סיס גליל
 סיס גליל
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | סיסאים |
| משפחה: | סיסיים |
| סוג: | סיס |
| מין: | סיס גליל |
| שם מדעי | |
 Apus affinisגריי, 1830 | |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של סיס הגליל[1] יציב
מקייץ
| |
| |
סִיס גָּלִיל או סִיס הַגָּלִיל (שם מדעי: Apus affinis), הוא מין קטן של סיס המצוי באפריקה ובדרום-מערב אסיה, ומזדמנים ומקננים מקומיים בדרום אירופה. הם נמצאים הן באזורים עירוניים והן במצוקים סלעיים, שם הם בונים את קיניהם האופייניים לכל בני סדרת הסיסאים.[3] אוכלוסייה שנחשבה בעבר כתת-מין מזרחי של סיס הגליל מופרדת כיום למין לעצמאי, סיס הבית (Apus nipalensis).
בישראל סיס הגליל יציב, עם אוכלוסיות נודדות, מהן נפוצים יותר המקייצים. משוטט, חולף וחורף נדיר יותר. עיקר תפוצתו של סיס הגליל היא בצפון ומזרח הארץ. והוא מין דוגר בארץ, בערים כפרים ומצוקים (בקניוני הנחלים).[4]
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם הסוג Apus ניתן לסיס בלטינית, שכן הסיס נחשב על ידי הקדמונים כסוג של סנונית ללא רגליים (מיוונית עתיקה α, a, "בלי", ו-πούς, pous, "רגל"). משמעות שם המין הספציפי affinis גם הוא מלטינית ומשמעותו דומה או קשור ל-, אך במקרה זה המין לו סיס הגליל דומה כביכול אינו ברור מהתיאור.
הסיס נזכר בתנ"ך בספר ירמיהו: "גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה, וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט ה'" (ירמיהו ח ז).
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיסי גליל מזוהים בקלות לפי גודלם הקטן. מוטת כנפיהם היא רק כ-33 ס"מ לעומת 42 ס"מ במקרה של סיס חומות. נוצותיהם שחורות למעט גרון ועל-שת לבנים, כשהעל-שת הלבן מתפרס לצדדים. זנבם מרובע וקצר, ונוצות הזנב בעלות קצוות מעוגלים. התעופה מלווה בחבטות כנף מהירות בדומה לזו של טסית הבתים, והקריאה שלהם היא ציוץ גבוה. כמו סיסים אחרים גם הם קצרי רגליים. הרגליים משמשות להיצמדות למשטחים אנכיים בלבד.
התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיסי גליל מבלים את רוב חייהם באוויר, והם צדים חרקים שהם תופסים במקורם תוך כדי תעופה. הם אף שותים בתעופה, אבל נחים על צוקים או קירות אנכיים. הם לעולם לא מתיישבים מרצונם על הקרקע.
דפוסי נדידה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשונה מסיס החומות הצפוני יותר, סיסי גליל רבים הם יציבים, אך חלק מהאוכלוסיות נודדות, ואלה חורפות דרומה יותר מאזורי הקינון שלהן. הם משוטטים באופן נרחב במהלך הנדידה, ולכן הם גם מזדמנים נדירים בחלק גדול מאירופה ואסיה.
קינון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיסי גליל מקננים בסביבת מגורים ומצוקים החל מדרום ספרד,[5] דרך אפריקה וצפון-מזרח דרך דרום פקיסטן והודו וסרי לנקה. הוא חברתי מאוד ובאזורים בו הוא מקנן ניתן לראות מושבות קינון בנות עשרות עד מאות זוגות. הסיסים בונים את קיניהם מרוק, בוץ ומגוון חומרי קינון כגון נוצות, קני קש וחלקי בד – חומרי גלם אלה נאספים בשעת תעופה. לקינים צורה של חצי גביע שסגור כמעט עד סופו ולו פתח צידי.[4] הם בונים את קיניהם בחורים בבניינים, מתחת לגשרים, או לפעמים על צוקים, ומטילים 1–4 ביצים. סיס גליל יחזור לאותו אתר קינון שנה אחר שנה, ויבנה מחדש את הקן שלו בעת הצורך.
מין של פשפש המיטה (Cimex hemipterus) תועד בקן שלו בהודו.[6][7]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
מבט חזיתי במעוף -
העל-שת הלבן הגולש לצדדים -
סיס גליל מקנן בהיידרבאד, הודו -
ביצים של סיס גליל, אוסף מוזיאון טולוז
.jpg)
_at_nest_in_Hyderabad,_AP_W2_IMG_0192.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סיס גליל, באתר ITIS (באנגלית)
- סיס גליל, באתר NCBI (באנגלית)
- סיס גליל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- סיס גליל, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Phil Chantler & Gerald Driessen, A Guide to the Swifts and Tree Swifts of the World, Mountfield: Pica Press, 2000, ISBN 1-873403-83-6
- ^ סיס גליל באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 35, 52. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ 1 2 אסף מירוז, סיס גליל-אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ BirdLife International (2013) Species factsheet: Apus affinis.
- ^ Horvath G (1912). "Revision of the American Cimicidae". Ann. Hist. Nat. Mus. Hungary. 10: 257–262.
- ^ Hicks, Ellis A (1959). Checklist and bibliography on the occurrence of insects in birds' nests. Iowa State College Press, Ames.