סנכרון בין אישי
סנכרון בין-אישי הוא נטייתם של משתתפים בהתרחשות חברתית להתאים את תנועות גופם ותנוחותיהם לאלה של שאר המשתתפים בהתרחשות[1]. התאמה זו מתרחשת במהלך ההתרחשות, ועל פי רוב אינה מכוונת ואינה מודעת. הזהוּת עשויה להתקיים בהיבטים שונים, והדבר מקשה מאוד על זיהויהּ, למצער בקרב אנשים שאינם מיומנים בכך[2]. רגליו של השומע, למשל, עשויות לנוע לצדדים בקצב מילותיו של הדובר, והדובר עשוי לנשום בקצב שבו מניע שומעו את אצבעות ידיו.
שורשי התופעה נטועים בטבע האנושי, וניתן לראותה בכל החברות ובכל התרבויות בעולם. ככזו נודעת לה חשיבות ראשונה במעלה במערכות יחסים חברתיות[3].
את הסנכרון הבין-אישי ניתן להגדיר בשני אופנים[4]. האחד מתייחס לכל משתתף בהתרחשות כמערכת בפני עצמה, ולקבוצה כולה כאוסף מערכות שמתפקדות יחד מתוך תיאום. דימוי מתאים לגישה זו הוא התיאום בפעולת השרירים בגוף, כי כל פעולה גופנית מפעילה יותר משריר אחד, ולכן התיאום - שהתקשורת היא חלק לא נפרד ממנוּ - נדרש תמיד לשם ביצועהּ המוצלח. השני רואה דווקא את ההתרחשות כָשלם, ואת משתתפיה כרכיבים שמופעלים זה על ידי זה באמצעות אותות שמשודרים ללא הרף. דימוי מתאים לגישה זו הוא צְעדה רבת משתתפים, שבה על כל צועד להתאים את נתיב הליכתו ואת קצבה לאלה של שאר הצועדים. התאמה מעין זו נעשית גם ללא הוראות מתוכננות, ברמזים זעירים שמקורם בשפת הגוף.
תהליכי יסוד בסנכרון בין-אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלושה תהליכים עשויים להוביל לסנכרון בין-אישי בין שני בני חווה או יותר:
תִּזְמוּר - תיאום שמקורו חיצוני להתרחשות או כזה שמנסה לכוונהּ. למשל, זוג שיושב בספסל ומביט בילדיו מתלהלהים, או קבוצת נגנים שמישירים מבט אל מנצחם.
הדדיוּת - תיאום שנעשֶה על ידי כל המשתתפים בַהתרחשות, ומקורו בתשומת הלב ובקשב שלהם זה לזה.
חד-צדדיוּת - תיאום שנעשֶה על ידי אחד המשתתפים בהתרחשות. בתיאום מסוג זה שאר המשתתפים עשויים לנוע, ואפילו להרבות בתנועה, אך לא על מנת לקדם סנכרון[5].
סנכרון בין-אישי גופני[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנכרון בין-אישי גופני הוא תיאום שניכר בתפקודי גופם של המשתתפים: קצב פעימת הלב, לחץ הדם, תדירות הנשימה ועָצמתה, חום הגוף וכיוצא בכך. סנכרון מן הסוג הזה עשוי לקרות הן בפגישה ראשונה והן בקשר ארוך-ימים, וכן בכל גודל של קבוצה, מִזוג ועד המון. טבעו של התיאום הגופני הוא טבע של שינוי ללא הרף, ממש כטבעו הבסיסי של ההידוד החברתי. את הסנכרון הגופני מודדים באמצעות מדידת המשתנים הגופניים של המשתתפים בפעילות בעודם במהלכה.
מחקרים מראים כי סנכרון גופני חיובי וחזק - כזה שבו נעים שני האנשים באותו הכיוון - במהלך ריב או במהלך תסבוכת מבטא אי-שביעות רצון בנישואין. אותו סנכרון בעת טיפול ובעת משחק מעיד לא אחת דווקא על אהדה בין הפרטים[6].
מונחי יסוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוצמה - חוזק הסנכרון (חזק, חלש)
סימן - כיוונו של הסנכרון: חיובי, אם המונעים נעים בכיוון זהה ומתקרבים זה לזה, ושלילי, אם הם נעים בכיוון מנוגד ומתרחקים זה מזה.
כיוון - טיב היכולת להסיק את מצבו הגופני של אחד הפרטים מזה של השני. במערכת יחסים חד-כיוונית ניתן לערוך את ההסקה רק על אחד הצדדים, ובמערכת יחסים דו-כיוונית ניתן לעורכה על כל אחד מן הצדדים, תוך הסתמכות על נתוני רעהו.
הפרשי זמן - פרק הזמן שעובר בין פעולת הפרט לפעולה דומה או מקבילה בפרט הסמוך לו. הזמן נמדד על מנת לקשור את פעולות הפרטים השונים זו לזו, וכן על מנת לזהות את המשך הממוצע שדרוש לשם השפעה.
זמן - משכו של ההידוד הנבחן. אופיו השכיח של הסנכרון משתנה בין משכי הידודים שונים: לא הידוד של שניות אחדות כהידוד של שעות.
עוררות - חדוּת פעילותם של החושים משמשת גם היא כמשתנה של סנכרון גופני, ונמדדת גם היא במסגרת המחקר.
סנכרון בין אישיותי עצבּי ומוחי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנגנוני המוח שאחראים לסנכרון הם אלה שידועה מעורבותם במכלול ההיבטים של התנועה - תזמונה, חיזויה, תכנונה ותיקון טעויות במהלכה. מערכת זו מתמקדת בתיאום עיתוי הפעולה עם אירוע חיצוני צפוי, הוא פעולת המשתתף האחר. אזורי המוח הפעילים בזמן הסנכרון הבין-אישי הם קליפת המוח הקדם-מצחית, האזור המוטורי המשלים וקליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית. ניעה במהלך התרחשות חברתית מפעילה מספר אזורים קדמיים ודופניים, כאונה הקודקודית העליונה והתחתונה וכקליפת המוח הקדם-מוטורית.
כאשר אדם מחקה אדם אחר, או מחוּקֶה על ידי אדם אחר, פעילים במוחו קליפת המוח המוטורית הראשית, אזורים קדם-מוטוריים ואזורים משלימים לפעולתם, פיתול החגורה הקדמי והאזורים המוטוריים הקדם-משלימים. במוח האדם המחוקה פעילים יותר האזור הגבּי של חלקו השמאלי של צדהּ הקדמי של האונה האינסולרית, קליפת המוח הקדם-מצחית הגבית-צדית, קדם האזור המוטורי המשלים וה-dACC, בעוד שבמוח האדם המחקה פעילים יותר קליפת הראייה, הקליפה הקדמית התיכונית, פיתול החגורה האחורי, האונה הקודקודית התחתונה הדו-צדדית, ההיפוקומפוס והאזורים שמקיפים אותו כחלק מקליפת המוח[5].
הפרעות בסנכרון הבין-אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידה רבה של סנכרון במהלך פעולת גומלין מגבירה את האמפתיה הקוגניטיבית בקרב הסובלים מאוטיזם, אך לא במידה שבה היא מגבירה אותה בקרב אנשים בריאים. במחקר שנערך באמצעים ממוחשבים, שבהם נראָה האדם האחר במסך בלבד, רק האנשים הבריאים דיווחו על יתר אמפתיה קוגניטיבית לשותף כאשר הוא פעל בסנכרון עימם. במחקר נוסף נמצא שילדים אוטיסטים מסנכרנים פחות את תנועותיהם עם הוריהם מאשר ילדים בריאים[7].
פעילותו הבריאה של מוח מצריכה סנכרון מדויק בין תאי העצב, ושינויים לרעה בסנכרון גורמים שלל הפרעות עצביוֹת ונפשיוֹת. העיקרית שבהם היא הכִּפְיוֹן (אפילפסיה), שבו נגרמים ההתקפים בגלל סנכרון מופרז של קבוצות גדולות של תאי עצב[7].
יתרונות הסנכרון הבין-אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנכרון בין-אישי משפיע ברוב חיוביוּת וברוב גיוון על יחסים בין פרטים; יש בו כדי ליצור תחושת השתייכות והרגשת חיבה, הוא עשוי להעניק תמיכה רגשית, להפיח חמלה ולשפר את שיתוף הפעולה. הגישה המעשית בָמחקר גורסת שהמין האנושי פיתח יכולת זו על מנת להיטיב לטפח קשרים בין-אישיים ועל מנת לחזק את השותפוּת. חוקרים אחדים מייחסים לסנכרון תפקיד חשוב בעלייתו של המין האנושי.
על-פי ההשערה המקובלת, סנכרון בין-אישי מגביר את המעקב אחר רגשות הסובבים בכל רגע נתון, גם כאשר לא זוכה המידע שמקורו במעקב למחשבה מפורשת. כך מתקרבים השותפים להניעה אל מצב רגשי דומה, וגוברת בליבם תחושת האחווה. החל בשנות התשעים נערכו מחקרים רבים שאיששו את ההשערות הללו, והיום ידוע כי ביצוע פעולות שדומות לאלה של השותף ומתוֹאמות עימו מגביר קשת רחבה של רגשות חיוביים ותחושות חיוביות, מחיבור והשתייכות עד חיבה וחמלה. הדמיון נדמה מציאותי יותר, והגבולות בין הפרטים מתעמעמים. ההתנהגות הזולתנית גוברת, שיתוף הפעולה מוטב והמשאים ומתנים נוחלים הצלחות רבות יותר. החוויה מיטיבה להיחרט בזיכרון, והחיוביוּת החברתית מעמיקה להכות שורשיה.
הסנכרון הבין-אישי הוא אבן היסוד לפעולת גומלין חברתית מוצלחת ולביסוס חברתיוּת בריאה[5].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ [1] Schmidt, R. C., & Richardson, M. J. (2008). Dynamics of interpersonal coordination. In Coordination: Neural, behavioral and social dynamics (pp. 281-308). Springer, Berlin, Heidelberg.
- ^ Hove, M. J., & Risen, J. L. (2009). It's all in the timing: Interpersonal synchrony increases affiliation. Social Cognition, 27(6), 949-960.
- ^ Koban, L., Ramamoorthy, A., & Konvalinka, I. (2017). Why do we fall into sync with others? Interpersonal synchronization and the brain’s optimization principle. Social neuroscience, 1-9.
- ^ Nowak, A., Vallacher, R. R., Zochowski, M., & Rychwalska, A. (2017). Functional Synchronization: The Emergence of Coordinated Activity in Human Systems. Frontiers in psychology, 8, 945.
- ^ 1 2 3 Cacioppo, S., Zhou, H., Monteleone, G., Majka, E. A., Quinn, K. A., Ball, A. B., ... & Cacioppo, J. T. (2014). You are in sync with me: neural correlates of interpersonal synchrony with a partner. Neuroscience, 277, 842-858.
- ^ ] Wilder-Smith, O., McGee, H. A., Liu, S., & Goodwin, M. S. (2017). Interpersonal autonomic physiology: A systematic review of the literature. Personality and Social Psychology Review, 21(2), 99-141.
- ^ 1 2 Koehne, S., Hatri, A., Cacioppo, J. T., & Dziobek, I. (2016). Perceived interpersonal synchrony increases empathy: insights from autism spectrum disorder. Cognition, 146, 8-15.