סנג'ק (חבל ארץ)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חבל סנג'ק בסרביה ומונטנגרו

סנג'ק (בסרבית:Санџак או Sandžak) הוא חבל ארץ היסטורי וגאו-פוליטי, המשתרע בדרום-מערב סרביה וצפון-מזרחה של מונטנגרו. השם סנג'ק מקורו בסנג'ק נובי פאזאר, יחידה מנהלית עות'מאנית לשעבר. בשנים 1909-1878 האזור נמצא תחת כיבוש אוסטרו-הונגרי, עד שב-1909 הוחזר לאימפריה העות'מאנית. בשנת 1912 בעקבות מלחמות הבלקן האזור חולק בין ממלכות סרביה ומונטנגרו. הסרבים מכנים את החלק הצפוני שבו בשם "ראשקה", שהיה אחד השמות של הנסיכות סרביה בימי הביניים. העיר החשובה ביותר בסנג'ק היא נובי פאזאר.

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנג'ק הוא היה שם של יחידה מנהלית באימפריה העות'מאנית. יחידה כזאת הייתה קיימת גם באזור שמרכזו היה נובי פאזאר (Novopazarski sandžak).

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנג'ק משתרע מהגבול הדרום-מזרחי של בוסניה והרצגובינה ועד לגבולות של חבל קוסובו ואלבניה על שטח של 8500 קמ"ר. שש ערים חשובות של הסנג'ק נמצאות בסרביה (נובי פאזאר, סייניצה, טוטין, פרייפוליה, נובה וארוש ופריבוי), חמש ערים במונטנגרו (פלייווליה, בייאלו פוליה, בראנה, רוז'איה ופלאב). לפעמים מתייחסים גם לעיר המונטנגרית אנדרייביצה כאל חלק מסנג'ק. העיר הגדולה ביותר באזור היא נובי פאזאר -עם 100,410 תושבים, כשהערים החשובות האחרות הן פלייבליה (31,060 תושבים) ופריבוי (27,133 תושבים). בסרביה הערים נובי פאזאר וטוטין הן חלק מהמחוז ראשקה, בעוד שהערים סייניצה, פרייפוליה, נובה וארוש ופריבוי הן חלק ממחוז זלטיבור

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדספוטות הסרבית סופחה על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1455. תחת השלטון העות'מאני תושבים רבים באזור נובי פאזאר המירו את דתם לאסלאם. ההתאסלמות באזורים הסרבים נגרמה על ידי גורמים מרובים[1] - פסיכולוגיים - חרדה ויאוש, איבוד התקווה אחרי תבוסות חוזרות של הצבאות הנוצרים, מעשי שוד וציד עבדים מצד השלטונות העות'מאנים שביססו את שליטתם בשטח; גורמים דתיים: חולשתה ועוניה של הכנסייה הנוצרית האורתודוקסית באזורים מסוימים; גורמים כלכליים - המוסלמים שילמו פחות מיסים,[2] נמנע מהנוצרים לעבוד במינהל האזורי ולהעיד בבתי דין נגד מוסלמים. אחרי שהסרבים נאבקו במלחמות חוזרות באיום העות'מאני, הטורקים הדפו צפונה את האוכלוסייה הסרבית הנוצרית יישבו במוסלמים את האדמות שנעזבו. רבים ממוסלמים אלה היו סרבים אתניים שהתאסלמו ואבל גם טורקים, ומתיישבים מוסלמים אחרים שהובאו מקווקז, מאסיה הקטנה ומהמזרח התיכון. גלי הגירה גדולים הגיעו במאות ה-18–19. גורם נוסף להתאסלמות היה המיקום הגאוגרפי של הסנג'ק שהפך אותו למרכז מסחר פעיל ואיפשר את אסלום הסוחרים.[2] במחצית השנייה של המאה 19 המצב הפוליטי והדמוגרפי בסנג'ק הושפע מהעימות האוסטרי-עות'מאני. אוסטרו-הונגריה תמכה בהפרדת הסנג'ק מהאימפריה העות'מאנית או לפחות בהשגת אוטונומיה של האזור. היא שאפה למנוע מסרביה וממנוטנגרו להתאחד ולהתפשטות אוסטרית-הונגרית אל הבלקן. לאור תוכניות מסוג זה, נחשב הסנג'ק לחלק מבוסניה-הרצגובינה והאוכלוסייה המוסלמית בה מילאה תפקיד לא מבוטל במתן תירוץ לאוסטרו-הונגריה להציג עצמה כמגנה על המיעוט המוסלמי מפני הנוצרים האורתודוקסים הסרבים. [3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סנג'ק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ D.Bataković עמ'107
  2. ^ 2.0 2.1 Górak-Sosnowska
  3. ^ Górak-Sosnowska ע' 329