סם (כללי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כדורי הסם אקסטזי
משקאות אלכוהוליים

סם, בשימוש הנפוץ בעברית בת זמננו, הוא כינוי מקוצר לסם פסיכואקטיבי (סם משכר), ממכר ובלתי חוקי, אך למילה זו משמעויות נוספות, בפרט כאשר היא מופיעה בצירופים שונים, לעתים ארכאיים, כגון "סמי רפואה" או "סמי מרפא" (תרופות). סמים בספורט (המונח הבינלאומי: Doping) הינם תרופות הניתנות לשיפור השגי ספורטאים. במשמעויות הנוספות נכללים שימושים שבהם מוכנס הסם לגוף האדם, כמו גם שימושים שאינם קשורים לגוף האדם.

סם לצריכה בגוף האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סם הוא חומר, סינתטי או טבעי, הנצרך שלא לצורכי תזונה. הסם מיוצר מחוץ לגוף, להבדיל מחומרים אנדוגניים המיוצרים בגוף. כשסם נצרך, כלומר נכנס לגוף האורגניזם, הוא גורם להשפעות פרמקולוגיות - משנה את תפקוד הגוף או הנפש.

ההבדל העיקרי בין סם למזון היא בכמות החומר הפעיל הנדרשת להשגת השפעה על הגוף. בעוד סם יוצר השפעה בכמויות של מיקרוגרמים עד גרמים בודדים של חומר פעיל למנה, מזון נצרך בכמויות של עשרות עד מאות גרמים למנה. הבדל זה נובע מכך שרוב הסמים משפיעים על הגוף ברמת הקולטן ולכן השפעתם מוגברת מאות מונים. מזון אינו נחשב כסם, למעט מאכלים ומשקאות מסוימים בעלי השפעה פרמקולוגית כגון משקאות חריפים, קפה או פטריות פסיכואקטיביות. ברפואה הסינית, מזון נחשב לסם מכיוון שהוא משפיע על חלקים מסוימים בגוף ומרפא מחלות.

כימיקלים אנדוגניים כמו הורמונים יכולים להיקשר לאותם קולטנים בתא, ולהביא לאותה השפעה כמו סמים מסוימים. המושג "סם" מכוון חומרים פעילים המיוצרים מחוץ לגוף הצורך אותם. מלטונין, למשל, הוא הורמון המיוצר בתוך הגוף (במוח), אך כשהוא מיוצר באופן סינתטי ונצרך מבחוץ, הוא נחשב לסם.

סמים לצריכה בגוף האדם נחלקים לקטגוריות אחדות:

  • סמי רפואה
הביטוי הארכאי "סם רפואה" פירושו תרופה - חומר הנצרך כדי לרפא או להקל תסמינים של מחלה או כטיפול מונע. השימוש במילה "סם" במשמעות זו מופיע לראשונה במשנה, במסכת יומא (ח', ד'): "ועוד אמר רבי מתיה בן חרש, החושש בפיו, מטילין לתוכו סם בשבת, מפני שהוא ספק נפשות, וכל ספק נפשות דוחה את השבת". למשמעות זו אין כל קשר למשמעות בשפת ימינו של "סם" כסם פסיכואקטיבי. למרבית התרופות אין כל השפעה על הנפש, אם כי מעטות מהן, כגון פרוזאק, נועדו מלכתחילה להשפעה על הנפש (כתרופה, לצורכי ריפוי), ומעטות עוד יותר כגון מורפין המשמש לשיכוך כאבים, הן סם פסיכואקטיבי.
בנוסף לסם הנצרך בהכנסתו לתוך הגוף, הרמב"ם מתייחס גם לסם בשימוש חיצוני. בספרו משנה תורה (ספר הפלאה, הלכות נזירות) הוא כותב "העביר על ראשו סם שמשיר את השיער, והשיר שיערו, אינו לוקה". הסם, בהקשר זה, הוא חומר כימי הגורם לנשירת השיער. במקום אחר במשנה תורה (ספר נזקים, הלכות חובל ומזיק) כותב הרמב"ם: "השקהו סם או סכו סם, ושינה מראה עורו - משלם לו ריפוי בלבד, עד שיחזור מראהו כמות שהיה" - בהקשר זה מבחין הרמב"ם בין סם לצריכה פנימית (לשתייה) לסם לצריכה חיצונית (לסיכה על העור).
  • סמים פסיכואקטיביים או סמים משכרים
בעברית המודרנית, "סם", המשמש כקיצור נפוץ למושג סם פסיכואקטיבי, הינו חומר הפועל בעיקר על מערכת העצבים המרכזית. הוא משנה את תפקוד המוח, וכתוצאה נגרמים שינויים זמניים (בדרך כלל) בהכרה, תפיסה, מצב רוח או התנהגות. שימוש בסמים פסיכואקטיביים מסוימים עלול לגרום לנזקים בלתי הפיכים כבר מהפעם הראשונה. שימוש במרבית הסמים הפסיכואקטיביים שלא במרשם רופא אסור במרבית מדינות העולם ונחשב לעבירה פלילית חמורה. מספר מועט של סמים פסיכואקטיביים ובעיקר אתנול ("אלכוהול" בשפת היומיום) חוקי ברוב המדינות, אך מוטלות הגבלות על צריכתו, למשל איסור מכירה לקטינים.
  • סם מוות וסם חיים
סם מוות או סם מיתה, מושגים המופיעים בתלמוד, הם רעל - חומר הממית אדם או בעל חיים הצורך אותו. כניגוד למושג זה, סם חיים הוא חומר המחזק את הגוף. פעמים רבות משמשים הביטויים כמטפורה, לתיאור מעשים ורעיונות המחלישים או המחזקים את האדם, בהתאמה, ללא צריכה ממשית של חומר. דוגמה לכך מופיעה בתלמוד בבלי, מסכת תענית (ז, א): "כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, ... וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המוות".
  • סם מרדים או סם שינה
סם פסיכואקטיבי המשמש להרדמתו של הצורך אותו.
  • סם שכנגד
נַסְיוּב, חומר המשמש לביטול השפעתה של הרעלה למשל סם נוגד להכשת נחש, בישראל פותח נסיוב הנוגד הכשה של צפע ארצישראלי.

סם שאינו לצריכה בגוף האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבקת בשׂמים
השימוש הראשון במילה "סם" בשפה העברית מופיע בעברית המקראית, בספר שמות (כח, ו), שם נאמר: "בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים". במשמעות זו, סם הוא כינוי לאבקה המיוצרת מבשמים.
  • חומר המשמש לצביעה, לכתיבה וכדומה
שימוש במילה "סם" כסוג של דיו מופיע במשנה, במסכת גיטין (פרק ב): "בכל כותבים - בדיו, בסם, בסיקרא, ובקומוס, ובקנקנתום, ובכל דבר שהוא של קיימא".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]