נטע אחיטוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נטע אחיטוב
לידה אוגוסט 1980 (בת 43)
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק netta.ahituv
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נטע אחיטוב (נולדה באוגוסט 1980) היא עיתונאית ישראלית מומחית בענייני סביבה, כתבת מגזין בעיתון "הארץ". קודם לכן כיהנה כעורכת מדור המשפחה של העיתון, סגנית עורך מדור הדעות ועורכת בדסק החוץ, כותבת גם במגזין דה מרקר. הגישה במשך ארבע שנים את התכנית "רבע ל-עירוני" בגלי צה"ל ומרבה להופיע כאורחת בתוכניות אקטואליה בטלוויזיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחיטוב נולדה בוונקובר, קנדה, וגדלה בתל אביב. היא מתגוררת כיום בתל אביב עם בן זוגה, האדריכל דניאל זרחי, ושלושת ילדיהם. אמה היא נורית אחיטוב, שופטת מחוזית בדימוס. אביה הוא ניב אחיטוב, פרופסור אמריטוס בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. אחיה נדב הוא פרופסור לגנטיקה באוניברסיטת UCSF בסן פרנסיסקו.

אחיטוב היא בעלת תואר ראשון במדעי החיים ומדעי הרוח מאוניברסיטת תל אביב, ובעלת תואר שני בלימודי סביבה מאוניברסיטת תל אביב שבמסגרתו כתבה תזה על פילוסופיה של סביבה.

את דרכה התקשורתית החלה אחיטוב בשנת 2006 עם הצטרפותה לצוות הכותבים של עיתון "העיר" מקבוצת "הארץ". במסגרת עבודתה בעיתון "העיר" שימשה ככתבת מגזין וכתבה במדריך "עכבר העיר" את הטור השבועי "העיר בירוק" בנושאי סביבה.

עם סגירת עיתון "העיר" בשנת 2010 עברה לשורות "הארץ", ככתבת מגזין במוסף "הארץ". בשנת 2014 כיהנה אחיטוב כעורכת בדסק החוץ של העיתון ובשנת 2017 כסגנית עורך מדור הדעות. בשנת 2018 הקימה את מדור המשפחה של העיתון וכיהנה כעורכת שלו במשך שנתיים.

בשנת 2014 זכתה בפרס פראט לתקשורת סביבתית בקטגוריה של גוף עבודה רחב היקף על כתבות המגזין והתחקירים הסביבתיים שפרסמה בעומק ובאומץ במגוון רחב של נושאים הקשורים לאדם, לחברה ולסביבה בישראל[1].

אחיטוב נשלחה מטעם עיתון "הארץ" לסקר את גביע העולם בכדורגל נשים בשנים 2015 בקנדה וב-2019 בצרפת[2].

ב-2015 הגישה לצד לינוי בר גפן את תוכנית התחקירים "עושות חשבון" בהפקת קודה תקשורת בערוץ 10. בין השנים 2014–2018 הגישה את תוכנית הרדיו השבועית "רבע ל-עירוני" בגלי צה"ל, העוסקת בעירוניות על שלל היבטיה[3].

בשנת 2009 הקימה קבוצת כדורגל נשים בתל אביב ופעילה במשחקי כדורגל נשים מדי שבוע.

בשנת 2017 גייסה תרומות ויזמה העברה של 8,600 פנסים סולריים, שעיצב ויוצר האמן הדני-איסלנדי אולאפור אליאסון, לילדים בעזה בכדי לספק להם אור בשעות הרבות בהן מערכת החשמל אינה פעילה.

אחיטוב טבעונית מגיל צעיר, היא כותבת בין היתר על הנזקים האקולוגיים של תעשיית הבשר והאכזריות הכרוכה בה[4], ועל ניסיונות של חברות מזון להסתיר מידע מפני הציבור[5].

היא מרבה להופיע כמנחה בכנסים סביבתיים וכאורחת בתוכניות אקטואליה שונות בטלוויזיה.

כתבות ותחקירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין כתבות המגזין הבולטות שלה אפשר למצוא את הכתבה הנקראת ביותר באתר "הארץ" לשנת 2012, "כל הרעל שמסתתר בבשר שאנחנו אוכלים" על הכימיקליים המוספים לבשר בישראל[6].

כתבה על הורים יהודים הבוחרים לא למול את ילדיהם, שזכתה להתייחסות חריפה ברשת החברתית פייסבוק מצד שר הדתות, נפתלי בנט[7].

כתבה שאיגדה עדויות של ילדים פלסטינים צעירים שנעצרים בבתיהם באמצע הלילה ונלקחים למעצרים ביטחוניים על ידי חיילי צה"ל[8].

כתבת תחקיר על כמות המזון המושלכת בישראל, שהובילה לפתיחת הליך ביקורת בנושא במשרד מבקר המדינה ולדו"ח מקיף בנושא[9].

ראיון נדיר עם ראש הממשלה הנבחר הראשון של בהוטן, ג'יזמה יוזר טהינליי[10].

חשיפת סיפורו של עורך הדין האמריקאי הנודע סטיבן דנציגר, שנאבק משפטית בתאגיד האנרגיה שברון ומשלם על כך מחיר כבד[11].

ראיון בלעדי באיסלנד עם מייסד חברת די-קוד, המובילה בתחום של גנטיקה של אוכלוסיות[12].

מאמר דעה ותחקיר על כלי פלסטיק חד-פעמיים שמחולקים בבתי ספר וגני ילדים, שהוביל שש רשויות מקומיות לעבור לכלים רב-פעמיים[13].

מאמר דעה המבקר את הציד החוקי של חיות בסכנת הכחדה בישראל, שהוביל את השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, לאסור לאלתר ציד תורים מצויים ושלווים נודדים[14].

מאמר שניתח את יומניו של השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, ומצא כי הקדיש מעט זמן לענייני הסביבה והרבה זמן לאירועים חברתיים[15].

מאמר שכותרתו "נמצאה ההוכחה שנשים מנהיגות טוב יותר מגברים", על הקשר בין מדינות שצלחו בצורה טובה יותר את מגפת הקורונה לבין העובדה שבראשן עומדת אישה[16].

מאמר שכותרתו ״הגלובליזציה של הכעס״, בתוך ספר בשם "קריאת המחאה: לקסיקון פוליטי"[17] (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012).

מאמר ״מדוע מוצרים מן החי הם עדיין חוקיים?״, כחלק מהספר: "אוכל לחם חוק: עיונים במשפט ואוכל"[18] (הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2017).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הזוכים בפרס פראט 2014: עיתונאית "הארץ" וכתבה שפורסמה במוסף, באתר הארץ, 1 במאי 2014
  2. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, הנשים הרימו מונדיאל כמו של הגברים. הגיע הזמן שגם ירוויחו בהתאם, באתר הארץ, 8 ביולי 2019
  3. ^ רבע ל-עירוני בגלי צה"ל
  4. ^ נטע אחיטוב, החוקרים מתריעים, הסכנה מוחשית. למה אנחנו עדיין אוכלים בעלי חיים?, באתר הארץ, 29 באפריל 2020
    אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, תנובה מודה: השחיטה אכזרית, המראה יזעזע את אוכלי הבשר, באתר הארץ, 19 במאי 2013
  5. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב ועידו אפרתי, משרד הבריאות או מועצת החלב — מי באמת קובע כמה חלב כדאי לצרוך?, באתר הארץ, 5 במאי 2016
  6. ^ נטע אחיטוב, כל הרעל שמסתתר בבשר שאנחנו אוכלים, באתר הארץ, 13 ביולי 2012
  7. ^ נטע אחיטוב, ברית דמים, באתר הארץ, 14 ביוני 2012
  8. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, נשלפים מהמיטה בלילות: צה״ל כלא אלפי ילדים ונערים. אלה עדויותיהם, באתר הארץ, 13 במרץ 2019
  9. ^ נטע אחיטוב, מיליארד רעבים, ואתם לא גומרים מהצלחת?, באתר הארץ, 31 בינואר 2013
  10. ^ נטע אחיטוב, ממלכת האושר, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2011
  11. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, סטיבן דנציגר יצא למלחמה בתאגיד ענק. הוא מצא את עצמו במעצר בית של שנתיים, באתר הארץ, 17 ביוני 2021
  12. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, זה קארי סטפנסון, מנכ"ל די-קוד. ובכוחו לחזות מתי הוא ימות, באתר הארץ, 22 ביולי 2021
  13. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, ילדי הפלסטיק, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2019
  14. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, בלי ריחוק חברתי ובלי חמלה — עונת הציד נפתחה, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2020
  15. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, יומני אלקין: במקום הגנה על הסביבה, בר מצווה, באתר הארץ, 13 ביולי 2020
  16. ^ אתר למנויים בלבד נטע אחיטוב, נמצאה ההוכחה שנשים מנהיגות טוב יותר מגברים, באתר הארץ, 14 באפריל 2020
  17. ^ "קריאת המחאה: לקסיקון פוליטי
  18. ^ אוכל לחם חוק: עיונים במשפט ואוכל