סלמבו (מאפה)
.jpg) | |
| מאכלים | |
|---|---|
| סוג |
מגדנאות  |
| מוצא |
צרפת |
  | |
סלמבו או בלוט (בצרפתית: Salambo או Gland) הוא מאפה צרפתי, מבצק רבוך בעל צורה מוארכת, מעליו רפרפת וניל, ואחר כך מזוגג בסוכר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמו של המאפה בא מ"סלמבו", אחד משמותיה של האלה עשתרת, שהיוותה השראה לשמה הפרטי של גיבורת הרומן שֹלמבו ("ש" שמאלית) מאת גוסטב פלובר שפורסם ב-1862,[1][2] המאפה עשתה כבוד גם לאופרה Salammbô של ארנסט רייר משנת 1890.[3]
המאפה שהיה פופולרי בשנות ה-80 של המאה ה-20 הפך לנדיר יותר במאפים.[4]
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
פייר לקאם ואנרי-פול פלפראט תיארו סלמבו כפחזניות קטנות של בצק רבוך כמו אלה של עוגת סנט אונורה המעוטרות בקרם וניל,[5] והחלק העליון טבול בסוכר מבושל במחבת.[6][7][5]
לארוס גסטרונומיק מגדיר אותו כמין "כרוב ניצנים" בצורת ביצה קטנה, ממולא בקרם מאפה בטעם קירשווסר, מכוסה בציפוי ירוק ומפזר בקצהו האחד האגלסלג (פתיתי שוקולד מוארכים).
ציפוי וטעם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לסלמבו יש ציפוי בצק סוכר ירוק, לבן או ורוד עם זילוף שוקולד בקצה אחד. בחלק מהמאפים, צבע הציפוי מעיד על טעם המילוי: לבן לוניל, בז' לקפה, חום לשוקולד, לפעמים ורוד לפרלין וירוק לליקרים מסוימים, ולרוב לכל קונדיטור יש את הקוד שלו.
בשמפאן ההיסטורית, ציפוי לבן היה פירושו רפרפת רגילה, ירוק פירושו רום או קירש, בעוד ורוד פירושו גראן מרנייה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Joseph Favre (1905). Dictionnaire universel de cuisine pratique. Encyclopédie illustrée d'hygiène alimentaire: modification de l'homme par l'alimentation. Paris. p. 1753.
- ^ Antoine Charabot; Pierre Lacam (1893). Le Glacier classique et artistique en France et en Italie. Paris. p. 48.
- ^ Colette Guillemard; Christian Millau (1990). Les Mots de la cuisine et de la table. Le Français retrouvé. Paris: Belin. p. 361. ISBN 2-7011-1271-0.
- ^ Vincent Bilem. "Le gland est-il devenu trop ringard pour nos pâtisseries ?"..
- ^ 1 2 Émile Darenne; Émile Duval (1909). Traité de pâtisserie moderne. Paris: La Cuisine française et étrangère. p. 347.
- ^ Pierre Lacam (1900). Le Mémorial historique et géographique de la pâtisserie: contenant. Paris. p. 342.
- ^ Henri-Paul Pellaprat (1936). Traité de la cuisine familiale. Paris: Flammarion.