סעיד עוזרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
סעיד עוזרי

הרב סעיד (סעדיה) עוזרי (שם המשפחה מאוית גם עזיירי, עזירי, אלעזירי, עוזירי; ה'תרכ"ט, 1869, צנעא, תימן - ב' בתמוז ה'תשי"ד, 3 ביולי 1954, ירושלים) היה רב וראש ישיבה בצנעא וממנהיגי הדור האחרון של יהדות צנעא. בהשפעתו התעוררו רבים לעלות לארץ ישראל.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת תרכ"ט (1869) בעיר צנעא שבתימן ליוסף עוזרי. הרב חיים קורח היה מלמדו העיקרי של עוזרי בתקופת ילדותו, ובתחילת בגרותו למד בבית המדרש "בית אלכוחלאני" בראשות גיסו, הרב שלום חבשוש.

הוא התפרסם בקהילתו כבעל קול ערב ושימש כחזן.

עם פטירת ראש ישיבת "בית אלאוסטא" - הרב חיים עראקי הכהן, התמנה עוזרי לעמוד בראשות הישיבה ובתפקיד זה שימש כארבעים שנה. ישיבה זו הייתה בעלת שם והתפילות בה היו גדולות ומרשימות (השתתפו בהן כאלף איש ומתוכם כשלוש מאות כהנים). מאז הופקד על הישיבה ובית הכנסת, התפרסם הרב עוזרי כאחד המנהיגים המשפיעים בקהילת צנעא, ותקופה מסוימת הוא שימש גם כחבר בית דינו של הרב הראשי הרב יחיא יצחק הלוי.

בזמן המחלוקת שפרצה בקהילת צנעא על אמיתות ספר הזוהר והקבלה, היה הרב עוזרי דמות מרכזית בין מנהיגי המתנגדים לתנועת הדרדעים ועודד תמיכה בקבלה. בעידודו יצא לאור הספר "אמונת ה'", שבו השיב הרב עוזרי ורבנים נוספים לטענותיו של הרב יחיא קאפח, מנהיג הפלג הדרדעי, בספרו "מלחמות ה'".

הרב עוזרי דגל ברעיון הציוני, ובהשפעתו עלו רוב תלמידיו ורבים מבני עדתו לארץ ישראל. הוא עצמו עלה לישראל בט"ו בחשוון ה'תש"י (1949).
למרות שגילה התלהבות מהרעיון הציוני כמו כל יהודי תימני, הוא התאכזב מהחילוניות שבארץ, וכשחלה ובא אליו אחד מתלמידיו לבקרו אמר לו: "בני, אל תנחמני בניחומים של שוא. צריך לומר אוי לנו מעלבונה של תורה. איה ריבוץ תורה כראוי? ואיפה התלמידים, נערים וגדולים יחדיו, הלומדים ש"ס ופוסקים ונושאים ונותנים בהלכה ומנפים אותה בשלוש עשרה נפה, עד שמבררים אותה על בוריה". אף על פי כן, הוא שמח על הזכות שנפלה בחלקו לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל. ביטוי לשמחתו זו ניתן כאשר למעברת "תלפיות", בירושלים, בה התגורר, הגיע ראש הממשלה דוד בן-גוריון והרב עוזרי הניח את שתי ידיו על ראשו ובירכו בברכת כהנים.

הרב עוזרי נישא, ולאחר שנים נפטרו אשתו ובניו והוא נותר עם בנותיו, הוא נישא בשנית אך לאחר שנולדו לו שלוש בנות נפטרה גם אשתו השנייה. בזקנותו נשא את זהרה (שרה) צאלח ונולדו להם שני בנים ושתי בנות. הבת הגדולה נפטרה בילדותה בנסיבות טרגיות.

הרב סעיד עוזרי נפטר בביתו שבשכונת הקטמונים בירושלים בשבת ב' בתמוז ה'תשי"ד (1954) מיד כשגמר לומר קדושה של תפילת מוסף. בן 85 במותו. תלמידו המובהק הוא הרב יוסף צוברי שבהספדו עליו אמר: "אשריך מורנו ורבנו סעדיה, שגופך קדוש ויצאה נשמתך בקדושה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך כתב תלמידו הרב חיים יצחק הלוי (לימים רב העיר הרצליה) בחוברת "נפש" לזכרו עמוד 19, תל אביב התשי"ד (1954). אכן, מחד הוא תמך בעליה לארץ ובהקמת המדינה, ומאידך התנגד נחרצות לחילוניותה. בכל אופן, העדיף את קיומה על פני הגלות] כפי שגם משתמע מהברכה שהרעיף בגלוי על דוד בן-גוריון.