קארמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קארמה (कर्म (מידעעזרה), מסנסקריט - "פעולה" או "מעשה") הוא מושג פילוסופי-מיסטי, שמקורו בדתות הודיות, שמתאר מחזור מלא של יחסי סיבה-תוצאה. זהו סך כל מעשיו של האדם - בעבר, בהווה ובעתיד. עקרון מרכזי הוא שהכוונה והמעשים של בן אדם (סיבה) משפיעים על העתיד של אותו בן אדם (תוצאה), כאשר מעשים טובים ישפיעו על קארמה טובה ועל האושר העתידי של האדם, לעיתים בחייו הנוכחיים ולעיתים בלידתו הבאה במעגל הסמסרה בעוד מעשים שליליים יבטיחו שלידתו הבאה תהיה רעה מזו הנוכחית.

"חוק הקארמה" הוא עיקרון תאולוגי מרכזי בדתות ההינדואיזם, בודהיזם, סיקהיזם וג'ייניזם (כולן נוסדו בהודו). מקור המונח בפולחן ודי עתיק יומין - שבו שימש לציון פעולה טקסית שהיוותה חלק משמעותי מטקס הקורבן (כגון הדלקת האש, שפיכת הנסך, או הגשת הבשר למזבח). השימוש במונח לתיאור סיבתיות החל, ככל הנראה, עם פיתוח תורות הסמסרה (שרשרת הלידה-מחדש אשר כובלת את האדם) והמוקשה (ה"שחרור" ממעגל הסמסרה). שינוי זה ברעיון הקארמה הוצג לראשונה באופנישדות.

הגדרת המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריחת הלוטוס מסמלת את הקארמה בדתות רבות, מהסיבות הבאות: 1. פרח הלוטוס מכיל בתוכו זרעים כבר בעת הפריחה. הזרע מסמל באופן מסורתי את הסיבה, והפריחה את התוצאה. 2. הלוטוס גדל בתוך מים עכורים, ואילו הפרח צף מעל פני המים; מטאפורה לכך שאדם יכול להתעלות מעל נסיבות חיים קשות מבלי להיות מושפע מהן.

המשמעות המילולית של המושג קארמה בסנסקריט היא "עבודה", "פעולה" או "מעשה". המילה מונגדת על ידי חלק מהחוקרים למילה הסנסקריטית קריה (בסנסקריט: क्रिया), המתארת את הפעולה השלמה, בעוד קארמה מתארת נשורת הנוצרת בזמן הפעולה, או את השפעת הכוונה שמאחורי הפעולה על הפועל. נשורת זו יכולה להיות שלילית או חיובית, ובדתות מסוימות (למשל ג'ייניזם והינדואיזם) הקרמה תלויה בפעולה עצמה בעוד בדתות אחרות (לדוגמה בודהיזם) הקרמה היא תוצר של פעולות מכוונות, כלומר הקשורות בהיאחזות האדם בתוצאת הפעולה. פעולות לא מוכוונות תוצאה אינן מובילות לצבירת קרמה לפי הבודהיזם. המשמעות המטאפיזית המדויקת של הקארמה, כמו גם המשקל שלה בחייו של הפרט, משתנה בין אסכולות שונות בפילוסופיית המזרח. עם זאת, ישנם כמה עקרונות משותפים:

סיבתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקשר בין קארמה לסיבתיות הוא מוטיב מרכזי באסכולות שונות של הינדואיזם, בודהיזם וג'איניזם. על פיהן, הן הפעולות שמבצע היחיד והן כוונותיו משפיעות על מהלך חייו. פעולות שמבוצעות בעניין (הווה אומר, כאשר המבצע מייחל לתוצאה כלשהי) גורמות להצטברות קארמה, לעומת פעולות שמתבצעות ללא עניין, שמותירות את הקארמה ללא שינוי. קארמה טובה מביאה להשפעה חיובית על חייו של המבצע - לאושר, ואילו קארמה רעה, להשפעה שלילית - אומללות. באסכולות מסוימות השפעתה של הקארמה לאו דווקא מוגבלות לחייו הנוכחיים של הפרט, אלא יכולה להשפיע גם על גלגולו הבא. מתבצעת הפרדה בין שני סוגי השפעות שהקארמה מחילה על המציאות:

  • פאלה - השפעה מידית של הקארמה. זוהי תוצאת הפעולה שבאה לידי ביטוי באופן מידי או לכל היותר במהלך חייו של המבצע, בין אם באופן גלוי ובין אם לא.
  • סאמסקארה - השפעה נסתרת של הקארמה. זו באה לידי ביטוי פנימי בחייו של המבצע, בהשפעה על התנהגותו ועל מידת האושר שלו (בחיים הנוכחיים ובאסכולות מסוימות, גם בגלגולים הבאים).

הסאמסקארה היא לרוב מוקד הדיון בפילוסופיה המזרחית. הקארמה זורעת בחייו של המבצע נטיות (ואסנה), שמשפיעות על התנהגותו של הפרט; וכן משפיעה על ראייתו של הפרט את עצמו ואת העולם, ובכך מכתיבה את חוויית החיים שלו.

מוסר ואתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנחת המוצא היא שלכל פעולה יש השלכות, בין אם בחיים האלה ובין אם בגלגול הבא. יתרה מזאת, לא רק פעולה מביאה להשפעה על המציאות של המבצע, אלא גם עצם הכוונה, הגישה, והמאוויים של מבצע הפעולה. בכך מושג הקארמה נבדל ממערכת סיבתית טהורה, כפי שניתן למצוא במדעי הטבע. על כן משמש מושג הקארמה כבסיס האתי של אסכולות שונות בפילוסופיה המזרחית.

גלגול נשמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרון הלידה מחדש (סמסרה) מופיע באסכולות שונות של דתות המזרח, כאשר הדעות חלוקות האם לידה מחדש היא עקרון מרכזי, משני, או לחלופין בדיה. על פי עקרון זה, כל צורות החיים עוברות תהליך של גלגול נשמות - הווה אומר סדרה של לידות ומיתות, כאשר כל לידה יכולה להתרחש בצורת חיים אחרת מזו שקדמה לה (למשל, מה שהיה בגלגול קודם חזיר עשוי להיוולד מחדש כאדם). באסכולות מסוימות ישנה הטענה כי הכבודה הקארמית - שהיצור צובר במהלך חייו - ממשיכה איתו גם לאחר המוות, בגלגול הבא, והיא זו שתקבע את צורת ואופי החיים אליו ייוולד. תהליך זה של מוות ולידה מחדש ממשיך עד אין קץ, כאשר הדרך היחידה להפסיק אותו היא באמצעות הגעה מודעת לשחרור (מוקשה).

קארמה בדתות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושג הקארמה בהינדואיזם התפתח לאורך מאות שנים. כבר באופנישדוט מתוארת "דרך האלים", שכוללת התבודדות, ויתור על רצונות גשמיים ושאיפה להתפתחות רוחנית, ומי שהולך בה, קוטע את מעגל הלידה והמוות ואינו נולד בשנית. באפוס "מהאבהארטה" מתואר מושג ראשוני של רעיון הקארמה:

כפי שאדם עצמו זורע, כך הוא עצמו יקצור; אף אדם אינו יורש את המעשה הטוב או הרע של חברו. איכות פרי עמלו היא כאיכות מעשהו.

מהאבהארטה xii.291.22

התפיסה הקארמית המרכזית באפוס היא, כי לכל כוונה ולכל מעשה (קארמה) ישנם השלכות; וכן שההשלכות הללו הן מצטברות לאורך חייו של אדם. לאורך השנים התפתחו אסכולות רבות בהינדואיזם, שנבדלות באופן שבו הן רואות את מושג הקארמה: מהתפיסה שקארמה משפיעה באופן דטרמיניסטי על חיי האדם, או לחלופין שלאדם יש רצון חופשי שיכול להשפיע על גורלו. כן קיים הבדל במידת החשיבות, אם בכלל, שניתנת לקארמה ולמעגל הלידה מחדש והשחרור ממנו.

בודהיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפאלי, השפה בה נכתבו כתבי הדת הבודהיסטים העתיקים ביותר, קארמה נקראת קאמה.

הקאמה היא מעגל מיסטי של סיבה ותוצאה, בדומה לדתות אחרות בנות התקופה. פעולות מסוימות מובילות לקצירת פירות בחיים הנוכחיים או השפעה על נסיבות הלידה הבאה. אך היחס לקאמה בבודהיזם שונה מבדתות אחרות. מכיוון שמשמעות ההארה בבודהיזם היא שחרור מההיאחזות ומאשליית העצמיות, פעולות קרמאטיות, בין אם חיוביות ובין אם שליליות, נתפסות כשליליות, מכיוון שהן צורה של היאחזות ב"פירות הקאמה" (בפאלי: קַאמָה פְּהַאלַה), התוצרים המקווים של הפעולה הקרמטית. לא רק פעולות קרמטיות נתפסות כהיאחזות, אלא כל פעולה המכוונת לתוצאה ולא נעשית למען הפעולה עצמה, ולכן מייצרת ונובעת מאשליית העצמי, מרחיקה את האדם מהארה. כלומר, לפי הבודהיזם האידיאל הוא הפסקת צבירת הקאמה, בין אם חיובית או שלילית. [1]

אין בנמצא למעשה 'מבצע', ואף לא 'ישות', המושפעת ממנה. רק דברים ריקים, אשר חולפים לאיטם: המכיר בעובדה זו, הוא בעל ראיה נכונה. ואף שהמעשה וההשפעה נמצאים בפעולה, אין ביכולתו של אדם, בשורשו, לאתר את נקודת ההתחלה, כמו בזרע ובעץ.

(Vis. XIX) Culakammavibhanga Sutta.

ג'ייניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפילוסופיה הג'יינית מבצעת הפרדה בין הגוף (החומר) ובין הנשמה (המודעות הטהורה). היחס אל הקארמה הוא כאל משקע עשוי חלקיקים בלתי נראים הנחלקים ל-148 סוגים. משקע זה נמשך לשדה הקארמי, שנוצר כתוצאה מוויברציות הנגרמות מפעילות של מחשבה, דיבור ותנועה של הגוף. פעילות הגומלין של הקארמה והמודעות יוצרת את החיים כפי שאנו מכירים אותם. הצמדות קארמה שלילית אל הנשמה יוצרת הזדהות של הנשמה עם החומר, דבר המרחיק את המאמין הג'ייני ממוקשה, שנתפסת בדת כשחרור הרוח מהחומר. הנשמה משתחררת לבסוף מכבלי העולם הגשמי כאשר היא נפטרת מהקארמה השלילית שדבקה בה. דבר זה נעשה באמצעות פיתוח של אמונה נכונה, ידע נכון והתנהגות נכונה. בניגוד לבודהיזם, הכוונה משחקת תפקיד משני בצבירת הקרמה בג'ייניזם. פגיעה ביצור חי או בעלות של רכוש מובילות לצבירת קרמה שלילית ללא קשר לכוונת האדם. לכן חלק מהנזירים הג'יינים מרחיקים לכת ונמנעים מפגיעה בחיים אפילו בטעות, הם חובשים מסיכות כדי לא לבלוע חרקים ונמנעים מהדלקת אש מחשש שזו תפגע בלי משים בחיים (אם זאת, אין להם התנגדות שמאמינים שאינם נזירים ידליקו עבורם אש). הנזירים הג'יינים הסגפניים ביותר אף נמנעים מלבוש באופן מוחלט ומטאטאים את הקרקע עליה הם הולכים כדי למנוע צבירת קרמה שלילית כתוצאה מפגיעה או מצבירת רכוש.

טאואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קארמה הוא עקרון חשוב בזרמים המיסטיים של הדאואיזם. על פי התפיסה, קיימות ישויות על-טבעיות שעורכות רישום אודות הקארמה של בני האדם, ומכתיבות את גורלם בהתאם. לאחר המוות אדם עשוי להיוולד מחדש, כבן אדם, או כבעל חיים. העלאת מנחה וכן טקסים מסוימים הנערכים במקדשים עשויים להפחית את הכבודה הקארמית שאדם סוחב עמו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קארמה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל אידו טל, בודהיזם: מבוא קצר, ישראל: מפה - מיפוי והוצאה לאור ואוניברסיטת תל אביב, 2006, עמ' 26