מוזיאון טולוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוזיאון טולוז
Muséum d'Histoire Naturelle de la ville de Toulouse
לוגו המוזיאון
לוגו המוזיאון
לוגו המוזיאון
היכל הכניסה למוזיאון
היכל הכניסה למוזיאון
היכל הכניסה למוזיאון
מידע כללי
סוג מוזיאון להיסטוריה של הטבע
כתובת Allées Jules Guesde 35, Toulouse 31000
מיקום טולוז
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים פיליפ-איזידור פיקו דה לפיירוז עריכת הנתון בוויקינתונים
מבקרים בשנה

321,401 (2019)

131,868 (2020)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1796
תאריך פתיחה רשמי 8 ליולי 1865
מידות
שטח 6,000 מ"ר
גובה מעל פני הים 150 מטר
קואורדינטות 43° 35′ 39″ N, 1° 26′ 58″ E
אתר המוזיאון
(למפת טולוז רגילה)
 
מוזיאון טולוז
מוזיאון טולוז
מיקום המוזיאון בעיר טולוז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוזיאון טולוזצרפתית: Muséum d'Histoire Naturelle de la ville de Toulouse או בקיצור MHNT) הוא מוזיאון לתולדות הטבע הממוקם בעיר טולוז, צרפת. הוא מכיל אוסף של יותר מ-2.5 מיליון פריטים, וחלל התצוגה תופס שטח של כ-3,000 מ"ר.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון זוויות של צלצל אזיליאני עשוי עצם המתוארך ללפני כ-10,000 שנים

המוזיאון נוסד בשנת 1796 על ידי חוקר הטבע הצרפתי פיליפ-איזידור פיקו דה לפיירוז, כאשר האוספים שלו יכלו להיות מאוכסנים (לאחר המהפכה) במנזר הכרמליתי לשעבר בטולוז.[2] בשנת 1808, הקיסר נפוליאון העניק רשמית את כל המבנים והקרקעות הכרמליתים לעיר טולוז,[2] ובשנת 1865, המוזיאון נפתח לקהל במיקומו הנוכחי ובניהולו של אדואר פילהול.[2] מוזיאון טולוז היה המוזיאון הראשון בעולם שפתח גלריה פרהיסטורית הודות לאוסף של המלקולוג אלפרד דה קנדי דה סנט-סימון[3] (1731–1851), ושיתוף הפעולה של אמיל קרטיילהק, ז'אן-בטיסט נוולט, ויוג'ין טרוטאט.[4]

ב-1887 (לרגל תערוכה עולמית בטולוז), הגנים הבוטניים של אוניברסיטת טולוז הפכו לחלק מהמוזיאון.[2] בשנת 2008, המוזיאון נפתח מחדש במתכונתו הנוכחית (נכון למאי 2018) עם השלמת השיפוצים וההרחבות של המוזיאון,[5] שתוכנן על ידי משרד האדריכלים של ז'אן פול ויגייה.[2][6]

תערוכות קבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתערוכה הקבועה חמישה נושאים מקושרים:

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק זה מציג דוגמאות להמחשת התוכן של כל אוסף שונה במוזיאון טולוז.

פרהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוסף הפרהיסטורי כולל בעיקר ממצאים אריכאולוגיים שנחפרו בצרפת. הוא מכיל גם ממצאים להשוואה מחלקים אחרים של אירופה ויבשות אחרות. אספנים בולטים כוללים את אדוארד הארלה (1850–1922), אנטואן מיילט (1866–1936), אלכסיס דאמור (1808–1902), פליקס רגנו (1847–1908), לואי פרינגאי (1855–1924), אמיל קרטיילהאק (192145–192145), דניאל בוגניקור, אדוארד ג'ון דאן (1844–1937), אנרי ברויל (1877–1961), ולואי לארטט (1840–1899), וכן האוצרים ז'אן בטיסט נוולט (1802–1890), יוג'ן טרוטאט (1840–1840). 1910), ואדוארד פילהול (1814–1883).

אתנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספי האתנוגרפיה החוץ-אירופאית השמורים במוזיאון טולוז כוללים 5,000 פריטים מארבעה אזורים גאוגרפיים עיקריים: אוקיאניה, אפריקה, אמריקה ואסיה.

כמו אוספים צרפתיים ואירופיים אחרים, מבנה האוסף הישן קשור קשר הדוק למשלחות המחקר הרבות שהתרחשו במהלך המאה ה-19, כמו גם לעבר הקולוניאלי של צרפת, בעוד שהעשרת האוספים העכשוויים היא נושא למשימות לימוד ומסעות איסוף בשטח מזה מספר שנים.

  • אפריקה מצידה מיוצגת בכ-30% מהאוסף עם חפצים המגיעים בעיקר מהמושבות לשעבר של מערב אפריקה (מאלי, סנגל, חוף השנהב) ומדגסקר. חפצים אלה הגיעו ממשימות אתנוגרפיות, אוספים אישיים של מנהלים קולוניאליים או חיילים. המכובדים המקומיים סיפקו לראשונה לאוספים האתנוגרפיים של המוזיאון חפצים אפריקאים, כמו הגנרל גלייני שתרם את אוסף האוסף האישי שלו למוזיאון בסוף המאה ה-19. אחד החלקים המרכזיים באוסף האפריקאי הוא מסכת באגה "נימבה" מגינאה שנאספה על ידי אנרי לאבורט בשנות ה-30.
  • הקולקציה האמריקאית עודנה בהרחבה עם משימות איסוף שמתבצעות מאז 2010 במרכז ברזיל עם אוכלוסיות אמריקאיות (קרחה (Karajá), תרבות השינגו, וכו') ומייצגת כעת קצת יותר מ-20% מהאוספים. אוסף זה כולל בין האוסף הישן גם סט מייצג של קרמיקה פרה-קולומביאנית, סט קטן מצפון אמריקה, וכן חלק מהחפצים שנאספו במהלך משלחת המחקר של לאון דה ססאק.
  • האוספים האסייתים הם המצומצמים ביותר, אך כוללים קבוצה של חפצים יוצאי דופן מלאוס וקמבודיה, שחלקם נאספו על ידי גסטון דה רוקמאורל.

בוטניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העשבייה מכילה דגימות היסטוריות שנאספו על ידי בנימין בלנסה (1825–1891).

אנטמולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפושיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרפראים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגבאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינרולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורניתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוסף העופות של מוזיאון טולוז מכיל יותר מ-30,000 פריטים, מהן כ-20,000 ביצים. כ-8,500 פוחלצים וכ-1,500 עורות. פריטי עופות נוספים הם כ-2,000 שלדים וגולגולות וכ-5,300 ביצים. האוסף מתמקד באירופה (במיוחד בצרפת), אך באוסף יש גם מינים אקזוטיים. רובם מתועדים בכרטיסים או במערכות ממוחשבות.
  • אוסף פוחלצי העופות של ויקטור בסאוצ'לה, המונה כ-5,000 דגימות, הוא אחד האוספים ההיסטוריים החשובים באירופה.
  • אספנים נוספים שאוספיהם מיוצגים הם ר. בורה, גוסטב קוסאון, מוריס גאורדון, המונוויל, אדריאן לקרו, ורבוסין.
  • אוסף הביצים של ז'אק פרין דה-בריחמבאו (1920–2007) נרכש ב-2010. הוא מכיל את האוספים האישיים שלו, בתוספת אלו של אורניתולוגים אחרים, בעיקר ז'ורז' גויצ'ארד, אנרי היים דה בלסאק ורנה דה נאורואה. הוא כולל את כל המינים הפלארקטיים (אירופה, צפון אפריקה ואסיה), כ-1,000 מינים וכמעט 15,000 ביצים, והוא אחד מאוספי הביצים הפלארקטיים השלמים והמתועדים ביותר באירופה.

אוסטאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאונטולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסף הדגימות של אוסף הפלאונטולוגיה מסתכם בעשרות אלפים. הדגימות מתוארכות מהתקופה הפליאוארכאית ועד לאאוקן.

חסרי חוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חדר חסרי החוליות נקרא סן-סימון לכבוד אוסף המלקולוג אלפרד דה קנדי דה סן-סימון, שהוצג במהלך תערוכת פתיחת המוזיאון ב-1865, בניהולו של אדואר פילהול.

בעלי חוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגן הבוטני של אנרי גאסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגן הבוטני של אנרי גאסן בחורף

אנרי גאסן היה פיטוגאוגרף ובוטנאי מטולוז. הגן הבוטני המנציח את שמו מחובר למוזיאון והוא חלק מאוניברסיטת פול סבאטייר למחקר והדרכה למדעי כדור הארץ והחיים. אזור בוטני שני, גני המוזיאונים, משתרע על פני 30 דונם. הוא בולט בזכות "Potagers du monde" (גני ירק בעולם) ו-"בית צל", המשחזר את התנאים הנדרשים על ידי צמחי צל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • François Bon, Sébastien Dubois, Marie-Dominique Labails, 2010. Le Muséum de Toulouse et l'invention de la préhistoire Toulouse Editions Muséum de Toulouse מסת"ב 978-2-906702-18-9

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוזיאון טולוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Le Muséum de Toulouse on the official site of the tourism office of Toulouse
  2. ^ 1 2 3 4 5 "Quelques dates de l'histoire du Muséum..." (בצרפתית). Muséum de Toulouse. נבדק ב-30 במאי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ Camboulives, Roger (באוקטובר 1977). "Excursion à Saint Simon au site de Candie". L'Auta (בצרפתית). No. 431. Toulouse, France. pp. 218–227. נבדק ב-12 בספטמבר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ Le Muséum de Toulouse et l'invention de la préhistoire, 2010 מסת"ב 978-2-906702-18-9.
  5. ^ "« Toulouse (Haute-Garonne), Muséum d'Histoire Naturelle : rapport de fouilles »".
  6. ^ "Jean-Paul Viguier et Associés: Muséum de Toulouse".
  7. ^ Muséum de Toulouse ETH AC MD 88