סמואיל נחמנוביץ' בוגוראד

סמואיל נחמנוביץ' בוגוראד
Самуил Нахманович Богорад
	אין תמונה חופשית
לידה	17 באוגוסט 1907; ויטבסק, גוברניית ויטבסק, האימפריה הרוסית
פטירה	23 באפריל 1996 (בגיל 88); ריגה,לטביה
מדינה	בלארוס
השכלה	האקדמיה הימית ע"ש אדמירל מקארוב
השתייכות	הצי הסובייטי
תקופת הפעילות	1940–1961 (כ־21 שנים)
דרגה	קפטן מדרגה הראשונה (מקבילה לקולונל בצבא היבשה) (בחלק מן המסמכי הענקת אותות מוגדר כקפטן-לויטננט)
תפקידים בשירות
	ע' מפקד ומפקד צוללת
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם השנייה הצי הבלטי; ;
עיטורים
	עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה (06.04.1985) ; גיבור ברית המועצות (מס' 3294; 08.07.1945) ; עיטור כוכב הזהב ; עיטור לנין ; 2 עיטור הדגל האדום (24.12.1942 ו26.05.1945) ; עיטור אושקוב מדרגה שנייה (בהוראת מפקדו מן 31 באוקטובר 1944 הוענק ב-21.11.1944 ועוד מסמך הענקה עם נתונים דומים מ-26.05.1945) ; מדליית על הגנת לנינגרד (07.06.1943); מדליית על כיבוש קנגסברג (04.07.1946) ; מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה (מס' 77145; 17.09.1945); ומדליות אחרות ;
תפקידים אזרחיים
	רב-חובל
הנצחה
	יד זיכרון על קברו ; לוח זיכרון בעיר קרונשטדט ; לוח זיכרון בעיר הולדתו ויטבסק

סָמוּאִיל נַחְמַנוֹבִיץ' בּוֹגוֹראַד או בחלק מן המקורות סֵמיוֹן נַאוּמוֹבִיץ' בּוֹגוֹראַד (ברוסית: Самуил Нахманович Богорад או Семён Наумович Богорад; ‏17 באוגוסט 1907 - 23 באפריל 1996) היה יהודי סובייטי, שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו כעוזר מפקד ומפקד של צוללות במהלך מלחמת העולם השנייה.

קורות חיים

נולד בעיר ויטבסק של האימפריה הרוסית במשפחתו של פועל. הצטרף למפלגה הקומוניסטית בשנת 1930. בשנת 1935 סיים את האקדמיה הימית של לנינגרד. עד אוגוסט 1940 התמנה לעוזר שלישי של קפטן ובהמשך נהיה לעוזר שני בספינות של הצי הבלטי של אוניות קיטור.

בשנת 1940 גויס לצי הסובייטי ולמד במחלקה לצלילה. ב-1941 צורף לקורסים הגבוהים המיוחדים לפיקוד ביחידות הצלילה של הצי הסובייטי. התחיל את המלחמה בדרגת קפטן-לויטננט עם קריגסמרינה בהיותו עוזר מפקד הצוללת דה-2 "נארודובולץ" שעברה באותה השנה שיפוץ ושיפור יכולות. לפי מקור אחר השתתף בתקיפת ספינת תובלה של קריגסמרינה ליד טאלין בסתיו 1941^[16].

בספטמבר 1942 יצא עם הצוללת להפלגה המבצעית הראשונה. במהלך השיוט בצירים מרכזיים של קריגסמרינה הצוללת הטביעה את "יאקובוס פריצן" עם הדחק 4090 טון תפוסה ברוטו (לפי מקורות אחרים "פרנץ-רודולף") ופגעה במעבורת "דויטשלנד" עם הדחק 2972 טון תפוסה ברוטו ורגימנט חיילים עליה.

החל ממרץ 1944 נהיה למפקד הצוללת "ש'ה-310" בלוחה (שפעלה במסגרת הדיוויזיון ה-3 של חטיבת הצוללות) ונשלח בקיץ למשך כחודש לשפצה עם מערכת סונאר ASDIC-129 "דרקון" שהגיעה במסגרת השאל-החכר מבריטניה בימת לדוגה^[17], בהמשך יצא איתה לשלושה מסעות ועליה פיקד עד סיום המלחמה. באוקטובר אותה השנה במסגרת סריקה שביצע מן החוף הפיני^[18] בין מפרץ אירבה לממל^[19] הצליחה הצוללת להטביע 3 אוניות תובלה ("Nordstern", Pumpenbagger III", RO-24) וספינת לימוד (לפי מקורות אחרים, ספינת משמר) "Carl Zeiss"^[20]. בהמשך הגיע מספר הספינות שהטביעה לתשע^[21]. במרץ 1945 על הפעולות המוצלחות הוענק לצוללת עיטור הדגל האדום. בהמשך על הגבורה שהציג במהלך הלחימה הוענק לו על ידי מפקד הדיוויזיון מ-22 בינואר 1945 ובצו נשיאות ברית המועצות מ-8 ביולי 1945 עיטור "גיבור ברית המועצות" בתוספת עיטור לנין ועיטור "כוכב הזהב" כשהוא בדרגת קפטן מן הדרגה השלישית (המקבילה לרס"ן בצבא היבשה)^[22].

לאחר המלחמה המשיך את שירותו על צוללות הצי הסובייטי. בין השנים 1945–1948 פיקד על הצוללת קה-56 ובהמשך עד פברואר 1950 - על הצוללת "אן-28".

מפברואר עד לנובמבר אותה השנה מונה כמפקד הדיוויזיון ה-3 בחטיבת הצוללות של הצי הרביעי ומדצמבר עד לנובמבר 1952 מונה להיות ראש מחלקת התחזוקה של הצוללות ואמצעים נגד ספינות של המחלקה השלישית במטה הצי ה-8. מנובמבר אותה השנה עד לאוקטובר 1959 מונה למפקד הדיוויזיון הנפרד של ספינות באתר הניסויים של הצי הסובייטי.

ב-1954 היה למועמד בבחירות לסובייט העליון מטעם העיר ליבאַװע אך מועמדותו נפסלה בטענה לאי התאמה בשמו (בפועל הסיבה הייתה אנטישמיות ממסדית)^[23].

ב-26 במאי 1955 הוענקה לו דרגת קפטן מדרגה הראשונה. מאוקטובר 1959 מונה להיות למנהל ספינות העזר של בסיס הצי הסובייטי ריגה^[24]. במרץ 1961 שוחרר לגמלאות בהתאם למספר השנים בשירות.

המשיך להתגורר בריגה ועבד באזרחות במנהלת ספינות הקיטור של לטביה עד 1976 כעוזר רב-חובל ורב-חובל על מיכליות נפט (מ-1961 הן הפכו לחלק העיקרי של המנהלת) וספינות אחרות.

נפטר ונקבר בריגה ב-23 באפריל 1996 ב"בית הקברות הצבאי" או בשמו השני "בית הקברות לאחים" (שהוא חלק של בית הקברות יערי).

הערות שוליים

[1] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[2] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[3] דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (רוסית)

[4] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[5] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[6] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[7] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[8] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[9] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[10] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[11] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[12] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[13] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[14] מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (רוסית)

[15] פרסום על הצבת הלוח מטעם מועצת נפת ויטבסק (רוסית)

[16] מיכאיל מרגולין, "אחד מגיבורי בלטיקה" במגזין "אנחנו כאן", 8.5.2008 (רוסית)

[17] אתר "הצי של רוסיה", דף על הצוללות מסוג "ש'ה" V bis 2(רוסית)

[18] לב קורניקוב, "צוללנים של בלטיקה", זכרונות, סן פטרבורג, 2012, פרק 27(רוסית)

[19] אלקסיי מטיאסייביץ, "במעמקי בלטיקה", מוסקבה, 2007 (רוסית)

[20] דניס קרוטיקוב, "במעמקי בלטיקה העוינת", פורסם באתר "אקוגראד" ב-22.4.2016 (רוסית)

[21] דף עליו באתר "אוטונומקה" (רוסית)

[22] פרסום על הענקת העיטור בעיתון "הדגל האדום" מן 11 ביולי 1945 (רוסית)

[23] יבגניי לבוביץ' ווסקונסקיי, "יובל של אהבה", מוסקבה, 2009, עמ' 124 (רוסית)

[24] "על חברים ידידים" במגזין "העולם העברי", פורסם מטעם עורך האתר לב קצין ב 31.7.2008 (רוסית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]