סקנדל רחוב קליבלנד
הסקנדל ברחוב קליבלנד אירע בשנת 1889, כאשר בורדל הומוסקסואלי התגלה ברחוב קליבלנד בלונדון על ידי המשטרה. באותם ימים, יחסים מיניים בין גברים היו לא חוקיים בבריטניה, ולקוחות הבורדל היו חשופים למשפט. הייתה שמועה שאחד הלקוחות היה הנסיך אלברט ויקטור, שהיה הבן הבכור של נסיך ויילס והשני לכתר, למרות ששמועה זו מעולם לא אוששה. הממשלה הואשמה שקברה את הפרשה על מנת להגן על אריסטוקרטים שהיו מעורבים בה.
לקוח נוסף שעליו נפוצו שמועות הוא לורד ארתור סומרסט, יועץ לנסיך ויילס. הוא, וכן מנהל הבורדל, צ'ארלס המונד, נמלטו מהמדינה לפני שהמשפט החל. שני נערי הליווי, אשר עבדו במקביל כשליחים בפוסט אופיס, נדונו לעונשים קלים, ואף לקוח לא הועמד לדין. לאחר שהנרי ג'יימז פיצרוי, רוזן יוסטון, הוזכר בתקשורת כלקוח, הוא טען ללשון הרע. התקשורת הבריטית מעולם לא הזכירה את הנסיך אלברט ויקטור כלקוח, וכן לא הייתה שום ראיה לכך שביקר אי פעם בבורדל, אמנם השמועות בנוגע אליו השפיעו על ראייתם של ביוגרפים עליו.
הסקנדל ליבה את הגישה שהומוסקסואליות הייתה פשע אריסטוקטי שהשפיע על הצעירים מהמעמד הנמוך. השקפות עולם אלו היו עדיין נפוצות בשנת 1895, כאשר המרקיז של קווינסברי האשים בהומוסקסואליות את אוסקר ויילד.
הבורדל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 1889, השוטר לוק האנקס חקר גנבה שהתרחשה במשרד הטלגרף הראשי של לונדון. במהלך החקירה, התגלו 14 שילינג ברשותו של שליח טלגרף בן 15 בשם צ'ארלס תומאס סווינקאו. סכום זה היה שווה לכמה שבועות של משכורתו. באותו הזמן, לשליחים היה אסור להסתובב עם כסף אישי במהלך עבודתם, על מנת למנוע מצב בו מתערבב כספם עם הכסף של הלקוחות. דבר זה עורר את חשדו של האנקס, והוא לקח את סווינקאו לחקירה בנוגע לגנבה. לאחר היסוס מה, הודה סווינקאו שהרוויח את הכסף בעבודה בזנות עבור גבר בשם צ'ארלס המונד, אשר הפעיל בורדל גברי ברחוב קליבלנד 19. לפי סווינקאו, המונד הוצג בפניו על ידי פקיד בפוסט אופיס בשם הנרי ניולאב, אשר היה בן 18 בזמנו. בנוסף, הוא ציין את שמם של שני שליחים בני 17 אשר גם הם עבדו עבור המונד: ג'ורג' אלמה ווייט וצ'ארלס ארנסט ת'יקברום. חמוש בהצהרותיהם של ווייט ות'יקבורם, השוטר האנקס הצליח לגרום לניולאב להתוודות גם כן על מעשיו.
השוטר האנקס דיווח על העניין לממונים עליו והתיק הועבר לחוקר הבכיר פרדריק אברליין. החוקר אברליין פקד את הבורדל ב-6 ביולי עם צו מעצר על שמם של המונד וניולאב על הפרת סעיף 11 של התיקון לחוק הפלילי משנת 1885. לפי החוק, כל מגע מיני הומוסקסואלי, וכן ניסיון למגע שכזה, הוא מחוץ לחוק, והעונש על כך היה עד לשנתיים מאסר, עם או בלי עבודות כפייה. בהגיעו לבורדל הוא גילה אותו נעול. אדרליין תפס את ניולאב בבית של אימו בקמדן טאון. בזמן שבין התוודותו להאנקס למעצרו, ניולאב הספיק להזהיר את האמונד, אשר הצליח לברוח.
לקוחות ראויים לציון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדרכו לתחנת המשטרה, ניולאב זיהה כלקוחות את הלורד ארתור סומרסט והנרי ג'יימז פיצרוי, רוזן יוסטון וכן את שמו של קצין בצבא בשם ג'רוביס. סומרסט היה ראש האורוות של נסיך ויילס. למרות שנחקר על ידי המשטרה, לא ננקטו פעולות נגד סומרסט והרשויות פעלו באיטיות ניכרת בטיפול שלהם במעורבותו. הוצב מעקב אחר הבורדל הריק ופרטי המקרה עברו בין משרדי הממשלה.
ב-19 באוגוסט, יצא צו מעצר על שם ג'ורג' וק, מכר של המונד אשר אימץ זהות מזויפת של איש דת. למעשה, וק עבד בפוסט אופיס אך פוטר לאור יחסים לא נאותים עם הנערים השליחים. נער בן 17 אשר שכן בדירה של וק גילה למשטרה שוק נמצא בפורטסמות' ואמור לחזור בקרוב. וק נעצר על ידי המשטרה בתחנת ווטרלו בלונדון. בכיסו התגלו מכתבים מאדם בשם אלגרנון אלייס. החוקר אברליין שלח את האנקס לראיין את אלייס בבית הוריו. אלייס הודה שקיבל כסף מסומרסט, וכן בקיום יחסים מיניים איתו. כמו כן הודה שהוא עובד ברחוב קליבלנד עבור האמונד. ב-22 באוגוסט, המשטרה ראיינה את סומרסט שוב ולאחר מכן נסע סומרסט לבאד הומבורג, שם נסיך ויילס בילה את חופשת הקיץ שלו.
ב-11 בספטמבר, ניולאב ווק הועמדו למשפט. גזר הדין שלו נידונו היה ארבע ותשעה חודשים מאסר עם עבודות כפייה. עונשים אלו נחשבו באותו הזמן לקלים. האמונד ברח לצרפת, אך גורש בעקבות לחץ מהרשויות הבריטיות. האמונד עבד לבלגיה, ממנה היגר לארצות הברית. התיק נגד האמונד נסגר.
סומרסט חזר לבריטניה בספטמבר עבור מכירת סוסים, אבל עזב את המדינה בהקדם, כנראה מכיוון שהוזהר שהוא עלול להיעצר. הוא חזר מספר ימים לאחר מכן בשביל לפקוד את לווייתו של סבתו. לאחר כחודש חזר לצרפת, שם חי בבטחה עד סוף ימיו.
גילויים בציבור
[עריכת קוד מקור | עריכה]מכיוון שהתקשורת כמעט ולא סיקרה את הסיפור, הנושא היה נעלם מהזיכרון הציבורי אלמלא העיתונאי ארנסט פרקה. פרקה סיקור את הסקנדל בהרחבה, והתמקד בפסקי הדין הקלים להם נידונו המעורבים, וכן ההתחמקות של האמונד מעמידה לדין. כמו כן, גילה פרקה בתחקיר שהמעורבים בפרשה ציינו שמות של כמה אריסטוקרטים מוכרים. פרקה חשף את שמותיהם של הנרי פיצרוי והנסיך אלברט ויקטור, דוכס קלרנס ואייבונדייל.
בסופו של דבר העניין הציבורי בפרשה התפוגג. הסיקור בתקשורת הציג גישה שלילית כלפי הומוסקסואליות, והציג אותה כפשע אריסטוקרטי המדרדר את המעמד הנמוך, אשר מנוצל על ידי המעמד הגבוה. גישה זו הגיעה לשיאה כמה שנים לאחר מכן, כאשר אוסקר ויילד נשפט על חוסר נאותות כתוצאה מהרומן שלו עם הלורד אלפרד דאגלס. ויילד רמז על הסקנדל בספרו "תמונתו של דוריאן גריי", אשר יצא לאור בשנת 1890. הביקורות על הספר היו שליליות.
הבית ברחוב קליבלנד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הבית בו פעל הבורדל ברחוב קליבלנד 19 והשפעתו ההיסטורית הפכו לנושא למחקר ועניין. הבית נהרס ב-1890 ועל חורבותיו נבנתה שלוחה של בית חולים. גם שלוחה זו נהרסה ב-2005.
ישנה טענה האומרת שהבית שרד. לפי טענה זו, בעקבות הסקנדל מספרו מחדש את הבתים ברחוב, והבית הוא בעצם קליבלנד 18. למעשה, המספור מחדש נעשה עוד בשנת 1867, הרבה לפני מאורעות הבורדל.