סם פסיכואקטיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מבחר של סמים פסיכואקטיביים

סם פסיכואקטיבי או חומר פסיכואקטיבי הוא חומר המשפיע על מערכת העצבים המרכזית וגורם לשינוי בתפקוד המוח, וכתוצאה מכך נגרמים שינויים זמניים בהכרה, בתפיסה, במצב רוח או בהתנהגות. הכינוי סמים מקבל לרוב קונוטציה שלילית ומשמש לציון חומרים פסיכואקטיביים שנעשה בהם שימוש לרעה והם בעלי פוטנציאל גבוה להתמכרות, הרעלה ותופעות לוואי גופניות ונפשיות קשות.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמים משמשים את בני האדם למטרות הרגשת תחושת הנאה ועונג, לשינוי מכוון של ההכרה והתודעה, לשיכוך כאב ולמטרות חברתיות, וכן למטרות רוחניות ודתיות.

סמים מסוימים שימשו בעבר לצורך טיפול רפואי עממי. בגלל הסיכון להתמכרות ולהרעלה הוצאו חלקם ממסגרת הרפואה הקונבנציונאלית, אך גם כיום נעשה בהם שימוש לצורך טיפולים רפואיים. מרבית חומרי ההרדמה והתרופות לשיכוך כאב מבוססים על חומרים אופייטים, שהם חומרים פסיכואקטיביים. כמו כן, בשל היכולת שלהם להשפיע על מסלולים עצביים קוגניטיביים ורגשיים, סמים פסיכואקטיביים הם המרכיב הפעיל בתרופות פסיכיאטריות ומשמשים לטיפול בהפרעות נפשיות שונות.

צריכה למטרות הנאה של מרבית הסמים הפסיכואקטיביים נחשבת לעבירה פלילית במרבית מדינות העולם, בשל הסכנות הרבות, הבריאותיות והפסיכולוגיות, הטמונות בצריכתם.

סמים פסיכואקטיביים אחרים, שהם בעלי השפעה קלה יחסית, נמצאים בשימוש נרחב למדי ברחבי העולם ולרוב השימוש בהם הוא חוקי. דוגמאות בולטות הן אלכוהול (הנמצא במשקאות חריפים), ניקוטין (שקיים בטבק ובסיגריות) וקפאין (נמצא בקפה, בתה ובקוקה-קולה). עם זאת, גם במקרים אלה שימוש מופרז עלול לגרום לנזקים ולהתמכרות, כמו המקרה של אלכוהוליזם והנזקים הבריאותיים של עישון.

מיון סמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיאגרמת ון הבאה מנסה לארגן ולתת סקירה כללית של הסמים הפסיכואקטיביים הנפוצים ביותר על ידי מיונם לקבוצות ותת-קבוצות המצטלבות לפי סיווגם הפרמקולוגי של הסמים ודרך פעולתם. פריטים בתוך כל תת-קבוצה קרובים לאלה עם דרך הפעולה הדומה ביותר, וממוקמים בכלליות לפי המקרא מתחת לדיאגרמה. הצטלבויות ראשיות מיוצגות על ידי ערבובי צבעים.


NewBlankDrugChart.png
סמים ממריצים
אמינים סימפטומימטים
ממריצים פסיכומוטוריים
אמפטמינים
קאתינון (חגיגת, קאת)
מתילפנידייט
קוקאין
אמינוקטונים
בופרופיון
דיאתילפרופיון
SSRIs
פלואוקסטין
פלווקסאמין
פרוקסטין
סרטרלין
MAOIs
TCAs
TeCAs
מפרוטילין
מירטאזפין
טראזודון
אפדרין
פסבדואפדרין
מתילקסאנטינים
קפאין
תאופילין
תאוברומיד
סמים אנטיפסיכוטיים
אנטיפסיכוטיים לא טיפוסיים
קלוזאפין
ריספרידון
אולנזאפין
קווטיאפין
סולפיריד
זיפרסידון
אנטיפסיכוטיים טיפוסיים
האלופרידול
פלופנאזין
תיורידאזין
כלורפרומאזין
פימוזיד
פרפנזין
CBD
כולינרגיים
ניקוטין
אגוז בטל
מוסקרין
אטומוקסטין
סמים מדכאים
מרגיעים מרדימים
אלכוהול
אתר
ברביטורטים
כלורופורם
כלורל הידרט
מתקוולון
GHB
בנזודיאזפינים
אלפראזולאם
דיאזפאם
פלוניטראזפאם
טמאזפאם
לוראזפאם
משככי כאבים נרקוטיים
אופיום
קודאין
מורפין
הרואין
אוקסיקודון
הידרוקודון
מתאדון
פנטניל
פסיכדליים
קנאביס
THC
MDMA
MDA
MDEA
מסקלין
DOM
LSD
פסילוסיבין
AMT
DMT
איבוגאין
דיסוציאטיביים
נייטרוס
קטאמין
DXM
טילטאמין
PCP
סלבינורין A
חומצה איבוטנית
מוסקימול
דליריאנטים
דימנהידרינט
דיפנהידרמין
סקופולאמין
אטרופין
הלוצינוגנים

מקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות ראשוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כחול: ממריצים, בכלליות הפונטציה עולה לכיוון הפינה השמאלית עליונה.
  • אדום: מדכאים, בכלליות הפוטנציה עולה לכיוון הפינה הימנית תחתונה .
  • ירוק: הלוצינוגנים, פסיכדליים יותר לקראת צד שמאל, דיסוציאטיבים לקראת צד ימין, פחות צפויים לכיוון הפינה הימנית תחתונה, ובכלליות הפוטנציה עולה לכיוון מטה.
  • ורוד: אנטיפסיכוטיים, מרגיעים יותר לכיוון ימין.

קבוצות שניוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציאן (כחול בהיר): חפיפה של ממריצים (כחול) והלוצינוגנים פסיכדליים (ירוק) - בעיקר פסיכדליים עם תכונות ממריצות.
  • צהוב : חפיפה של מדכאים (אדום) והלוצינוגנים דיסוציאטיביים (ירוק) - בעיקר סמים דיסוציאטיביים בעלי השפעה מרגיעה.
  • לבנדר: חפיפה של ממריצים (כחול) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - נוגדי דיכאון מודרניים שאינם מרגיעים.
  • סלמון: חפיפה של מדכאים (אדום) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - נוגדי דיכאון ישנים בעלי תכונות מרגיעות ונוגדות החרדה.

קבוצות שלישוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מג'נטה (סגול): חפיפה של ממריצים (כחול), מדכאים (אדום) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - דוגמה: לניקוטין השפעות המשתייכות לשלוש הקבוצות.
  • לבן: חפיפה של ממריצים (כחול), מדכאים (אדום) והלוצינוגנים (ירוק) - דוגמה:ל-THC השפעות המשתייכות לשלוש הקבוצות.
  • כחול שמיים: חפיפה של ממריצים (כחול), הלוצינוגנים פסיכדליים (ירוק) ואנטיפסיכוטיים (ורוד) - אמפאטוגנים.
  • אפרסק: חפיפה של מדכאים (אדום), הלוצינוגנים דיסוציאטיביים (ירוק) ואנטיפסיכוטיים (ורוד).

קבוצה רביעונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ורוד בהיר: חפיפה של כל ארבע הקבוצות (ממריצים, מדכאים, הלוצינוגנים ואנטיפסיכוטיים) - לקנאביס, המכיל גם THC וגם CBD יש השפעות מכל הקבוצות, כשהעיקרית היא פסיכדלית, משום ש-THC הוא המרכיב הפעיל העיקרי.

דרך פעולתם של סמים פסיכואקטיביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמים פסיכואקטיביים פועלים על מערכת העצבים בדרכים שונות, שכולן קשורות לפעילותם של מוליכים עצביים בתוכה. במסגרת תהליך ההולכה העצבית, המוליכים העצביים הם המולקולות שמעבירות את האותות העצביים בין תאי עצב בצורה של אות כימי.

רבים מהסמים נקשרים לאותם קולטנים שאליהם נקשרים המוליכים העצביים, ובכך משפיעים על עוצמת ההולכה העצבית. אגוניסט הוא סם שנקשר לקולטן ומשפיע בצורה דומה למוליך העצבי, ולכן מעצים את ההפעלה של אותו מסלול עצבי, ואילו אנטגוניסט הוא סם שנקשר לקולטן אך אינו מפעיל אותו, ולכן מחליש את הפעילות העצבית באותו מסלול.

סמים אחרים משפיעים על הכמויות של מוליכים עצביים בתוך המוח. חלקם פועלים על אנזימים שמעורבים בסינתזה או פירוק של מוליכים עצביים, ובכך מגדילים או מקטינים את הכמות של אותו מוליך עצבי ואת הפעילות שלו. מנגנון פעולה נוסף הוא עיכוב תהליך הספיגה החוזרת של מוליכים עצביים, דבר המגדיל את העוצמה ומשך ההשפעה שלהם.

השפעתם של הסמים הפסיכואקטיביים נגזרת מהמסלולים העצביים שעליהם הם פועלים. לשם הדגמה, אם מוליך עצבי מסוים פועל במעגל במוח שמעודד תהליכים של קשב, הסמים שמגבירים את פעולתו (למשל אגוניסטים לקולטנים של אותו מוליך עצבי או מעכבי ספיגה חוזרת שלו) יגרמו לקשב מוגבר ואילו הסמים שמתנגדים לפעילותו (אנטגוניסטים לדוגמה) יפחיתו את הפניית הקשב.

רוב המוליכים העצביים פועלים במספר מסלולים נפרדים במוח אשר משפיעים על היבטים רבים של תפיסה והתנהגות. מסיבה זו, סם פסיכואקטיבי אחד יכול להשפיע על מגוון של תחומים, מפעילות מוטורית ועד למצב הרוח. עם זאת, ישנם סמים המשפיעים רק על סוג אחד או על מספר סוגים מתוך מגוון הקולטנים של אותו מוליך עצבי, ולכן הם פועלים באופן ספציפי יותר רק על חלק מהמסלולים העצביים הקשורים אליו. לצד זאת, ישנם גם סמים המשפיעים על מספר מוליכים עצביים במקביל. כל המאפיינים האלה מנוצלים לצורך פיתוח של תרופות שונות אשר מותאמות להשפיע בעיקר על מסלולים עצביים מסוימים, אם כי בכולן קיימות גם תופעות לוואי.

דוגמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרוטונין (מוליך עצבי)

אגוניסטים לקולטני סרוטונין:
LSD, פסילוסיבין, מסקלין, 2C-B
מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין:
פלואוקסטין (פרוזק), ציטאלופראם (רסיטל)
משחררי סרוטונין:
MDMA (אקסטזי)

GABA (מוליך עצבי)

אגוניסטים לקולטני GABA:
בנזודיאזפינים, אתנול (אלכוהול במשקאות חריפים), ברביטורטים

דופמין (מוליך עצבי)

מעכבי ספיגה חוזרת של דופמין (על ידי חסימת חלבון טרנספורמר דופמין DAT):
קוקאין, מתילפנידאט (ריטלין)
מעכבי ספיגה חוזרת של דופמין, סרוטונין ונוראפינפרין (על ידי חסימת חלבון מעביר דופמין וחלבוני טרנספורמר מונואמינים אחרים):
אמפטמין ונגזרותיו

קולטני אופיואידים

אגוניסטים לקולטני אופיואידים:
מורפין, דיאמורפין (הרואין), קודאין, אוקסיקודון
אנטגוניסטים לקולטני אופיואידים:
נלוקסון, נלטרקסון

מונואמין אוקסידאז (MAO, אנזים המפרק מונואמינים)

מעכבי מונואמין אוקסידאז:
סלג'ילין, הרמלין

קולטני NMDA

אנטגוניסטים לקולטני NMDA:
קטמין, PCP, DXM

נוראפינפרין (מוליך עצבי)

מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של נוראפינפרין
רבוקסטין (אדרונאקס), סטרטה

קולטני קנבינואידים

אגוניסטים לקולטני קנבינואידים:
THC (החומר הפעיל העיקרי בסם הקנאביס, אגוניסט למחצה)
קנבינואידים סינתטיים (בעיקר ממשפחת הכימיקלים JWH. בניגוד לTHC אגוניסטים שלמים)
אנטגוניסטים לקולטני קנבינואידים:
רימונבאנט (סם אנורקטי חדש המשמש כתרופה למשקל יתר)

אצטילכולין (מוליך עצבי)

סמים כולינרגיים:
ניקוטין, פירצטאם
סמים אנטיכולינרגיים:
אטרופין, סקופולאמין

אצטילכולין אסטראז (אנזים המפרק אצטילכולין)

אנטי אצטילכולין אסטראז:
גזי עצבים

אדנוזין (מוליך עצבי)

אנטגוניסטים לקולטני אדנוזין:
מתיליקסאנטינים (לדוגמה: קפאין)

היסטוריה של צריכת הסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריכת סמים אינה תופעה חדשה. ישנן ראיות ארכאולוגיות על צריכת סמים פסיכואקטיביים לפני לפחות 10,000 שנים וישנן ראיות היסטוריות על צריכה ב-5,000 השנים האחרונות[1]. במשך אלפי שנים אנשים חקרו סמים פסיכואקטיביים על ידי הסתכלות וצריכה.

צריכת סמים פסיכואקטיביים איננה מנת חלקם של בני האדם בלבד. ישנן חיות הצורכות צמחים פסיכואקטיביים ואף פירות שתססו, ומגיעות אף למצב של שכרון (לדוגמה, נפית החתולים). אגדות מסורתיות על צמחים מקודשים מכילות לעתים קרובות התייחסויות לחיות שהכירו לבני האדם את השימוש[2].

הביולגיה מציעה קשר אבולוציוני בין צמחים פסיכואקטיביים לחיות ומנסה לענות על השאלה "למה הכימיקלים האלו וקולטניהם מצויים במערכת העצבים?".[3]

במאה ה-20 נקטו מדינות רבות בגישה של הפיכת הצריכה, האחזקה, והאספקה של סמים פסיכואקטיביים לעבירה פלילית. דוגמה לכך היא תקופת היובש בארצות הברית, שבה האלכוהול נעשה ללא חוקי למשך 13 שנים. דוגמה נרחבת יותר היא הכללתם של סמים רבים בהגדרה של "סמים מסוכנים" שצריכתם היא עבירה פלילית. בנוסף לאכיפה באמצעות המשטרה, נהוגה גם גישה של מזעור נזקים על ידי שירותי בריאות, המספקים לצרכני סמים שירותים ותמיכה כדי למזער את ההשפעות השליליות של צריכת הסמים. שיטה זו לרוב הולכת יד ביד עם אסטרטגיות מזעור אספקה על ידי סוכנויות אכיפת חוק.

סמים קלים וסמים קשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם כמה קריטריונים כאשר באים לקבוע אבחנה בין סמים קלים וקשים:

  • 1. מהירות ההתמכרות - ככל שלוקח פחות זמן להתמכר, הסם נחשב ליותר קשה.
  • 2. חוזק ההתמכרות - מבינים אותו בדרך כלל כקושי לחדול. ככל שהקושי לחדול הוא גדול יותר אז ההתמכרות חזקה והסם ייחשב כקשה יותר.
  • 3. נזק ההתמכרות - הנזק הפיזי והנפשי. ככל שהסם פוגע והורס את הבריאות הפיזית והנפשית, כך הוא יחשב קשה יותר.
  • 4. האם בנוסף להתמכרות הנפשית קיימת גם התמכרות פיזית - לא כל הסמים שגורמים להתמכרות נפשית יגרמו גם להתמכרות פיזית. ההתמכרות הפיזית מקשה ומסבכת את תהליך הגמילה, ומאפיינת סמים קשים.

בחוק הישראלי אין הבחנה בין סמים קלים לקשים, וצריכת כולם אסורה. בהולנד ישנה הבחנה כזו, ומותרת צריכה של הסמים הפסיכדליים הבאים (בצורתם הטבעית): קנאביס, מסקלין (נמצא בקקטוסים מסוימים), פסילוסיבין (נמצא בפטריות הזיה), ו-DMT (נמצא בצמחים רבים). במדינות רבות בעולם הסמים הקלים אינם חוקיים, אך אין אכיפה על שימוש פרטי בהם (אלא רק על סחר).

דוגמאות מוכרות לסמים קשים כוללות:

  • קוקאין - יוצר תלות נפשית (התמכרות) חזקה ונושא השפעות בריאותיות וחברתיות רציניות, שנגרמות מהשילוב של המחיר והתלות, ונזק מוחי לטווח הארוך. [3][4]
  • הרואין - יוצר תלות פיזית ונפשית חזקה ביותר, נושא השלכות חברותיות קשות, וסכנה להידבקות במחלות כרוניות לצרכנים הנוטלים את הסם בהזרקה.
  • אמפטמינים - יוצרים תלות נפשית חזקה ונושאים נזק מוחי והשפעות בריאותיות משמעותיים לטווח הארוך.

כאשר משתמשים במונח "סמים קלים", הכוונה היא בדרך כלל לקנאביס ומוצריו. יש הכוללים במשמעות זו גם סמים פסיכדליים.

צריכתם של סמים מסוימים, שלא הוגדרו כסמים מסוכנים, מותרת, אף שהיא גורמת נזקים קשים:

  • אלכוהול - יוצר תלות פיזית חזקה בצריכה ממושכת ותלות נפשית/דפוסי התנהגות חזקים, נושא נזקים בריאותיים כבדים לטווח הארוך (אך צריכתו מותרת במרבית מדינות העולם, כולל ישראל).
  • ממסים נדיפים - חומרים כמו טולאן, בנזן, בנזין, בוטאן, פרופאן, פריאון ועוד, גורמים לנזקים בריאותיים כבדים ביותר הכוללים נזק עצבי ומוחי משמעותי וסיכון גבוה במיוחד למוות פתאומי אפילו בצריכה לטווח קצר. יוצאים מכלל זה החומרים הנדיפים המשמשים ברפואה, כגון: נייטרוס (ניטרוס אוקסייד, "גז צחוק"), מרדימים נדיפים כמו דיאתיל אתר (לא בשימוש רפואי יותר בשל דליקותו הגבוהה, פרט לשימוש במדינות עולם השלישי), אנפולרן, איסופלורן, סבופלורן, דספלורן, קסנון, הלותאן וציקלופרפאן (לא משמש יותר ברפואה בגלל נפיצותו והסכנות הגדולות הנובעות מכך) המזיקים ברמה נמוכה בצריכה מתונה. אמיל ניטרט ("פופרס") מזיק ברמה משמעותית אך נמוכה בהרבה מנדיפים אחרים ומשמש ברפואה רק לעתים לטיפול באנגינה.

נושאים חוקיים הנוגעים לסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צריכה של קפאין, אלכוהול, וטבק (ניקוטין), הנכללים בהגדרה של סמים פסיכואקטיביים, נפוצה בעולם. סמים אחרים, כגון קנאביס, הרואין וקוקאין אינם חוקיים במרבית המדינות[4][5][6]. בישראל נקרא החוק האוסר צריכת סמים פקודת הסמים המסוכנים.

מבחינת יחסו של החוק, הסמים הם מקטגוריות אחדות:

  • סמים בלתי חוקיים - חלק ניכר מהסמים אסור לצריכה מסיבות בריאותיות. השימוש הרווח במושג 'סמים' מתייחס לקבוצה זו. חלק מהסמים האסורים מותרים לצריכה למטרות רפואיות על-פי הוראת רופא, לדוגמה מורפין, או מתילפנידייט (ריטלין) וחלקם אסורים לכל שימוש שהוא, לדוגמה LSD. הקנאביס הוא הסם הבלתי חוקי הנפוץ ביותר.
  • סמים מותרים תחת פיקוח - סמים שצריכתם מותרת אך מוטלות מגבלות על הסחר, השיווק וגילם המינימלי של הצרכנים. אלכוהול וטבק (המכיל ניקוטין), הם הנציגים הבולטים של קבוצה זו.
  • סמים ללא פיקוח
    • סמים שמהווים חלק ממזונות נפוצים או שצריכתם נורמטיבית ונרחבת - בעיקר קפאין (המהווה מרכיב בקפה ותה).
    • חומרים שאינם מיועדים לשימוש כסם, אך יש העושים בהם שימוש חריג. לדוגמה: פריאון (גז מזגנים), דבק מגע וממיסים נדיפים אחרים.
    • סמים הדומים בתכונותיהם הפסיכואקטיביות לחומרים מקבוצת הסמים האסורים אך לא הוגדרו ככאלה בשל נדירות השימוש בהם או קיומו בקרב קבוצה אתנית מצומצמת בלבד, כמו גת, למשל.
  • סמים סינתטיים

כימיקלים פסיכואקטיביים המדמים בהשפעותיהם סמים בלתי חוקיים המופקים בסנתוז על ידי מעבדות סמים/כימאים חובבים. מהידועים שבהם: "חגיגת(אמפטמינים סינתטיים)", "סם האונס - GHB" ו"קנבינואידים סינתטיים"(בעיקר ממשפחת הכימיקלים JWH)‏[7]. בשנים האחרונות הפכו הסמים הסינתטיים לנפוצים בקנה מידה בינלאומי.‏[8]

לגליזציה של סמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת קיר בישראל למען לגליזציה של השימוש בסמים

בחוק הישראלי והאמריקאי קיימת הגישה לפיה כל פעולה הנוגעת לסמים - סחר, מכר, צריכה ואחזקה אסורים. החוק לא מבחין בין סמים קלים לקשים, אולם בתי המשפט נוהגים להתייחס לסוג הסם ולשימוש בו בעת שהם גוזרים את העונש.

במדינות מסוימות (הידועה שבהן היא הולנד) יש מצב של סובלנות עד אי-אכיפה כמעט מוחלטת שמאפשרת מכירת סמים קלים מסוימים תחת הגבלות ופיקוח קפדני, ומתירה את צריכתם לאנשים מעל גיל 18 (הדבר עדיין אינו חוקי בכתב, בעיקר בגלל הגבלות מצד האו"ם. ראו בערך קנאביס). במדינות אחרות (כמו בריטניה ובלגיה) ישנה העלמת עין כמעט מוחלטת מצד הרשויות בנוגע לצריכה אישית של סמים קלים מסוימים.

אף שאי-חוקיותה של צריכת סמים מקובלת במידה רבה, יש המנסים לשנות מדיניות זו. חסידי השינוי במדיניות הסמים הנוכחית מביאים את הטענה שכמה מהסמים המשכרים הפופולריים ביותר, כמו אלכוהול וטבק חוקיים, בעוד סמים רבים הנחשבים לקלים כמו קנאביס ופסילוסיבין אינם חוקיים ובמקרים רבים נשלטים בחוזקה הרבה ביותר (בארצות הברית לדוגמה, קנאביס ופסילוסיבין נמצאים במחלקה הראשונה מתוך 5 של האיסור, השמורה לסמים המסוכנים ביותר, בעוד סמים כמו קוקאין ומתאמפטמין נמצאים במחלקה השנייה). עקב כך טוענים חסידי הלגליזציה של סמים שחוקי האיסור הנוכחיים הם יותר פוליטיים בטבעם.

המצדדים בלגליזציה טוענים כי צריכת סמים קלים אינה מסוכנת בצורה משמעותית: לא לצרכן ולא לסביבתו, לא באופן אבסולוטי ולא בהשוואה לסמים מותרים כמו אלכוהול וטבק. לטענתם ההתערבות המשפטית בשימוש בסמים היא קיצונית ודרקונית, ואינה מידתית במקרה זה כאשר היא מתנגשת עם חופש הפרט. היא לא יעילה לדבריהם מבחינה כלכלית, ובכלל נזקה גדול מתועלתה (מדיניות מזעור נזקים). מן העבר השני, המתנגדים ללגליזציה טוענים שהסמים האסורים ברוב העולם גורמים לנזקים והצלחתם של הסמים נובעת מניצול מצוקות אנושיות, ושבלעדי הסם, היו מוצאות פתרון בריא באמצעים אחרים, ולכן יש לאסור קודם כל את הסחר בסמים, אבל גם את צריכתם, על מנת להעביר מסר לציבור בדבר משמעותה של צריכת סמים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ M.D. Merlin, Archaeological Evidence for the Tradition of Psychoactive Plant Use in the Old World, Economic Botany, volume 57, issue 3, 295–323
  2. ^ Giorgio, Samorini, 2002, Animals And Psychedelics: The Natural World & The Instinct To Alter Consciousness, Park Street Press, ISBN 0-89281-986-3
  3. ^ Albert, David Bruce, Jr. (1993), Event Horizons of the Psyche, [1], Retrieved on February 2 2006
  4. ^ What's your poison? Caffeine, [2] Retrieved on July 12 2006
  5. ^ RR Griffiths, 1995, Psychopharmacology: The Fourth Generation of Progress (4th edition), page 2002, Lippincott Williams & Wilkins, ISBN 0-7817-0166-X
  6. ^ Griffith Edwards, 2005, Matters of Substance : Drugs--and Why Everyone's a User, page 352, Thomas Dunne Books, ISBN 0-312-33883-X
  7. ^ על הקנבינואידים הסינתטיים
  8. ^ 2012 - שנת הסמים הסינתטיים

אזהרה: השימוש בסמים אסור על פי חוק במדינות רבות, ועלול לגרור ענישה חמורה ונזק בריאותי בלתי הפיך.