סעיד עוזרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב עוזרי

הרב סעיד (סעדיה) עוזרי (עוברת בארץ. במקור: עוזירי, ובערבית תימנית: אלעזירי בערבית: عزيري, פירושו: "המשיח"[1]); ה'תרכ"ט, 1869, צנעא, תימן - ב' בתמוז ה'תשי"ד, 3 ביולי 1954, ירושלים) היה ראש ישיבת בית אלאוסטא בקאע אל-יהוד בצנעא וממנהיגי הדור האחרון של יהדות צנעא.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר צנעא שבתימן ליוסף עוזרי. הרב חיים קורח היה מלמדו העיקרי בתקופת ילדותו, ובתחילת בגרותו למד בבית המדרש בית אלכחלאני בראשות גיסו, מארי סאלם חבשוש. היה ידוע כחזן.

הרב עוזרי נישא, ולאחר שנים נפטרו אשתו ובניו והוא נותר עם בנותיו. הוא נישא בשנית ולאחר שנולדו לו שלוש בנות נפטרה גם אשתו השנייה. בזקנותו נשא את זהרה (שרה) צאלח ונולדו להם שני בנים ושתי בנות. הבת הגדולה נפטרה בילדותה.

עם פטירת ראש ישיבת "בית אלאוסטא" - הרב חיים עראקי הכהן, התמנה הרב עוזרי לעמוד בראשות ישיבה בולטת זו. שימש בתפקיד כארבעים שנה. שימש גם כחבר בית דינו של הרב הראשי הרב יחיא יצחק הלוי.

הרב סעיד עוזרי נפטר בביתו שבשכונת הקטמונים בירושלים בשבת ב' בתמוז ה'תשי"ד (1954), בגיל 85. תלמידו המובהק הוא הרב יוסף צוברי.

דעותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן המחלוקת שפרצה בקהילת צנעא על אמיתות ספר הזוהר והקבלה, היה הרב עוזרי דמות מרכזית בין מנהיגי המתנגדים לתנועת הדרדעים ועודד תמיכה בקבלה[2]. בעידודו יצא לאור הספר "אמונת ה'", שבו השיב הרב עוזרי ורבנים נוספים לטענותיו של הרב יחיא קאפח, מנהיג הפלג הדרדעי, בספרו "מלחמות ה'".

הרב עוזרי, כרוב חכמי תימן, דגל ברעיון הציוני, ובהשפעתו עלו רוב תלמידיו ורבים מבני עדתו לארץ ישראל[3]. הוא עצמו עלה לישראל בט"ו בחשוון ה'תש"י (1949).

הוא התאכזב מהחילוניות בישראל, אך שמח על הזכות שנפלה בחלקו לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל. ביטוי לשמחתו זו ניתן כאשר למעברת "תלפיות", בירושלים, שבה התגורר, הגיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון והרב עוזרי הניח את שתי ידיו על ראשו ובירכו בברכת כהנים[דרוש מקור].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב עמרם עוזירי, מלאך ה' - מתולדות רבינו ישראל עזירי זתע"א, תש"ף, עמ' לח
  2. ^ הרב עמרם עוזירי, מלאך ה' - מתולדות רבינו ישראל עזירי זתע"א, תש"ף, עמ' רד-רה
  3. ^ כך כתב תלמידו הרב חיים יצחק הלוי בחוברת "נפש" לזכרו עמוד 19, תל אביב ה'תשי"ד (1954).