חיים קורח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרב חיים קורח
אין תמונה חופשית
לידה 1824
ה'תקפ"ד
צנעא, תימן
פטירה 11 בספטמבר 1914 (בגיל 90 בערך)
כ' באלול ה'תרע"ד
צנעא, תימן
רבותיו אביו הרב יוסף קורח, הרב יוסף קארה, הרב אברהם ערשי
תלמידיו הרב יחיא קאפח, הרב יחיא יצחק הלוי, הרב אהרן הכהן
בני דורו הרב סלימאן קארה, הרב אברהם צאלח
חיבוריו ליקוטים לתורה, החיים והשלום
צאצאים הרב שלום קורח, הרב יוסף קורח
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב חיים בן יוסף קורח (ה'תקפ"ד, 1824כ' באלול ה'תרע"ד, 11 בספטמבר 1914) היה מרבני תימן, מחכמי הישיבה הכללית, ורבם של רוב רבני תימן בתחילת המאה ה-20.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים קורח נולד ברובע היהודי בעיר צנעא בירת תימן להרב יוסף בן סאלם.[1] למד אצל אביו הרב יוסף, אצל ראש אב בית דין הרב יוסף קארה, ואצל הרב אברהם ערשי. לאחר נישואיו עסק בלימוד תורה, בלימוד תינוקות של בית רבן,[1] ובטוויית חוטי ציצית. התפלל ולימד בבית הכנסת ובית המדרש בית אלשייך, שם למדו לפניו התלמידים שלימים יהיו הרבנים הראשיים: הרב אהרן הכהן, הרב יחיא קאפח והרב יחיא יצחק הלוי.[2] בצעירותו מצבו הכלכלי היה קשה, אך עם הזמן השתפר. מתו לו 6 ילדים בצעירותם, חמישה בנים ובת, מאשתו הראשונה.[1] היה דואג בעצמו לצורכי השבת למשפחתו, וביום שישי היה נוטל את מקלו והולך לשוק לקנות ענפי ריחאן לכבוד השבת.[3] בשנים ה'תרס"ג-ה'תרס"ה (1904-1905) גלה לעיירה קריית אלקאבל בעקבות מרד האימאם יחיא בשלטון הטורקי, והמצור המכונה חוזת אלנפר.[4] אחרי שובו לצנעא נחלש מהרעב, ועל כן עבר להתפלל בבית הכנסת בית אלכסאר, הקרובה לביתו. נפטר בצנעא בתאריך כ' באלול ה'תרע"ד (1914).[1]

תורתו ומידותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את תורתו למד אצל אביו הרב יוסף קורח, אצל ראש אב בית דין הרב יוסף קארה, ואצל הרב אברהם ערשי. מקום לימודו היה בבית הכנסת ובית המדרש בית אלשייך, שם למדו לפניו תלמידים רבים, וביניהם תלמידיו שלימים יהיו הרבנים הראשיים: הרב אהרן הכהן, הרב יחיא קאפח והרב יחיא יצחק הלוי.[2]

על הלימוד בבית מדרשו כתב נכדו הרב שלום קורח:[5]

היה משכים לבית הכנסת כשעתיים לפני עלות השחר בכל יום, ונקבצים אליו הרבה תלמידים וחברים. גם אחר תפילת ערבית היה חוזר לבית מדרשו ומלמד לציבור. והיה בית המדרש מתמלא פה לפה, ולפעמים מתרבים עד חצי חצר בית המדרש, לפי שהיו הכול מתאווים לשמוע תורה מפיו, מפני שהיה קורא בקול רם במיתון, בנחת ובחיתוך אותיות ובנעימה. ומסביר להם יפה יפה, מפרש תחלה את המילים ואח"כ מסביר את העניין, ואחר כך נושאים ונותנים ומסכמים את המסקנה, ונמצאו הכול נהנים, התלמידים המתחילים והמתקדמים והחברים, כי כל חפצו מאוייו וכוונתו, ללמד לאחרים יותר ממה שהם רוצים, כמאמר רבי עקיבא לרשב"י: "יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק".

הרב חיים היה דמות חשובה ומוערכת בקהילה, אך לא נשא בתפקיד רשמי. היה נוח לבריות, ואהוב על ידי הציבור.[1] הרבה בגמילות חסדים, בהכנסת כלה, בשמחת חתנים, בביקור חולים ובניחום אבלים. בדרשותיו היה מדבר בשבח מצוות הצדקה.[5]

כך כתב עליו נכדו הרב שלום קורח:[5]

כה"ר אמו"ז מהר"ח [=כבוד הרב, אדוני מורי זקני, מורנו הרב חיים] היה אהוב וחביב מאוד לבני דורו, ושמועתו גדולה בכל נפות תימן, והיו מריצים אליו שאלות מכל הנפות [...] היה אוהב שלום ורודף שלום, ומסביר פנים לקטנים כגדולים, ומקדים שלום לכל אדם, ואפילו לגוי בשוק מסביר לו פנים ומסיח עמו. והיה בקי מאוד בדרש ומשתדל לדרוש אחר מיטתן של מתים. הוא היה ראש המדברים בבתי משתאות, ומעולם לא מנע עצמו מן התוכחות, היה מוכיח לכל אנשים ונשים וקטנים, ולא חת ולא זע מאלמים ותקיפים ולא נפל לבו עליו, ועל אף שהיה מוכיחם קשות היה אהוב לכל ודבריו ערבים עליהם. היו מקרים שהוכיח בצנעה ובכבוד אף להרה"ג הפרנס מ"ו סלימאן אלקארה. הוא היה עומד בכל קיבוץ לתפלה ואומר לפני הקהל דברי תוכחות מוסר ודברי כיבושין, ואח"כ עומד בתפלה [...] דבריו לעולם היו כדברי מלך [...] הוא נתעטר במידת "מודה על האמת", שאם היה טועה באיזה פירוש או באיזה ענין לא בוש מלומר טעיתי, ומה שאמר פלוני הוא האמת, וחוזר על הדבר שתים ושלוש פעמים כדי לאמתו, ומחזיק טובה גדולה לזה שהעירו על כך. הוא היה זריז וזהיר בגמילות חסדים, בביקור חולים, בקבורת מתים והספדם, בניחום אבלים, בהכנסת כלה לחופה ולשמח חתנים. עשה צדקה כמסת ידו וגם עישה אחרים עליה. ביותר בעת הדרשה בכל קיבוץ ובבתי משתאות, היה מאריך בעניין הצדקה ובדבר החובה להחזיק בידי תלמידי חכמים, וממשיך לבם בדברים טובים ממדרשי חכמים ז"ל.

הרב חיים לא נקט עמדה במחלוקת הגדולה בין הדרדעים לעיקשים. הוא גם לא האמין באגדה לפיה עזרא הסופר קילל את יהודי תימן.[3] מסופר עליו שבכוח תפילותיו היה מרפא חולים שהרופאים לא הצליחו לרפא.[6]

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבר חיבורים רבים, רובם ללא שם:[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת חייו של הרב חיים קורח על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 558–559
  2. ^ 1 2 שלום גמליאל, חכמי היהודים בתימן, ירושלים, ה'תשנ"ב, עמ' קסו.
  3. ^ 1 2 יוסף חבארה, בתלאות תימן וירושלים, ירושלים, ה'תש"ל (1970), עמ' 56
  4. ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, ה'תשי"ד (1954), פרק שלישי: הזמן האחרון – מחתימת בתי הדין הקבועים בצנעא ועד גאולת יהודי תימן, עמ' סב-פג
  5. ^ 1 2 3 תולדות רבינו חיים ב"ר יוסף קרח זלה"ה, אתר נוסח תימן
  6. ^ החולה והרב חיים קורח זצ"ל, אתר נוסח תימן