לדלג לתוכן

סקנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סקנדה (מצרף), על פי התורה הבודהיסטית ה"עצמי" של האדם מורכב מחמישה מצרפים המבדילים את העצמי מה"אני":

  • צורה (רופה) - הגוף המוחשי.
  • תחושה (ודאנה) - כל מה שנקלט בחושים.
  • תפישה (סאמג'נה) - תפישת הקלט מהחושים.
  • תבנית מנטלית (סנקהארה) - באמצעותה נקבע מה טוב ומה רע במה שנתפש מקלט החושים.
  • הכרה (ויג'ננה) - צירוף כל שאר המצרפים, המאפשר את קשרי הגומלין ביניהם.

ודאנה היא גוון תחושתי המצורף לכל היבט של החוויה החושית, המתלווה אליה כהרגשה נעימה, לא נעימה או נייטרלית.

כאשר הודאנה נעימה בעוד הנזיר לא מכיר בנעימותה, יפתח האדם היאחזות בחוויה (או בגוון הנעים, הודאנה עצמה), אשר נחשבת למרכיב העיקרי בדוקהה, הסבל במסורת הבודהיסטית. כאשר הודאנה לא נעימה, האדם יפתח סלידה מהחוויה או מהודאנה השלילית עצמה, ובכך ישנו עוד מימד של היאחזות הגורם לחוסר רצון לחוש בסבל, הגורם גם הוא לסבל.

  • וודאנה נעימה - גורמת להיאחזות, ובכך לסבל.
  • וודאנה לא נעימה - גורמת לסלידה, ובכך להיאחזות בסלידה מן הלא נעים, אשר גורמת לסבל.

סנקהארה מייצג את כל התצורות הרצוניות של החוויה הנובעות מבורות, ומהווה את הבסיס להגדרת ה"אני" דרך זכרונות וריכוז תודעות החושים. סנקהארה כפי שמיוצג במצבו האקטיבי יוצר את האלמנט השני של 12 החוליות שמאפשרות היווצרות של קארמה ומכאן גם מוות, סבל, תסכול, זקנה ולידה מחודשת.

משמעות המושג תלויה רבות בהקשרו היות שסנקהארה מתקיימת בשני מובנים:

  • אקטיבי - יצירת אותן תבניות רצוניות
  • פסיבי - כל אותן תבניות קיימות

קיום של שתי ההגדרות נעוץ בתפיסת העולם של הדתות ההודיות אשר לפיהן התבונה התפתחה בעת שבה קיבלה על עצמה צורה חומרית (כגון אדם או חיה) שונה כל פעם מחדש אינספור פעמים. כתוצאה ממצבור החוויות במהלך כל לידה שכזו התבונה לומדת ומתפתחת. בסופו של כל מחזור חיים, היחידה הביולוגית שמרכיבה את הישות מתפרקת, אומנם התבונה\תודעה ממשיכה. לפיכך כל ידע שנרכש או מעשה שנעשה מורש לישות הבאה, אשר אופייה יקבע לפי אותה סנקהארה. הבורות מאפשר את המשך יצירת החוויות אצל הדיוטה ובכך מתנה את המשך מעגל הלידה והמוות.

הבנה ואימון בדרך המתומנת מאפשרים הפרכה של סנקהראה קיימת וכן לא מאפשרים חידוש של הסנקהארה ולפיכך מובילים לתודעה לא מותנת (נירוואנה).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]