סנופקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של סנופקין מתוך הספר "מי יעודד את רשוש?"
סנופקין ב"פארק המומינים" בפינלנד

סנופקיןשבדית: Snusmumriken; בפינית: Nuuskamuikkunen) הוא דמות ספרותית ואחת מהדמויות המרכזיות בסדרת ספרי "המומינים" מאת המאיירת והסופרת השבדית-פינית טובה ינסן.

סנופקין מצטרף לראשונה למומינים ולהרפתקאותיהם בספר "כוכב השביט מגיע לעמק המומינים" (1946) ומופיע בכל ספרי המומינים מלבד שלושה.

בגרסה העברית של סדרת האנימציה "המומינים", אשר זכתה לפופולריות רבה בישראל, עודד מנשה ודן תורן דיבבו את קולו של סנופקין.


אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנופקין הוא נווד חברותי, אמפתי, שקט, נבון, חסר דאגות והרפתקן.

נהנה לעתים רבות להרהר על דרכי העולם, לעשן מקטרת, לדוג ולנגן במפוחית שלו. לעתים רבות נוהג לשבת על הגשר שבמרכז עמק המומינים.

נוהג להתייחס לכל התרחשות או אדם חדש בסקרנות ובחום. מומינטרול הוא חברו הטוב ביותר של סנופקין. מומינטרול מעריץ את סנופקין בשל חכמתו וניסיונו הרב. סנופקין מעדיף לעתים רבות להתבודד ומומינטרול מתקשה לקבל זאת. כמו כן לסנופקין מעריצים רבים בעמק המומינים, בעיקר בקרב היצורים הקטנים, השקטים והביישנים.

סנופקין מתקשה לחיות חיים שקטים וכמעט תמיד חש צורך לצאת ולמסעות והרפתקאות ולגלות את העולם. כמו כן, על אף שסנופקין מתגורר במהלך עונות האביב והקיץ בעמק המומינים באוהל שלו ליד הנהר שחוצה את עמק המומינים, בכל שנה, כאשר החורף מתקרב, סנופקין נודד דרומה ושב לעמק המומינים רק בתחילת האביב. מומין תמיד מתעצב לקראת עזיבתו של סנופקין ומבקש לשווא להצטרף אליו במסעותיו. כששאל את סנופקין פעם מדוע הוא נודד, סנופקין ענה - "כדי לראות דברים חדשים, וכדי להיות לבד בלי להרגיש בודד". סנופקין מסביר למומין שזהו הטבע שלו, ושהוא זקוק לזמן הזה לבדו ממש כשם שהוא זקוק לשהייה בחברת המומינים - ולכן הוא חוזר לעמק בכל אביב. סנופקין מעדיף תמיד לצאת למסעות לבדו. במסעותיו נוהג הוא לרוב לחקור מקומות חדשים. הוא לעולם לא שואל לגבי השמות של המקומות בהם מבקר, אלא פשוט נהנה מהטיול עצמו. במסעותיו השונים הוא מגיע למקומות רבים בעולם, ומשמח את היצורים הנקרים בדרכו.

בניגוד לדמויות האחרות בסדרה, סנופקין איננו חומרני והוא סבור כי רכוש יכול רק לגרום לקשיים בחייו – בשל כך הוא נוהג לסחוב את כל מה שהוא צריך בתרמיל הגב שלו.

בשל עמדות מסוימות נחשב בעיני חלק כאנרכיסט – מתעב את הרשויות והממסד (בדמות שומר הפארק), ובמיוחד שונא שלטים אשר אוסרים עליו לעשות דבר מה, אותם הוא נוהג לעקור. בעלילת הספר "קיץ מסוכן בעמק המומינים", בשל רצונו לנקום בשומר הפארק, סנופקין זורע זרעי שמנטפים בפארק, דבר אשר מרגיז עד מאוד את שומר הפארק.

מראה חיצוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנופקין נוהג תמיד לחבוש כובע ירוק כהה בעל שוליים רחבים, וללבוש בגדים בלויים ירוקים ומעיל מרופט ישן בצבע ירוק.

משפחת מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

סנופקין הנו אחד מבני האנוש היחידים המתגוררים בעמק המומינים. בספר "ספר הזכרונות של מומינאבא" (1950) סנופקין מגלה כי אביו הנו יוסטוס (בגרסה השבדית שמו הוא Joxaren) אשר היה חברו של מומינאבא בצעירותו וכי אביו היה דומה לו מאוד בנעוריו. כמו כן סנופקין מגלה גם כי אמו היא בימבל, עובדה שמטרידה את סנופקין משום שמשמעות הדבר היא שהוא אחיה למחצה של מאי הקטנה.

מקור השראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של סנופקין מושפעת מידידה של הסופרת וארוסה לשעבר, אטוס וירטאנן (Atos Wirtanen), שהיה עיתונאי שמאלני, אינטלקטואל וחבר בפרלמנט הפיני. את הכובע הירוק שלראשו של סנופקין שאלה הסופרת מהכובע הירוק שאטוס נהג לחבוש.