Kill A Mockingbird' adaptation cleared for Broadway after legal battle ends". CNNMoney. נבדק ב-2019-02-28.
  24. ^ "Scott Rudin Dresses Down NY Times Theater Reporter". The Hollywood Reporter (באנגלית). 4 במאי 2013. נבדק ב-2019-02-28. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ Healy, Patrick (2013-05-01). "The Testament of Toibin: A Tony Nod, and a Closing Notice". ArtsBeat (בAmerican English). נבדק ב-2019-02-28.
  26. ^ O'Falt, Chris (18 באוקטובר 2017). "It's Time to Shatter the Harvey Myth: Weinstein Was Shitty at His Job". {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ Callahan, Maureen (2014-12-14). "The man known as Hollywood's biggest a-hole". Page Six (באנגלית). נבדק ב-2019-02-28.
  28. ^ Siegel, Robert (7 בפברואר 2008). "On Screen and Off, Producer Scott Rudin Adapts". All Things Considered. NPR. נבדק ב-12 באפריל 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 Siegel, Tatiana (7 באפריל 2021). ""Everyone Just Knows He's an Absolute Monster": Scott Rudin's Ex-Staffers Speak Out on Abusive Behavior". The Hollywood Reporter (website ed.). {{cite web}}: (עזרה) A version of the article also appeared in the April 7, 2021 issue of The Hollywood Reporter magazine.
  30. ^ Weinert-Kendt, Rob (17 באפריל 2021). "Karen Olivo: Leading by Leaving". American Theatre. נבדק ב-17 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Siegel, Tatiana (17 באפריל 2021). "Behind Scott Rudin's Move to "Step Back" From Broadway Productions". The Hollywood Reporter (בAmerican English). נבדק ב-18 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  32. ^ "PRESS RELEASE: Actors' Equity Calls on Rudin to Release Employees from Nondisclosure Agreements". Actors' Equity Association (בAmerican English). 17 באפריל 2021. נבדק ב-2021-04-18. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  33. ^ Kennedy, Mark (17 באפריל 2021). "Scott Rudin will 'step back' after allegations of bullying". נבדק ב-18 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Evans, Greg (17 באפריל 2021). "Scott Rudin To "Step Back" From Broadway Productions In Response To Abusive Behavior Allegations". Deadline (בAmerican English). נבדק ב-2021-04-18. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  35. ^ "Scott Rudin Steps Back From Upcoming Jennifer Lawrence, Denzel Washington Films". The Hollywood Reporter (באנגלית). 2021-04-20. נבדק ב-2021-04-20.
  36. ^ Andreeva, Nellie (13 באוגוסט 2021). "Scott Rudin No Longer Executive Producer On FX's 'What We Do In the Shadows' In Wake Of Abuse Allegations". Deadline Hollywood. נבדק ב-13 באוגוסט 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ Condé Nast, Aaron Sorkin on Scott Rudin: “Scott Got What He Deserves”, Vanity Fair, ‏2021-09-30 (בAmerican English)
  38. ^ Oscars (2008-02-28), "No Country for Old Men" winning Best Picture, אורכב מ-המקור ב-2021-12-19, נבדק ב-2019-02-28
  39. ^ "The Envelope: Hollywood's Awards and Industry Insider - Los Angeles Times". Los Angeles Times.
  40. ^ "PGA HONORS SCOTT RUDIN WITH 2011 DAVID O. SELZNICK ACHIEVEMENT AWARD - Producers Guild of America". producersguild.org.
  41. ^ "John Barlow – Broadway Cast & Staff | IBDB". ibdb.com. נבדק ב-2021-04-20.
  42. ^ Clarke, Katherine (2019-02-27). "Producer Scott Rudin Buys Graydon Carter's New York Home". The Wall Street Journal (בAmerican English). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2021-04-19.