מקטרת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מקטרת איטלקית

המקטרת היא כלי המשמש לעישון.

לעומת עישון סיגריות הנפוץ יותר, עישון המקטרת מצריך התעסקות הדורשת סבלנות והתמדה. המעשנים מקדישים זמן רב לבחירת סוג המקטרת, לניקויה, לטעם הטבק, לפיטום המקטרת, ולעישון המתמשך הכולל שימור הבעירה המתמדת. המעשנים מחזיקים בדרך כלל מספר מקטרות להחלפה ולעידון הטעם, וחלקם הם מבקרים קבועים בחנויות מיוחדות וחברים במועדונים משלהם.

קיימת נטייה להאמין כי עישון המקטרת נחשב פחות מסוכן מעישון הסיגריות, בעיקר מכיוון שרוב מעשני המקטרת אינם שואפים את העשן לריאות. לעומת זאת גדלים הסיכויים לחלות בסרטן הגרון וחלל הפה.

ייצור מקטרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייצור מקטרת כמעט ואינו מתנהל על פסי ייצור המוניים, וברחבי העולם יש מעט מאוד מפעלים המתמחים בכך. כל השאר הם בעלי מלאכה מיומנים העוסקים בעבודת יד לייצורה. רובם משתמשים בגזע קוצני הנקרא בעברית "עצבונית" או "אברש עצי" (Briar). העץ גדל בארצות הים התיכוןאיטליה, יוון, קורסיקה – ויש לו תכונות המתאימות לעישון: הוא עמיד בחום גבוה ובבעירה התמידית של הטבק. יש המעדיפים את גזע האגוז או הבמבוק, ויש המוצאים עצים נדירים במזרח הודו. תהליכי הייצור מורכבים וכוללים איסוף גזעי עץ בעונות מסוימות, איחסונם בתנאי לחות קבועים, ותהליכי עיבוד סופיים - ניסור,חיתוך ועיצוב המקטרת. נדירות העץ והעמל שמשקיע האומן ביצירת המקטרת קובעים את מחירה. מקטרת טובה ופשוטה לשימוש יומיומי עולה בין 50 ל-100 דולר. המשובחות יכולות להגיע ל-1,000 דולר ויותר – תלוי באיכות העץ, בהשקעה בפיתוחים, בהוספת טבעות כסף, בעיקום הזרוע, בחיספוס, בסימטריות, ובטעמו המיוחד של המזמין.

תולדות השימוש במקטרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקטרות אינדיניות

לפני גילוי העולם החדש, למקטרת היה שימוש דתי ורפואי. ציוויליזציות פרה-קולומבינאניות כמו האצטקים, המאיה, ואחרים, השתמשו במקטרות לריפוי ולציון אירועים דתיים ומסחריים. כך למשל, מקטרת השלום המפורסמת שימשה באירועים מסחריים ופוליטיים. באפריקה, השתמשו במקטרות לעישון עשבים שונים לצרכים רפואיים ודתיים. התרבות הראשונה שהשתמשה במקטרת לעישון טבק הייתה המאיה במקסיקו ומרכז אמריקה.

ב-1519, הרנאן קורטזקונקיסטאדור שכבש את מקסיקו עבור ספרד, דיווח שראה מקומיים מעשנים "ענפים מבושמים". ב-1536, מגלה הארצות הצרפתי ז'אק קרטייה דיווח על ילידים קנדיים המעשנים מקטרות בטקסים. ב-1559, ספרד הייתה הראשונה לייבא טבק לעולם הישן, שם שימש לצרכים רפואיים, כיום נחשב עישון טבק כמזיק לבריאות. שיח הטבק קיבל את השם הלטיני Nicotiana Tobacum על שם ז'ן ניקוט, שגריר צרפת בפורטוגל, שהשתמש בו לריפוי מיגרנות, כאבים ופצעים קלים. עם תחילת המאה השבע עשרה, עישון הטבק הפך נפוץ באנגליה, רחבי אירופה, הודו, סין ויפן. במזרח הרחוק השתמשו במקטרות במבוק עם פיות כסף או נחושת ובאימפריה העות'מאנית השתמשו במקטרות שסיננו את עשן הטבק במים (ידועה כיום כנרגילה). לאנגליה הביא את הטבק סר וולטר ראלי. המלך ג'יימס הראשון חייב את מוכרי הטבק ברישיון, שעלה כמובן כסף, אך במקום שהדבר ידכא את תפוצת הטבק באנגליה, היא דווקא התמסדה.

מקטרת עשויה מחרס משנת 1770

פליטים פרוטסטנטיים מאנגליה הביאו את המקטרת להולנד. המקטרות האירופאיות היו עשויות חימר לבן והן נפוצות בציורים מאותה תקופה. החל מאמצע המאה השבע עשרה, מדינות אירופה גינו את השימוש בטבק, מיסו אותו והתעשרו ממנו. במהלך המאה השמונה עשרה אירופה עברה להרחת טבק והשימוש במקטרות יוחד לעולם החדש, ממנו הגיע לראשונה. במאה התשע עשרה עישון סיגרים נחשב לפעילות חברתית מקובלת ואילו עישון מקטרת היה פעילות אישית ופרטית שנעשתה בצינעה. המקטרות נעשו מעץ רך שספג את ריח הטבק כך שנשא ריח ייחודי, אופייני לבעליו. במחצית הראשונה של המאה העשרים, מקטרת זוהתה עם אנשי רוח וקציני צבא ואילו סיגריות סיפקו טבק להמונים.

מקטרות לעישון טבק בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקטרות החרס היו נפוצות מאד ברחבי האימפריה העות'מאנית מהמאה השבע-עשרה ואילך.מקטרות אלה נמצאו באתרים ארכיאולוגיים בכל רחבי האימפריה, ממצרים, ארץ-ישראל ועד רומניה. חלק מהטיפוסים הקדומים ונשאים עליהם כתובות בשם ד'חנא שמשמעו בטורקית עשן או עישון א טוטן שמשמעותו 'טבק מקוצץ'. כל מקטרות החרס היו עשויות מאותן חלקים שכללו את זרוע המקטרת ששימשה כתושבת לקנה ומקערה עגולה עמוקה בעלת זרבובית מעוצבת.מלבד מקטרות החרס השכיחות נמצאו במזרח התיכון כלי עישון אחרים, ייחודיים לאזורים מסוימים. בין כלי עישון אלה היו מקטרות חרס עשויות מקשה אחת שהיו נפוצות בקרב בני השכבות הנמוכות בפרס, מקטרות עשויות גליל חרס או עצם חלולה של כבשים שהיו מקובלות בקרב ערביי המפרץ הפרסי ותושבי דרום פרס; ומקטרות שכונו על ידי החוקרים בשם 'ראש פרג' בשל דמיונן לצורת ההלקט של צמח הפרג. פריטים בודדים של מקטרות אלה, שתוארכו למאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, נמצאו בחפירות שונות בארץ ישראל ובאזור הכורדי של צפון עיראק. מקטרת עם עלי טבק יחד עם כוס קפה היו בין הדברים הראשונים שאשה הגישה לגבר בשובו הביתה. היום עישון מקטרת נחשב כמי שמספק למעשן את איכות הסיגרים במחיר זול הרבה יותר. ההערכה היא ש-2% מהמעשנים בארצות הברית כיום משתמשים במקטרת.

שימוש במקטרת לעישון קנאביס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקטרת משמשת גם לעישון סם מסוג הקנאביס, מקטרת הקנאביס בדרך כלל יכולה להכיל הרבה פחות חומר לעישון בכל פעם בשל עוצמת הקנאביס.

מקטרות העשויות ממתכת או מזכוכית צבעונית או מקטרות בעלות "ראש" קטן משמשות בדרך כלל לעישון הקנאביס.

המקטרת באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציורו הסוריאליסטי המפורסם של רנה מגריט - בגידת הדימויים, ציור של מקטרת המלווה בכיתוב "Ceci n'est pas une pipe" ("זו אינה מקטרת"), מציג בפני הצופים את הפער בין אמנות למציאות - המקטרת המצוירת היא העתק של האובייקט ולא האובייקט עצמו.
  • למקטרת תפקיד מרכזי בסרטוני פופאי המלח, הוא לא מעשן מהמקטרת אלא אוכל דרכה תרד ומשתמש בה כמשרוקית.
  • הסופר הרוסי-ממוצא-יהודי איליה ארנבורג כתב בשנת 1922 ספר הקרוי שלוש-עשרה מקטרות. בספר הוא מספר את קורותיהן של שלוש-עשרה מקטרות ודרכן הוא מציג שלושים-וחמישה דמויות בעלי המקטרות. בהקדמה כתב:

ולבסוף, קורא נכבד, אם לאחר הקריאה תצית את מקטרתך, ותהרהר באהבה הקשה והלא-מושגת, בשנים החולפות במהירות, באפר-זכרונותיך המתנדף, צונן, ממך והלאה, ותהרהר בעולם זה המתאבך סביבך כעשן - הרי שהשיג הספר את יעודו.

– איליה ארנבורג, שלוש עשרה מקטרות, תרגם אליעזר כרמי, ספרית תרמיל 1966

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזהרה: משרד הבריאות הישראלי וה-FDA האמריקאי קובעים כי העישון גורם למחלות חמורות.