סככה
סְכָכָה הייתה עיר מקראית במדבר יהודה, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך.
במקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור ערי המדבר שבנחלת שבט יהודה: ”בַּמִּדְבָּר בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח וְעֵין גֶּדִי עָרִים שֵׁשׁ וְחַצְרֵיהֶן”[1].
בשלהי תקופת בית שני נזכרה העיר במגילת הנחושת, בהקשר לאוצרות שונים שהוטמנו בקרבתה, כאשר לצדה נזכרים גם "גיא הסככא", "סדק שבסככא" ואמת מים הקשורה אליה.
זיהוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]היו שהציעו לזהות את העיר הקדומה עם האתר "ח'רבת א-סמרה" שבמרכז בקעת הורקניה, שם נתגלו שרידי מבנים וחומות מהתקופה הישראלית, מערכות סכרים ובריכות, וכן טביעות חותם "למלך"[2]. מנגד, לאור העדות שבמגילת הנחושת על קיום העיר גם בימי בית שני, היו שהציעו לזהותה עם חורבת קומראן[2]. במקום נמצאו גם שרידים מתקופת המלוכה[3].
בעקבות סככה
[עריכת קוד מקור | עריכה]על שם העיר הקדומה קראה ועדת השמות הממשלתית לנחל שראשיתו בסביבות ח'רבת א-סמרה, ושמתחבר לנחל קומראן, בשם "נחל סככה".
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים ס"א–ס"ב.
- ^ 1 2 אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', 182-183.
- ^ שמואל אחיטוב, מקרא לישראל: יהושע, ירושלים, מאגנס, 1995, עמ' 269.