קטמונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקטמונים
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map.svg
 
הקטמונים
הקטמונים

קטמונים (או גוננים, בשמה העברי) היא שכונה בדרום-מערב ירושלים, המורכבת משמונה תת-שכונות. אוכלוסייתה (בצירוף קטמון ח'-ט' שעל פי עיריית ירושלים נמנית כשכונה נפרדת) מונה כ-23,800 איש.[1][2]

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה גובלת במזרח במקור חיים ובתלפיות ובמערב ברמת שרת ומלחה. מדרום לה מצויות שכונת פת ובית צפאפא, ואילו בצפונה שוכנות קטמון (המכונה "קטמון הישנה") וגבעת הוורדים (רסקו).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה מגורים משותף בשכונה
רחוב יהודה הנשיא, קטמון ו', תוספות בנייה חדישות על גבי "בלוקון" לשיכון ארבע משפחות משנות ה-50
קטמון ח'-ט' ושיכוני "סן מרטין". מאחור - שכונת פת

בשנת 1952, החלו להיבנות מדרום לשכונת קטמון שיכונים לעולים החדשים שהגיעו לארץ במהלך שנותיה הראשונות של מדינת ישראל. בשכונה נבנו בתחילה מבנים דו קומתיים שכללו בין ארבע לשמונה דירות, ושהיו בבעלות ציבורית של החברות עמידר ופרזות. הדירות שהוקמו היו קטנות למדי, אך הקרקעות סביבן היו נרחבות יחסית, והן נוצלו על ידי התושבים להקמת בוסתנים בהם גודלו בעיקר גפנים, עצי תאנה, רימון, זית, שקד, לימון ושסק. בשנים מאוחרות יותר נבנו "שיכוני זוגות צעירים" - חלקם בסגנון שיכוני "רכבת" - בני מספר כניסות ובעלי 3 עד 4 קומות, חלקם בחיפוי אבן וחלקם בחיפוי "שפריץ".

בזו אחר זו נבנו השכונות גונן א', ב', ג', ד, ה', ו' ו- ז' , ונקראו כך לפי סדר הקמתן (שכונת גונן ז' נקראת פת). בסוף שנות ה-50 הוקמה שכונת גונן ח' (רח' השומר ורח' הנוטרים), ובתחילת שנות ה-60 הוקמה גונן ט' שנבנתה בצפיפות גבוהה יותר מאשר השכונות האחרות.

קטע מגונן ח' ו-ט' מכונה לעתים "שכונת סן מרטין"[3] וכן נקראת לעתים "גבעת גונן" בשל העובדה שהיא בנויה בצורה מעגלית סביב גבעה שבראשה ניצב בית הספר "גבעת גונן". בקטע בנוי זה יש שימוש בחלק מהבניינים בלבנים אדומות ולא באבן ירושלמית, לחיפוי הבניינים, דבר המעניק לשכונה מראה ייחודי בנוף הירושלמי. בשולי שכונת קטמון ט' נבנתה שורת קוטג'ים לא אופיינית, המשקפת ניסיון שנכשל ברובו, להכניס לשכונות הקטמונים גם אוכלוסייה מבוססת יותר.בקטמון/גונן ט' קמה בשנות ה-70 תנועת מחאה בשם תנועת האוהלים. בגונן ח'-ט', בשונה משאר שכונות הקטמונים, נשארו עד היום מספר רב של דירות בבעלות החברות המשכנות והן משמשות ברובם אוכלוסייה חלשה יחסית מבחינה כלכלית, כולל עולים רבים מחבר המדינות ומאתיופיה. במסגרת פרויקט שיקום שכונות הושקע בשיפור המבנים בקטמון ח'-ט', ודירות קטנות חוברו ו/או הורחבו ליצור שטחי מגורים גדולים יותר ולצמצום מספר המשפחות המתגוררות בכל בנין.

שכונות גונן ג' וגונן ד' ממוקמות במרכז גוננים, וכוללות בתוכם את רחובות יהודה הנשיא, אלכסנדריון, קנאי הגליל, טוביה, ועוד. בשנת 2012 הוקם פרויקט "גני ציון" שמשך אוכלוסייה מבוססת לשכונה. בשכונות אלו פועלים בתי כנסת לרוב, וכ- 10 קהילות הפועלות בשכונות.

החל משנות ה-70, נמכרו רוב הדירות לתושביהן, לאחר שהיו בבעלות ציבורית במשך כ-20 שנה. במשך השנים, בעיקר לאחר מלחמת ששת הימים, חלה התפתחות מאסיבית של אזור דרום ירושלים מבחינה אורבאנית וכלכלית, עם הקמת מרכזי עסקים באזור התעשייה תלפיות ובמלחה, והקמת שכונות חדשות באזור. תהליך זה, בנוסף לסלילת עורקי תחבורה ראשיים בשכונות, הביא להתעוררות בקטמונים, שתושביהן החלו להרחיב את דירותיהם ולשפר את איכות חייהם.

שכונת גונן ז' נבנתה בפועל רק לקראת סוף שנות ה-70, אך היא קרויה בשם שכונת פת ואינה נחשבת לאחת משכונות הקטמונים. יש יסוד סביר להניח שתושבי השכונה העדיפו את השם "שכונת פת" על פני "גונן ז'" עקב הקונוטציה השלילית של האות ז'.

סן סימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מבנייני המגורים הגדולים בשכונה, "תאומו" של בניין מטה משרד הבריאות לשעבר

תת-השכונה הקרויה רשמית "גונן ה'"[4] ידועה בשם "סן סימון". השכונה בנויה על גבעת מנזר סן סימון, רחובותיה קרויים על שם תנאים (כגון יהודה בן טבאי, בן בבא ובני בתירה). גבולותיה: רחוב יוחנן בן זכאי, חוות הנוער הציוני, שכונת גבעת אורנים, קטמון הישנה. רוב בתי השכונה נבנו בראשית שנות השבעים ומאופיינים בחיפוי אבן נסורה, ובכך הם מהווים יחידה ארכיטקטונית מובחנת משאר חלקי הקטמונים. בנקודה הגבוהה ביותר בשכונה נבנו שלושה בתי מגורים רבי-קומות, אחד מהם שימש עד 2012, בחלק מקומותיו כמטה משרד הבריאות.

שמות הרחובות בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרחובות בקטמונים קרויים בעיקר על שם מנהיגים וחכמים יהודיים מתקופת בית שני, דוגמת הרחוב הראשי החוצה את השכונה, רחוב רבן יוחנן בן זכאי, והמשכו, רחוב יהודה הנשיא, וכן רחובות נוספים דוגמת רשב"ג, ברוריה, יוסי בן יועזר. רחובות אחרים בשכונה קרויים גם על שם דמויות יהודיות ולא יהודיות חשובות מהתקופה, כגון אלכסנדריון, ברניקי וניקנור. בגונן ח' וט' קרויים הרחובות בעיקר על שם מנהיגים וארגונים ציוניים, כגון דב הוז, יצחק שדה ו"השומר". הרחוב הראשי של קטמון ט' קרוי על שם המצביא הארגנטינאי חוסה דה סן מרטין, ללא קשר ליתר השמות בשכונה.

מוסדות ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטמון ב' פועלים בית הספר קשת ובית ספר רעות, שבהם לומדים תלמידים דתיים וחילוניים בכיתות מעורבות. בקטמון ד' פועל בית הספר דנמרק, והמרכז לאמנות חזותית ע"ש ג'ינוגלי המפעיל סדנאות בתחומי האמנות הפלסטית. בקטמון ח' פועל בית הספר גבעת גונן ובקטמון ט' פועלים בית הספר התיכון קדמה ומרכז הטניס ירושלים. בנוסף פועלות בשכונה תנועות הנוער השומר הצעיר, עזרא, בני עקיבא, כנפיים של קרמבו, הצופים ונוע"ם.

שטחים פתוחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים 2008-2000 נאבקו תושבי קטמון ח'-וט' יחד עם ארגוני סביבה וארגונים חברתיים למען שימור עמק הצבאים הנמצא בסמיכות לשכונה. על פי תוכנית שהכינו התושבים הוקם בעמק פארק טבע עירוני.

מאבקם של חלק מתושבי השכונה כנגד הכוונה לסלול את כביש 34 אשר תוכנן לעבור בתוואי הרכבת הישן, בין צומת אורנים לצומת פת, הסתיים בהצלחה, כאשר בעקבותיו הוקם פארק בתוואי המדובר "פארק המסילה" לרווחת התושבים. על מנת לקדם את המודעות למאבק יישמו התושבים יוזמות פרטיות כגון חניכת מסלול טיולים במקום בשם "מסלול הקיפוד" והפעלת גינה קהילתית באזור.

צילום פנורמי של שכונת הקטמונים והשכונות הגובלות בה
Magnify-clip.png
צילום פנורמי של שכונת הקטמונים והשכונות הגובלות בה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קטמונים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שכונת גוננים - קטמונים, האתר הרשמי של עיריית ירושלים
  2. ^ שכונת קטמון ח - ט, האתר הרשמי של עיריית ירושלים
  3. ^ מכרז של רשות הדואר לסוכנות סן מרטין
  4. ^ אתר עיריית ירושלים


קואורדינטות: 31°45′18.59″N 35°12′12.32″E / 31.7551639°N 35.2034222°E / 31.7551639; 35.2034222