לדלג לתוכן

סימנס ויאג'ו לייט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סימנס ויאג'ו לייט
מאפיינים כלליים
סוג מחלקת רכבים מסילתיים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינת מקור ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
יצרן סימנס עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סימנס ויאג'ו לייט (Siemens Viaggio Light) היא רכבת נוסעים חד-קומתית ברוחב מסילה תקני, שיוצרה על ידי חברת סימנס עבור רכבת ישראל. הרכבת תוכננה כרכבת דיזל, עם גנרטור חשמלי בקרון הניהוג לאספקת חשמל לשאר הקרונות.

קרונות ויאג'ו לייט בתחנת תל אביב מרכז
רכבת בתחנת הרכבת חדרה – מערב, דצמבר 2021

ההזמנה הראשונה כללה 87 קרונות עם אופציה לרכש כולל של 585 קרונות. הקרונות הראשונים הגיעו לארץ במהלך 2008 ובהדרגה הוכנסו לשירות בשנת 2009. סכמת צביעת הקרונות בכחול-לבן נבחרה אחרי סקר בקרב נוסעי הרכבת. התגלעו מספר מחלוקות סביב הרכש ואחריו - הספקת הקרונות התעכבה משמעותית וחרגה מהתאריך הנקוב בחוזה הרכש, ובתחילת השירות התגלו בעיות טכניות בחלק מהקרונות, דבר שגרם להוצאת קרונות מהשירות בחודש מאי 2009. התקלות טופלו, וזמן קצר לאחר מכן הוחזרו הקרונות לשירות מלא. קרונות אלו הופעלו שנים רבות בקו מודיעין-נהריה ונהריה-באר שבע, אך לאחר רכישת קרונות דו-קומתיים רבים לקו מודיעין-נהריה, הוסטו רוב קרונות הסימנס לקו חיפה-כרמיאל ועתלית-בית שאן (קו העמק).

הזמנה והספקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת שנות האלפיים פרסמה רכבת ישראל מכרז לבחירת קרונות הנוסעים החדשים שלה. למכרז ניגשו כמה חברות, בהן אלסטום, סימנס ובומברדייה. הזוכה – חברת סימנס – נבחרה בינואר 2006, ובמרץ 2006 נחתם איתה הסכם להספקת 87 קרונות תמורת 700 מיליון ש"ח, עם אופציה לרכש כולל של 585 קרונות תמורת סכום של 4 מיליארד ש"ח. רכבת ישראל החליטה להציע לציבור הרחב לבחור את סכמת צביעת הקרונות החדשים, ובעיתונות ובאינטרנט פורסמו ארבע אפשרויות עיצוב. הציבור הצביע דרך האינטרנט, והעיצוב הזוכה בצבעי כחול-לבן זכה בתמיכה של 34.9% מתוך 62,871 מצביעים. בנוסף, בוצע סקר בקרב 4,000 מנוסעי הרכבת בתחנות (התוצאה הייתה כמעט זהה).

החוגונים עברו בדיקות ומבחנים בגראץ שבאוסטריה, והקרונות עצמם נבחנו בשווייץ על ידי חברת PROSE. הקרונות הגיעו לישראל בין 18 ביוני 2008 ליולי 2009, לאחר שלוש דחיות במועד ההספקה. בתחילת שנת 2010, בעקבות מחסור צפוי בציוד נייד, החליטה רכבת ישראל לממש את האופציה לרכישת קרונות נוספים, והזמינה ארבעה קרונות ניהוג ו-27 קרונות רגילים תמורת 46 מיליון אירו. הקרונות הגיעו לארץ בקיץ 2011.

נתונים טכניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנס ויאג'ו לייט מורכבת בדרך כלל משלושה או תשעה סוגי קרונות: קרון ניהוג עם גנרטור להפעלת מערכת החשמל בקרונות, קרון נוסעים נגרר, וקרון נוסעים נגרר המותאם לכיסאות גלגלים. בקרונות של רכבת ישראל מדגם זה יש חיבור ל-wifi. להלן נתוני הקרונות ברכבת[1]:

נתוןקרון ניהוגקרון נגררקרון נגרר מותאם לכיסאות גלגלים
אורך25.626.126.1
אורך כולל פגושים26.426.426.4
רוחב2.82.82.8
גובה4.354.354.35
מושבים278282

הרכבת מסוגלת לנוע במהירות של 160 קמ"ש.

תקלות ותקריות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2009 דווח על שורה של בעיות טכניות שהתגלו ברכבות[2]. בין היתר נטען כי מרחק הבלימה גדול יותר בעת נסיעה צפונה, אורך הרכבת בתצורה מלאה של תשעה קרונות חורג מאורך הרציפים בחלק מהתחנות, המעברים ודלתות הכניסה אל הקרונות צרים, וכן התגלו תקלות במערכת הנגישות. מרכבת ישראל נמסר שהדיווח נופח מעבר לפרופורציה. אך למרות זאת במאי 2009 הוצאו הרכבות מהשירות לזמן קצר והוחזרו לאחר טיפול טכני [3].

בתאונה שהתרחשה ב-1 בספטמבר 2013 במוסך הרכבת בחיפה התנגשה רכבת סימנס במערך רכבות IC3 שהחל בנסיעה באותה עת. שתי הרכבות היו ריקות מנוסעים, אך נגרם להן נזק כבד.[4]

ב-31 במרץ 2024 פרצה שרפה ברכבת בזמן שהייתה בטיפול במוסך הרכבת בחיפה. לטענת מכבי האש, השרפה פרצה ככל הנראה בארון החשמל.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סימנס ויאג'ו לייט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]