פקודת הסמים המסוכנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

"פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973" היא פקודה (חקיקה שמקורה בתקופת המנדט) המגבילה את העיסוק בסמים במדינת ישראל.

נושאים בולטים בפקודה:

  • סעיף 6: לא יגדל אדם סם מסוכן, לא ייצר אותו, לא יפיק אותו, לא יכין אותו ולא ימצה אותו מחומר אחר, אלא ברישיון מאת המנהל (שהוא מנכ"ל משרד הבריאות).
  • סעיף 7: לא יחזיק אדם סם מסוכן ולא ישתמש בו, אלא במידה שהותר הדבר בפקודה זו או בתקנות לפיה, או ברישיון מאת המנהל.

העונש המרבי על הפרת סעיפים אלה הוא עשרים וחמש שנות מאסר או קנס גבוה מאוד. החזקת שימוש בסם לצריכה עצמית בלבד, דינו מאסר שלוש שנים או קנס מקביל. העונש הקבוע להדחת קטינים לשימוש בסמים הוא עד 25 שנות מאסר.

הפקודה מתייחסת לעבירות הנוגעות לסמים: החזקת סם, שימוש בסם, סחר בסמים, יבוא סמים והדחת קטינים לשימוש בסם. רשימת החומרים המוגדרים כסמים מסוכנים נמצאת בתוספת הראשונה לפקודה. הפקודה מתירה שימוש בחומרים מסוימים מתחת לכמות מוגדרת וכן שימוש רפואי.

בפקודת הסמים המסוכנים של ישראל, בניגוד לחוקים דומים במדינות כמו ארצות הברית ובריטניה, אין חלוקה של הסמים לרמות מסוכנותם. יחד עם זאת, הפסיקה והציבור בישראל, עושים הבחנה בין "סמים קלים" (למשל החשיש והמריחואנה) ל"סמים קשים" (למשל הירואין וקוקאין).

התוספת הראשונה לפקודה היא רשימת החומרים שהוגדרו "סמים מסוכנים".
בתוספת השנייה בפקודה מנויות כמויות הסמים, אשר הימצאות סם בכמות שמעבר להן, משמעותה עבירת סחר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.