MDMA

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אקסטזי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
MDMA
MDMA.svg
MDMA animation.gif
שם IUPAC
(±)-1-(benzo[d][1,3]dioxol-5-yl)- N-methylpropan-2-amine
נתונים כימיים
כתיב כימי C11H15NO2 
מסה מולרית 193.25
נתונים פרמוקוקינטיים
זמן מחצית חיים תלוי מינון, כ-6–10 שעות במינונים של 40–125 מ"ג
הפרשה בשתן
בטיחות
מעמד חוקי הסם נכלל בפקודת הסמים המסוכנים של ישראל ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה, בארצות הברית נכלל ב-Schedule I (סם מסוכן לשימוש וללא שימוש רפואי). אסור לשימוש ולהחזקה במרבית מדינות העולם.
מזהים
מספר CAS 69610-10-2
PubChem 1615
ChemSpider 1556

MDMA (שם מלא: 3,4-Methylenedioxymethamphetamine, מכונה גם אקסטזי) הוא סם פסיכואקטיבי סינתטי (מלאכותי) נפוץ ממשפחת האנטקטוגנים. MDMA בצורתו הטהורה הוא גביש (או אבקה לבנה); אך כדורי האקסטזי מגיעים אל הצרכן הסופי בצורה של טבליות לבליע כשהם מהולים בחומרים נוספים. מבדיקות שביצע המנהל האמריקאי לאכיפת חוקי הסמים בין 2009 ל-2013, נמצא ש-87% מטבליות האקסטזי שנמכרו ברחוב לא הכילו MDMA כלל, אלא בעיקר מלחי אמבט (סמי מרץ סינתטיים).[1]

MDMA נגזר מקבוצת האלקלואידים פנתילאמינים (ותת-הקבוצה אמפטמינים) והשפעתו העיקרית היא גרימת עלייה חדה ברמות המוליך העצבי סרוטונין, וכמו כן דופמין ונוראפינפרין במוח. כמויות גדולות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמת לתחושה של אופוריה.

MDMA נחשב סם בלתי-חוקי ברוב מדינות העולם.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

MDMA סונטז לראשונה ב-1912 על ידי הכימאי אנטון קוליש עבור חברת התרופות הגרמנית מרק. החברה רשמה את הסם כפטנט באותה השנה, כחלק מסדרת רישום פטנטים על תרכובות כימיות רבות שהיו עשויות להיות שימושיות בתחום הרפואה בעתיד.[2]

MDMA הובא לידיעת הציבור לראשונה על ידי ד"ר אלכסנדר שולגין בשנות ה-70, שהמליץ על התרופה עבור טיפולים פסיכותרפיים. הוא האמין ש-MDMA אפשר למשתמשים לקלוט את העולם בבירור ולכן קרא לסם "Window" (חלון)[3]. השימוש ב-MDMA היה נפוץ במיוחד בארצות הברית בקרב פסיכיאטרים עד אמצע שנות ה-80 כאמצעי טיפול בסוגים שונים של הפרעות פסיכיאטריות, ביניהן הפרעות דחק פוסט-טראומטיות, בהן נצפו קשרי אמון חיוביים בין המטפל והמטופל (יצירת קשרים כזו היא לרב קשה עבור הסובלים מההפרעה). בשנת 1984, מספר פסיכותרפיסטים, פסיכיאטרים, וחוקרים התנגדו לשינוי סיווג הסם.[4] טיפולים בעזרת MDMA הופסקו לאחר שהסם הוצא מחוץ לחוק.

בתחילת שנות השמונים, MDMA הופץ בגלוי במועדוני לילה והפך לפופולארי בקרב יאפים, סטודנטים, והומוסקסואלים. משם, הופץ הסם למסיבות רייב והחל להיקרא אקסטזי ע"י הציבור הרחב.[5] בשנות ה-90, עם התפתחות תרבות הטראנס והפסיכדליה באירופה ובארצות הברית החלו להשתמש בני נוער ומבוגרים צעירים בסם, והוא נחשב היום לאחד מ-4 הסמים הלא-חוקיים הנפוצים ביותר בנוסף לקנאביס, קוקאין והרואין.

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדור אקסטזי משפיע על אדם ממוצע כ-3 עד 7 שעות. ההשפעה הראשונית מורגשת בדרך כלל כ-20 עד 40 דקות לאחר הבליעה, וההשפעה מגיעה לשיאה כשעה עד שעתיים לאחר מכן. המשתמש הממוצע יחוש בדרך כלל עירני ומלא אנרגיה, אך שליו מאוד. הביטחון העצמי עולה, הרגישות לכאבים פוחתת, וצבעים נראים חדים וברורים יותר. בדרך כלל אדם המצוי בהשפעת אקסטזי רואה באנשים הסובבים אותו אוהבים ושמחים יותר, לכן מכונה האקסטזי "סם האהבה". כאשר עוברת השפעתו של הסם המשתמש חש בדרך כלל עייפות גדולה אך אינו מסוגל להירדם. בנוסף ישנם משתמשים המדווחים על אווירת דכדוך ודיכאון, עקב ירידה חדה ברמות הסרוטונין במערכת העצבים המרכזית כשהשפעת הסם פגה.

אצל אחוז קטן מהמשתמשים השימוש באקסטזי גורם לעיוות זמני בראייה, שבה גופים נעים משאירים אחריהם שובל צבעוני.

פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגוון כדורי אקסטזי בצבעים ובעיצובים שונים.

MDMA גורם להפרשת כמויות גדולות של סרוטונין, דופמין, נוראפינפרין ואצטילכולין, ובכך מרוקן את התאים המכילים אותם במערכת העצבים. סרטונין הוא חומר ביו-כימי מסוג מוליך עצבי. מוליכים עצביים הם חומרים שעוברים בסינפסות - המרווחים שבין הנוירונים (תאי העצב) - וכך מווסתים את האותות העוברים בין נוירון לנוירון. יש עדויות לכך שהסרוטונין מווסת מצבי רוח. רמות גבוהות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמות לאופוריה ולתחושת מרץ, בעוד רמות נמוכות גורמות לדיכאון, לתחושת עייפות, ואף לתחושת חרדה. לאחר מעבר המוליך העצבי בסינפסה, מפרק אותו אנזים מיוחד מנוירון היעד. מעכבי הפירוק של סרוטונין נקשרים לאנזים המפרק את הסרוטונין, ומנטרלים אותו (עד לסינתוז מחודש של אנזים זה במערכת העצבים). במצב כזה הסרוטונין נשאר זמן רב יותר בסינאפסה, ולפיכך מתקבלות רמות גבוהות של סרוטונין. בשונה ממעכבי פירוק אחרים של סרוטונין, החומר MDMA לא רק מנטרל את האנזים, אלא גם חודר אל הסינפסות עצמן וגורם לשחרור סרוטונין. לפיכך, לא זו בלבד שפירוק הסרוטונין מעוכב, אלא גם מופרש סרוטונין. כיוון שכך, רמות הסרוטונין בסינפסה עלות באופן חד, ולפיכך נוצר סיכון בריאותי.

שימוש במעכבי פירוק של סרוטונין נפוץ כיום בפסיכיאטריה לשם טיפול בדיכאון והפרעות חרדה; MDMA לעומתו, פועל בצורה חדה ולכן אינו מתאים לטיפול זה. מעכבי פירוק של סרוטונין המשמשים היום ברפואה (שרובם שייכים לקבוצת SSRI) פועלים בצורה מתונה יותר - הם מעכבים את פירוק הסרוטונין מבלי לרוקן את הסרוטונין שנמצא בתוך תאי העצב. לפיכך, הם מעלים את רמות הסרוטונין בצורה הדרגתית יותר. כמו כן הם פועלים על האנזים מפרק הסרוטונין בצורה מדויקת יותר, תוך פגיעה קטנה בהרבה בתהליכים ביו-כימיים אחרים. לפיכך הם גורמים לפחות תופעות לוואי, או לתופעות לוואי מסוכנות פחות.

ב-2001 קיבל מרכז המחקר MAPS ממנהל המזון והתרופות האמריקאי אישור לעריכת ניסויים לבדיקת יעילות הטיפול עם MDMA בשילוב עם פסיכותרפיה בהפרעת דחק פוסט-טראומטית [1]. מחקר מקביל נערך בשוודיה והסתיים ב-2008 מחקר נוסף של MAPS המתבצע כעת בישראל שווייץ וארצות הברית במקביל בהשתתפות 820 נחקרים בעלי עבר של PTSD מראה השפעה חיובית ניכרת על הסובלים מסימפטומים של הטראומה, הפחתת חרדה לטווח רחוק ופתיחת דף חדש בחיים ב-83% מהנחקרים. המחקר מתבצע במרכז לבריאות הנפש באר יעקב[6][7]. ב-31 באוגוסט 2017 הכריז ה-FDA על ה-MDMA, החומר הפעיל באקסטזי, כטיפול פורץ דרך לנפגעי הפרעת דחק פוסט-טראומטית[8]. בהמשך לכך יחל בשנת 2018 ניסוי קליני נרחב, בליווי ה-FDA, בו ישתתפו בין 200 ל-300 מטופלים ברחבי העולם, כולל בישראל.

התמכרות וסבילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מחקרים המראים שמשתמשים קבועים עלולים להיות מכורים לאקסטזי. עם זאת הנתונים אינם חד משמעיים, והיכולת של MDMA לגרום לתלות נפשית עודנה שנויה במחלוקת. לדוגמה, במחקר בו ראיינו 52 משתמשים מצאו ש-43 אחוזים מהם עמדו בקריטריונים לקביעת תלות; אולם ייתכן שחלק מהמרואיינים אובחנו שלא כהלכה כתלויים בגלל דיווחם על סבילות ותופעות שניוניות ("האנגאובר" או "דאון"). סבילות ותופעות שניוניות (שעלולות להיות תסמיני 'גמילה') הם סימפטומים של תלות בסמים רבים, אך נראה שהם קיימים אצל משתמשי MDMA רבים שאינם למעשה תלויים (מכורים). לדוגמה, במחקר שוודי בו אנשים נטלו MDMA בפעם הראשונה, רבים דיווחו על תופעות שניוניות. כשאנשים מסווגים כמכורים לMDMA אין זה ברור אם הם חווים קשיים להפסיק את צריכת הסם. במחקר אורך גרמני משתמשים רבים שסווגו כמכורים, 'השתפרו' באופן ספונטני ללא כל טיפול בהתמכרות כביכול.

בהתחשב בסיבוכים בסיווג משתמשי MDMA כמכורים, מסקנות על הפונטציאל הממכר של MDMA פחות מהימנות משל התמכרות לניקוטין[9], למשל.

סבילות בטווח הקצר לMDMA נבנית מהר מאוד (טאכיפילקסיה), ומתפוגגת אחרי מספר ימים. סבילות זו גורמת לכך שהמשתמש צריך לצרוך כמויות גבוהות בהרבה מהכמות הראשונית על מנת להשיג את ההשפעה הרצויה. כתוצאה מכך משתמשים לרוב נוטלים את הסם בהפרשים של כמה ימים או יותר.

סכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכנה הגדולה ביותר למשתמש באקסטזי היא התחממות יתר של הגוף והתייבשות. אקסטזי עלול לגרום לעלייה חדה בחום הגוף ולתחושת צימאון חזקה. מעבר לסכנה שבעליית החום ואובדן נוזלים, עלולה תחושת הצימאון לגרום לשתיית מים רבים במהירות, דבר שעלול לגרום למצב אקוטי המכונה "הרעלת מים" (ירידה ברמת החומציות של הדם עקב שתיית מים בכמות גדולה במיוחד תוך זמן קצר) ועלול לגרום לבצקת ברוב חלקי הגוף ולכן גם שימוש חד פעמי בסם עלול להיות מסוכן. אקסטזי גם עלול לגרום להפרעות בפעולת הלב, בפרט באנשים הסובלים ממומים בלב (לעיתים קרובות מדובר במומים סמויים שאינם גורמים לבעיות מיוחדות עד לשימוש בסם, או למאמץ גופני חריג). נטילת מנה גדולה מדי של אקסטזי עלולה לגרום לסחרחורת, בלבול, חרדה ותחושת אובדן שליטה. למשתמש הקבוע באקסטזי עלול להיגרם נזק מצטבר לטווח ארוך, בעיקר למידת רגישותם של קולטני הסרוטונין במערכת העצבים. מצב כזה פוגע במצב הרוח, בתיאבון וביצר המיני, ובסופו של דבר עלול להביא לדיכאון קליני עד ל"איפוס" הקולטנים אלו, תהליך שיכול להימשך חודשים, ובמקרים קשים אף שנים.

מאז שהופסק השימוש הרפואי באקסטזי, והכרזתו כסם בלתי-חוקי, מיוצרות כמעט כל הגלולות באופן פיראטי, ואין פיקוח על תנאי הייצור והאחסון שלהן. רוב מקרי המוות מאקסטזי לא נגרמו ישירות מן הסם, אלא מחומרים אחרים שנמצאו בכדור. לדבריו של דיוויד נאט, נוירופסיכופרמקולוג בריטי, כאשר ספרול (המרכיב החשוב ב-MDMA) הוגבל על ידי האו"ם, יצרנים בסין החלו להשמש באנתול במקום, אך הדבר יוצר para-methoxyamphetamine (ידוע גם בתור PMA, או "דוקטור מוות"), אשר הרבה יותר רעיל מ-MDMA ועלול לגרום להתחממות יתר, התכווצויות שרירים, וממות. אנשים שרוצים MDMA מקבלים PMA במקום.[10]

מעמד חוקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב מדינות העולם הסם אינו חוקי. בישראל, הסם נכלל בפקודת הסמים המסוכנים ואינו חוקי לשימוש ולהחזקה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא MDMA בוויקישיתוף
קישורים באנגלית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ DAVID KASNIC, College Kids Are Unknowingly Rolling on Bath Salts, newsweek, ‏25 מרץ, 2015
  2. ^ S. Bernschneider-Reif, F. Oxler, R. W. Freudenmann, The origin of MDMA ("ecstasy")--separating the facts from the myth, Die Pharmazie, 61, 2006-11, עמ' 966–972
  3. ^ Shulgin, Alexander T. (Alexander Theodore), Pihkal : a chemical love story, Berkeley, CA: Transform Press, 1991
  4. ^ Adler J, Abramson P, Katz S, Hager M, Getting High on 'Ecstasy, Newsweek Magazine, ‏15 אפריל, 1985
  5. ^ Beck, Jerome, 1957-, Pursuit of ecstasy : the MDMA experience, Albany: State University of New York Press, 1994
  6. ^ סוהיני טל, בשורת ה-MDMA תצא מבאר יעקב, באתר כאן תאגיד השידור הישראלי, 2 בספטמבר 2017
  7. ^ "Ecstasy" used to treat Swiss trauma victims
  8. ^ עידו אפרתי, ה-FDA הכריז על החומר הפעיל באקסטזי כטיפול פורץ דרך לנפגעי פוסט־טראומה, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2017
  9. ^ http://www.nida.nih.gov/researchreports/nicotine/Nicotine.html Nicotine Research Report NIH
  10. ^ Ecstasy on Prescription, BBC Business Daily, ‏מאי 29, 2018