זנות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצייר הצרפתי אנרי דה טולוז-לוטרק נהג לבקר בבתי זונות ולצייר את הנשים ולקוחותיהן. ("Reine de Joie" משנת 1892.

זנות היא קיום פעילות מינית (לרוב יחסי מין) תמורת תשלום או תמורת טובות הנאה. מרבית העוסקים בזנות הן נשים, אך קיימת גם זנות גברית, בין אם עבור גברים אחרים ובין אם עבור נשים. זנות מתרחשת במספר צורות. בתי בושת הם מוסדות אשר מיועדים במיוחד לזנות. בזנות של נערות ליווי יחסי המין מתבצעים במגורים של הלקוח, או בחדר מלון אשר נשכר לשם כך. לעתים זנות מתבצעת ברחוב.

מעמדה החוקי של הזנות משתנה בין מדינה למדינה, ולעתים בין אזורים שונים בתוך אותה מדינה. מנעד החוקיות של הזנות נע בין היתר ללא רגולציה, דרך פשע נאכף או לא נאכף ועד לעיסוק שנמצא תחת רגולציה ממשלתית.

היחס לזנות נתון במחלוקת חברתית. העוסקים בזנות חווים לעתים ניצול, פגיעות נפשיות וגופניות. העוסקים בזנות שאינם עובדים באופן עצמאי הם קורבנות לתופעות כמו סרסרות, סחר בבני אדם וחשופים לקלון חברתי. במספר מדינות שבהן הזנות חוקית, בהן ישראל, עולים בשנים האחרונות קולות מחד למיסוד הזנות, ומאידך להפללת לקוחותיה.

הזנות בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורטזנה ולקוח שלה, כד מסוג פלייק מאטיקה, דמויות אדומות על רקע שחור מעשי ידי הצייר פוליגנוטוס, 430 לפנה"ס לערך, המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של אתונה.

בעת העתיקה הייתה הזנות מקובלת בתרבויות רבות, ומשום כך היא מכונה לעתים "המקצוע העתיק בעולם". היא עתיקה לפחות כימיו של הספר הראשון בתולדות האנושות – עלילות גילגמש מן התקופה השומרית, בסוף האלף השלישי לפני הספירה. בספר זה ממלאת זונה בשם שׁמְחָ'ת תפקיד מרכזי בתהליך חניכותו וחברותו של הצייד אֶנְכִּדוּ הפרא. לאחר שבילו במשך שישה ימים ושבעה לילות גילה אֶנְכִּדוּ כי איבד את כוחו הפיזי החייתי אך זכה בחכמתה. משל ל'תירבות' אֶנְכִּדוּ הפרא באמצעות מיניותה של שׁמְחָ'ת.

זנות במצרים הפרעונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בממצאים ההיסטוריים מימי מצרים הפרעונית לא נמצאו מקורות חד משמעיים שניתן להסיק מהם כי ניתן היה לרכוש במצרים שירותי מין תמורת תשלום. הדבר נובע מהפירושים השונים שהעניקו ההיסטוריונים עת פענחו את כתבי המצרים. רקדניות וזמרות הופיעו לעתים בעירום בפני קהל, קיימות עדויות למגעים מיניים בזמן קיום פולחנים ונמצאו כתבים המספרים על בתי עינוגים, אך לא הוכח ששירותים ניתנו תמורת תשלום. הדוגמה המפורשת הראשונה המתארת קיום יחסי מין תמורת תשלום במצרים העתיקה מובאת על ידי מקור לא מצרי. בעת ביקורו בפירמידות גיזה מתאר ההיסטוריון היווני הרודוטוס סיפור ששמע, לפיו המלך המצרי חוּפוּ, שהיה להוט לסיים את בניית הפירמידה שתכנן, שלח את בתו לעבוד בבית זונות כדי לממן את בנייתה.

זנות בתקופה התלמאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן התקופה התלמאית, כאשר מצרים העתיקה נפלה לידיו של אלכסנדר מוקדון, החלו להופיע עדויות ודאיות לקיומן של זונות שהעניקו את שירותיהן תמורת תשלום. אחת העדויות מובאת בסיפורו של הנסיך סֶתְנֵה. הנסיך גנב מקבר, בעת מסע הלוויה, פפירוס ובו טקסטים בעלי כוח כישוף. ימים לאחר מכן פגש הנסיך אישה מהממת ביופיה, אליה שיגר מכתב ובו כתב: "עשר מטבעות זהב אתן לך, בלי נא שעה במחיצתי" האישה היפה ענתה לו: "טהורה אני ולא ממוצא נחות, אם תחפוץ לעשות בי כרצונך בוא לביתי ונעשה זאת מבלי שיגלה איש ושמי לא יתבזה". לבסוף מגלה הנסיך שחלם חלום בלהות, עונש על גניבת הפפירוס. הוא החזירו והכל בא על מקומו בשלום. הצעתו הכספית של סֶתְנֵה מבהירה כי אכן שירותי מין ניתנו תמורת תשלום, וכן שכבר אז עיסוק בזנות היה עלול להמיט קלון הן על הזונה והן על הלקוח.

הזנות בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר בתנ"ך, בתקופת האבות זונות היו יושבות בצדי דרכים[1].

המקרא אוסר על אב להוריד את בתו לזנות. "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה." (ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ט). העונש על בת כהן שהחלה לזנות היה שריפה באש, כאשר המקרא מנמק שהיא מחללת את אביה. "וּבַת אִישׁ כֹּהֵן כִּי תֵחֵל לִזְנוֹת - אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת, בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף"(ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ט'). בהמשך למגמה זו, בין הנשים שהיו אסורות בחיתון עם הכהן הייתה הזונה, לצד החללה והגרושה[2]. בסיפור תמר אשת ער, יהודה הולך לזונה, ואף מפקיד בידה את סממני מעמדו כעירבון לתשלום. כאשר מתברר שכלתו הרתה לזנונים, הוא מצווה לשורפה, אך כשהיא מגלה שהרתה ממנו, לאחר שלא עמד בהתחייבותו להשיא לה את בנו, הוא חוזר בו.

סיפור ידוע על זונה בתקופת התנ"ך, היה על רחב הזונה, שסייעה ליהושע בן נון לכבוש את עיר החומה יריחו[3]. אף כי ניתנו פירושים אחרים מדרך הפשט, חז"ל סברו שמדובר בזונה ממש[4]. על יפתח הגלעדי כתוב שהוא היה בן אישה זונה[5], והושע הנביא מצטווה על ידי ה' לקחת אשת זנונים ולהוליד ממנה ילדים, כדי להמחיש את היחסים שיהיו בין הקב"ה לישראל[6]. גם שאר נביאי ישראל כמו ישעיהו וירמיהו משתמשים בדימוי זה. יחזקאל אף מפליג ואומר שבניגוד לזונות שמקבלות אתנן, ישראל נמשלים לפרוצה המשחדת את לקוחותיה ונותנת להם אתנן[7].

אף שבמקרא אין איסור לאו מפורש, שאומר שאסור לבקר אצל קדשה או זונה, בספר עמוס מתואר חטא של הליכת אב ובנו ביחד לבקר אצל הנערה: "וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה - לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (ספר עמוס, פרק ב', פסוק ז'). מכאן אפשר ללמוד שהזנות מגונה, וייתכן שהגנאי הגדול הוא בעיקר בזה שאב הולך עם בנו, או שמא גם פה מדוברת בזנות פולחנית, של "זונת מקדש", בגלל הקשר הפסוקים ובגלל ההקבלה שאפשר לעשות לפולחן המולך שגם בו מדובר על חילול שם קודשו של הקב"ה.

זנות פולחנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הירוגמיה

בימי קדם הייתה נהוגה במקביל לזנות הרגילה גם זנות פולחנית. במקרה זה היה מדובר בקיום יחסי מין עם כהנים וכהנות של אלים מסוימים. המטרה הייתה למשוך אנשים למקדש, או כחלק אינטגרלי מהפולחן במטרה להתקרב לאל באופן פיזי דרך משרתיו. במקרא יש איסור להיות קדשה או קדש, ואף לקבל אתנן - תשלום שהתקבל בתמורה לזנות, לבית המקדש (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים י"ח-י"ט). על פי הפשט קדשה הוא מושג שונה מזונה, וקשור לזנות פולחנית.

עקבות לדבר ניתן למצוא גם בתנ"ך:

"לא תהיה קדשה מבנות ישראל, ולא יהיה קדש מבני ישראל. לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך לכל נדר, כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם" (ספר דברים, פרק כ"ג, פסוקים י"ח-י"ט)
"לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה, ועל כלותיכם כי תנאפנה, כי הם עם הזנות יפרדו, ועם הקדשות יזבחו, ועם לא יבין ילבט" (ספר הושע, פרק ד', פסוק י"ד)
"תמת בנער נפשם, וחיתם בקדשים" (ספר איוב, פרק ל"ו, פסוק י"ד) - נערים העוסקים בזנות פולחנית חשופים למחלות ולמוות.

לכן הזונה המקראית גם הייתה קרויה גם קדשה, וגבר העוסק בזנות ("ג'יגולו") נקרא קדש, כנראה בגלל הזנות הפולחנית שהייתה נהוגה במקדשי אלילים שונים כמו אשרה, ששליחה במיתולוגיה כנענית נקרא קדש-אמרר.

זנות ביוון העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זנות ביוון העתיקה

לזנות הייתה השפעה רבה על אוכלוסיית יוון העתיקה ועל פעילותה הכלכלית. הזנות הייתה חוקית, ולא נחשבה כבלתי מוסרית; בתי זונות היו קיימים בכל עיר ועיר, לעיני כל. סולון, המחוקק האתונאי, אף קבע תעריפים רשמיים לבתי הזונות ופיקח על המחירים של השירות ועל רמתו. הזנות כללה זונות משני המינים, אם כי הלקוחות היו בעיקר גברים, אך גם נשים.

אפולודורוס מאכרנאי (אנ') במאה ה-4 לפנה"ס: "יש לנו נערות שעשועים כדי לענג אותנו, פילגשים על מנת לספק את צורכי הגוף ונשים כדי להמשיך את השושלת".

זנות באימפריה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור קיר (פרסקו) בבית הזונות (ה"לופנאר") של פומפיי, המתאר זונה ולקוח שלה.
מיטה ב"לופאנאר" - בית זונות בפומפיי.

הרומאים פיתחו את נושא הזנות, ואף עשו מהנושא עסק כלכלי, משום שמיקמו בתי זונות בסמוך לשווקים, וכך היה אפשר לשלב מסחר בתענוגות.

בשרידי העיר פומפיי אשר נחרבה בהתפרצות וולקנית, נמצאו עדויות לשירותי הזנות במקום. בחלק מבתיה של העיר נמצאו חדרוני אירוח שהציעו שירותי מין בתשלום לעשירי העיר ולמבקרים. את פחותי האמצעים שימש "בית הזונות הגדול". בית זה נשתמר באופן כמעט מושלם והוא מוכר בזכות ציורי הקיר הארוטיים, המיטות ופינות ההתייחדות.

עם זאת העיסוק בזנות ברומא היה בלתי מכובד הן לגבי הזונות עצמן והן לגבי לקוחותיהן. עבור האחרונים נחשב הביקור אצל הזונה לפחיתות כבוד. הרומאים פיקחו באדיקות על הזונות, לרבות רישום מלא במשטרה, והעיסוק בזנות הותר רק על-פי רישיון שניתן תמורת תשלום. הזונות היו חייבות לעטות לבוש מיוחד ולצבוע את שערן לצהוב, או לחבוש פאה צהובה. מי שנרשמה פעם כזונה, לא יכלה לשנות את מעמדה. הזונות היו לרוב שפחות שהובאו מרחבי האימפריה בכיבושיהם. על נשים מקרב האצולה נאסר לעבוד בזנות.

זנות הומוסקסואלית ברומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

באימפריה הרומית, מערכות יחסים הומוסקסואליות היו עניין מוכר וידוע. יחסים אלו נשאו משמעות של שליטה, ויצרו מערכת יחסים שבין אדונים ועבדים. לכן קיים קושי בהגדרת היחסים כמתן זנות. עם זאת קיימות עדויות אחדות לזנות הומוסקסואלית. הקיסר אלאגבאלוס קיים יחסי מין עם זונות ממין זכר בטרם נרצח. מחליפו, בן דודו אלכסנדר סוורוס העלה את הנושא לתודעה בכך שהטיל מסים גבוהים על זנות הומוסקסואלית, בדומה למסים שהוטלו על זונות וסרסורים, ואילו פיליפוס הערבי הוציא את הזנות ההומוסקסואלית מחוץ לחוק, בטענה שהיא התנהגות "לא רומאית".

הזנות בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב מדינות העולם המערבי הזנות חוקית אולם היא אינה ממוסדת ועל כן הסרסרות, מכוני הליווי, והשידול לזנות אינם חוקיים ברוב המדינות לפחות מבחינה תאורטית. לעומת זאת כמעט בכל מדינות ערב שבהן שולט האסלאם ובמדינות עולם שלישי רבות גם הזנות עצמה אינה חוקית ויכולה לגרור אחריה עונשים כבדים ואף עונש מוות.

באירופה הזנות נהוגה ואף ממוסדת בחלק מהארצות. באמסטרדם שבהולנד רובע החלונות האדומים הוא רובע מפורסם ברחבי העולם כאזור שבו זונות יושבות וממתינות ללקוחות בחלון ראווה.

טעות מקובלת היא שביפן הזנות מתכנסת תחת מוסד הגיישה, אך לא כך. מעמד הגיישה אינו כולל שירותי מין באופן כללי, אף על פי שבעבר היו גיישות שמכרו את הזכות לבעילת הבתולין שלהן.

בעיות הנלוות לזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת גרפיטי מאזור התחנה המרכזית בתל אביב, אזור הידוע כמרכז ארצי לזנות ופורנוגרפיה בישראל

העוסקים בזנות רחוב נאלצים לחפש לקוחות כשהם עומדים במקומות ציבוריים ידועים כגון לאורך כבישים ראשיים, בין עירוניים, או במקומות בשולי ערים. בתור שכאלו, העוסקים בזנות חשופים לסכנות רבות, ובמחקר שנעשה כמעט כולו על זונות רחוב בקולרדו, ארצות הברית בשנים 1967–1999 נמצא כי הסיכוי של זונה להיאנס, להירצח או למות מאיידס גבוה באופן משמעותי מזו של אישה ממוצעת[8].

קיימים גם מקומות מיוחדים (שאינם חוקיים ברוב הארצות) הנקראים בתי בושת. בשנים האחרונות נפוצו בישראל הביטויים "דירה דיסקרטית", "מכון ליווי", "מכון בריאות" ו"מכון עיסוי" שהם שמות כיסוי לבית בושת.

יש הטוענים כי זנות גורמת, בין היתר, להפצת מחלות מין, אולם אין הוכחות מוצקות לטענה זו במדינות המערב. לעתים קרובות הזנות מלווה או באה כתוצאה מפשעים אחרים. נשים לעתים מאולצות לעסוק בזנות עקב סיבות כלכליות וחברתיות. אילוץ נשים (או גברים) לעסוק בזנות ושידול לזנות נחשבים לפשע כמעט בכל מדינות העולם ורבים חושבים שזנות משפילה את העוסקים בה.

המחקרים מראים כי מרבית העוסקים בזנות גדלו בסביבה מזניחה ואלימה. 70%- 90% גדלו במשפחות לא מתפקדות. כ-90% מהנשים העוסקות בזנות עברו התעללות מינית[9]. נשים במעגל הזנות חשופות לאלימות פיזית ונפשית קשה מצד סרסורים ולקוחות. בארצות הברית שיעור התמותה שלהן גבוה פי 4 מהממוצע הארצי[10]. מחקרים מצביעים כי העיסוק בזנות גורם לנזקים נפשיים רבים. בעבר הוערך כ- 84% מהזונות בישראל הן קורבנות סחר בנשים, כיום השתנו דפוסי הסחר. בשנים האחרונות הזנות בישראל הפכה למחתרתית יותר מאשר בשנים הקודמות[9].

לפי שולמית אלמוג מאוניברסיטת חיפה, בעיות של ניכור עצמי, הנמכת תפיסת העצמי, ונטייה לקהות חושים נפוצות מאד אצל נשים העוסקות בזנות ורבות מהנשים העוסקות בזנות מדווחות על כאב נפשי. מנתונים שנאספו בארץ ובעולם, עולה כי נשים העוסקות בזנות נחשפות באופן תדיר לאלימות מילולית ופיזית, וכי אחוז הנשים בזנות הנופלות קורבן לקללות ודיבור מנמיך ומשפיל, לאונס, למעשי שוד חמושים או לתקיפות, גבוה בהרבה מאחוז הנשים שאינן עוסקות בזנות הנופלות קורבן לעבירות אלה[12]

שורה של בעיות גופניות המאפיינות את העיסוק בזנות: מחלות מין, בעיות גניקולוגיות, בעיות בבריאות הפה ועוד[11]. קיימת הכרה בהיעדרם של הבדלים משמעותיים בין הנזקים הנגרמים לנשים שונות: נשים העוסקות בזנות ברחוב, בדירתן או בבתי זונות נפגעות במידה דומה[11].

חלק בלתי נפרד מהעיסוק בזנות הוא מחיר של השפלה חברתית אותו המשיגה שולמית אלמוג כ"מס הקלון חברתי"[14] הקלון החברתי הוא מחיר חברתי ותדמיתי כבד ביותר המושת על אישה בזנות, וזאת למרות העדר כל הכרה פורמלית בקיומו או בתוצאותיו הקשות. כיוון שהקלון החברתי הוא מעין מס נסתר, המשפט אינו ערוך להגדיר את משמעותו ואת תוצאותיו, וכמעט בלתי אפשרי להתמודד עמו. קלון זה מוטל על ידי החברה, ואין הוא מוגבל בזמן או בתחולת תוצאותיו. קיומו הופך את הנשים בזנות ל"אחרות". קלון חברתי הוא הצל האפל הנלווה לתופעת הזנות, ששום מוסד חברתי או משפטי אינו מטפל בתוצאותיו או אפילו מכיר בקיומו[13].

תיירות מין[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיירות מין

עם עליית הפופולריות של תיירות בכלל בעת החדשה, ישנם תיירים אשר נוסעים למדינות במטרה לצרוך שירותי מין. לרוב מדובר במדינות עולם שלישי בהן הנשים עוסקות בזנות, ולקוחותיהן המרכזיים הם התיירים. תיירות המין הולכת וגדלה ברחבי העולם, המדינות הפופולריות ביותר כיעד לתיירות מין הן תאילנד, ברזיל, סרי לנקה, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסטה ריקה, קניה והולנד.

זנות ופמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: פרק זה אינו מתאר נאמנה את העמדות הפמיניסטיות, ובכל מקרה אינו מביא סימוכין לכתוב בו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמות המין הפמיניסטיות

ההגות הפמיניסטית חלוקה ביחסה לזנות. הפמיניזם הרדיקלי טוען, כי זנות היא אונס לכל דבר. התומכים בטענה זו מבקשים לראות את הזנות כחלק מתוך חווית חיים נשית, שכוללת בתוכה דיכוי, השפלות, הטרדות ותקיפות. לטענתם, זנות נובעת מהשילוב שבין דחיקת נשים ממקורות הכנסה והשכלה, לבין ההחפצה המתמדת של נשים והתעללויות מיניות.

התומכים בטענה זו מצביעים על כך שרוב העוסקים בזנות הן נשים, ומפנים למחקרים המראים שרבות מהנשים שבחרו לעסוק בזנות סבלו מהתעללות מינית בעברן, או ממצוקה כלכלית בהווה, או שילוב של שני הדברים. מכאן מסיק הפמיניזם הרדיקאלי שזנות היא לא בחירה אמיתית, אלא שחזור של טראומה מינית בחברה שמנצלת מין וכסף כדי לשלוט בנשים. התומכים בגישה זו טוענים גם, כי האפקט הפסיכולוגי של הזנות - ניתוק מהגוף, יחס מכני למין, דימוי עצמי נמוך - מזכיר את האפקט הפסיכולוגי של תקיפות והטרדות מיניות.

לאור זאת הפמיניזם הרדיקלי רואה בבחירה של הזונה כפייה, וטוען כי יש למנוע את הזנות. לפי גישה זו הזנות מזיקה לעוסקות בה בכך שהיא חושפת אותן למחלות, לאלימות פיזית ומינית, לבעיות נפשיות שונות וכתוצאה מכך גם לסמים. כמו כן לפי גישה זו הזנות מזיקה גם לנשים אחרות משום שהיא מסייעת להחפצת הנשים. טענה נוספת היא שהחברה מכירה בשתי קבוצות של נשים: הרעיות הטובות והזונות, ולכן קיומה של זנות מסייע לחברה לחנך נשים להתנהג בצייתנות וכניעות, על מנת שלא יחשבו כמי שחצו את הקו האסור.

מנגד, זרמים אחרים בתנועה הפמיניסטית (Sex-positive feminism ו-Sex workers' rights) רואים בזנות דבר חיובי. לפי גישה זו, זנות היא דווקא פתח השתכרות ואף עצמאות לנשים בחברה שהיא פטריאכלית במהותה. עוד נטען שהזנות היא ביטוי לחופש המיני של האישה ולעצמאותה לגופה, וכי הזונה אינה מי שיש להלחם בה, אלא הסרסור. לפי טענה זו, העלמת הזנות לא תשפר את מצבן של נשים, שישארו בחוסר פרנסה. גישה זו נתמכת גם בתנועות של זונות ברחבי העולם, המכנות עצמן "עובדות מין", שטוענות שהן עוסקות במקצוע מתוך בחירה חופשית; לטענתן, באופן אירוני הפמיניזם הרדיקלי עושה מה שעשו גברים במהלך השנים - מתערב ברצונותיהן של נשים, קובע כי הוא אינו אמיתי, ומבקש למנוע מהן עצמאות כלכלית. עם זאת, שתי העמדות מכירות בכך שהזונה אינה צריכה לשאת באחריות פלילית, ושמוסד הסרסרות הוא מסוכן.

מעמדה המשפטי של הזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדה המשפטי של הזנות בעולם

חוקי זנות בעולם

  זנות ובתי בושת חוקיים ומפוקחים
  הזנות חוקית, אך סרסור ובתי בושת אינם חוקיים. זנות אינה מפוקחת
  הזנות או צריכת מין אינם חוקיים
  אין מידע
מעמדה המשפטי של הזנות באירופה

Prostitution in Europe.png

  הזנות ובתי הבושת חוקיים.
  הזנות חוקית, אך סרסור ובתי בושת אינם חוקיים.
  הזנות או צריכה אינם חוקיים.
  הזנות אינה חוקית, אך צריכתה חוקית.
  אין מידע.
מעמדה המשפטי של הזנות באסיה

Prostitution in Asia.PNG

  הזנות ובתי הבושת חוקיים.
  הזנות חוקית, אך סרסור ובתי בושת אינם חוקיים.
  הזנות או צריכה אינם חוקיים.
  אין מידע.
מעמדה המשפטי של הזנות באפריקה

Prostitution in Africa.PNG

  הזנות ובתי הבושת חוקיים.
  הזנות חוקית, אך סרסור ובתי בושת אינם חוקיים.
  הזנות או צריכה אינם חוקיים.
  אין מידע.

בעשורים האחרונים מתקיימים דיונים במדינות שונות בנוגע למעמדה המשפטי של הזנות. שתי סוגיות מרכזיות הן מיסוד הזנות, ולעומתו ההפללה של הלקוח.

בעשורים האחרונים גוברים הקולות הקוראים למיסוד הזנות או הקלת המגבלות המוטלות עליה, בניסיון להגביל את הנזקים שהיא גורמת. התומכים ברעיון זה טוענים כי איסור העיסוק בזנות הופך את הזונות לפושעות, דוחק אותן לשולי החברה ולזרועות הפשע המאורגן, ובכך שולל מהן הגנה מינימלית שכל אזרח זכאי לה. בנוסף, לא נראה כי האיסורים החוקיים על הזנות מצמצמים את שיעור התופעה. התומכים בחקיקה המתירה זנות טוענים כי בדרך זו תיפתח בפני העוסקים בשירותי מין הגישה לשירותים רפואיים וסוציאליים, ויהיה קל יותר לפקח על בריאותן של הזונות ולקוחותיהן ולמנוע תופעות של עבדות או סחר בנשים. באופן זה ניתן יהיה גם להגביל את התחום הגאוגרפי בו עובדות הזונות לאזורים מסוימים, כדי למנוע זנות רחוב או התפשטות הזנות לשכונות מגורים.

הזנות ממוסדת, מפוקחת ומוכרת כמקצוע במדינות אוסטריה, גרמניה, הולנד, הונגריה, לטביה, יוון, לבנון, טורקיה (לנשים זונות בלבד), שווייץ, חוף השנהב, סנגל, מקסיקו, פנמה, בוליביה, קולומביה, אקוודור, פרגוואי, פרו, אורוגוואי, ונצואלה, ניו זילנד, במחוזות מסוימים במדינת נבדה[15] שבארצות הברית (אם כי במחוז קלארק, מקום מושבה של לאס וגאס, הזנות איננה חוקית) ובמדינות קווינסלנד, ניו סאות' ויילס ו-ויקטוריה שבאוסטרליה. בגרמניה על הזונה להיות בת 18 ומעלה; בהולנד עליה להיות בת 18 ומעלה ועל לקוחותיה להיות בני 16 ומעלה, בנבדה על הזונה ועל לקוחותיה להיות בני 18 ומעלה או 21 ומעלה, כתלות בחוקי המחוז בו נמצא בית הבושת[16].

מנגד, טוענים המתנגדים שמיסוד הזנות לא הביא להפחתה בשיעור הסחר בנשים במדינות בהן הזנות ממוסדת. גורמים שמרנים ודתיים טוענים כי מיסוד הזנות יפגע ברגשות הציבור ובערכים המוסריים והדתיים שלו. טענה אחרת היא טענת הפמיניזם הרדיקלי, לפיה רעיון מיסוד הזנות הליברלי רואה מול עיניו את רווחתו הכלכלית של הציבור, ומקריב למענה את רווחתן של הזונות בכך שהוא לא פועל לסייע להן לצאת ממעגל הזנות. עוד נטען כי מיסוד הזנות מכשיר את הניצול המיני של נשים ובכך פוגע לא רק בזונות עצמן.

במקביל לוויכוח סביב מיסוד הזנות, קיים ויכוח הפוך בשאלת ההפללה של הלקוח[17]. המצדדים בצעד זה טוענים שזנות היא תופעה שיש להאבק בה לא באמצעות הטלת איסורים על הזונה, שבה יש לראות קורבן, אלא באמצעות הטלת איסורים על הלקוח. שיטה זו יושמה בשוודיה, והתומכים בשיטה זו טוענים, כי על ידי הטלת איסור פלילי על לקוחות של זונות, ניתן גם לצמצם את תופעה הסחר בנשים, מכיוון שגברים יחדלו לבקר בבתי בושת. המתנגדים להפללה של הלקוח טוענים כי מדובר בהתערבות בוטה בחופש הפרט, הן של הלקוח והן של הזונה, וכי הדבר יפגע בסופו של דבר בזונות עצמן. עוד נטען כי ההפללה של צריכת שירותי הזנות לא תביא להיעלמות התופעה, או להפסקת הסחר בנשים; הניסיון השוודי מלמד שתופעות אלו לא נפסקו, אלא "ירדו למחתרת" והפכו להיות בלתי נראות ובלתי נגישות למשטרה, ובכך מסכנות את הזונות עוד יותר. כמו כן נטען כי הסרסורים הם הגורמים שיש להלחם בהם, ורדיפה אחרי הלקוחות עלולה להביא לקשיים בהשגת עדויות כנגדם.

בנובמבר 2013 אישרה האספה הלאומית בצרפת קנס על צריכת שירותי זנות[18]. להשלמת החקיקה נדרש אישורה בסנאט הצרפתי[19]

ישנם ארבעה דפוסי מדיניות עיקריים ביחס לתופעת הזנות בעולם[9]: השיטה האבוליציוניסטית (המכונה גם לגליזציה חלקית) גורסת כי יש להפליל רק את מי שמנצלים נשים העוסקות בזנות ופוגעים בהן: סרסורים, סוחרים ולעתים גם לקוחות. לפי תפיסה זו הזונה היא הקורבן ועל כן יש למגר את תופעת הזנות ולשלב מחדש את הנשים העוסקות בזנות בחברה[9]. אפשר לומר בהסתייגות רבה שבישראל נקוטה הגישה האבולוציוניסטית: על פי החוק הישראלי מופללים הסוכנים של שירותי הזנות, הסוחרים והסרסורים, כאשר הזונה והלקוח אינם נחשבים כעוברים על החוק. מדיניות האכיפה בישראל יצרה את מה שרבים מכנים מיסוד בפועל ב"אזורי הסבלנות".

השיטה האוסרנית (קרימינליזציה) דוגלת באיסור מוחלט של זנות ושל כל המעשים הנלווים אליה או הכרוכים בה ואכיפה בלתי מתפשרת של החוק הפלילי. על פי גישה זו אין לדרוש תמורה בעבור שירותי מין, והזונות עצמן עוברות עבירה פלילית[10]. במקומות שבהם שיטה זו נוהגת, ככל שאישה תלויה יותר בזנות לקיומה, כך היא תתקשה יותר לדווח על פגיעה, על ניצול או על מעשי אלימות על רקע זה, מחשש שתועמד לדין. מצדדי הקרימינליזציה של הזנות גורסים כי אין נשים הבוחרות לעסוק בזנות מרצונן, וכי לגליזציה של הזנות משמעה עידוד ממסדי לתופעה ומתן לגיטימציה להרחבתה. טענה אחרת בזכות הקרימינליזציה של הזנות היא חוסר המוסריות שבמכירת שירותי מין.

השיטה הרגולטורית (מיסוד) דוגלת בהתרת זנות תוך הגבלתה, מתוך תפיסה כרע הכרחי שיש לפקח ולשלוט בו עד כמה שאפשר. הזנות מתנהלת בפיקוח המדינה לפי כללים הקבועים בחוק. המדינה מנפיקה רישיונות לעיסוק בצורות הזנות שהותרו, מפקחת על הזנות וגובה מסים[10]. אחת השיטות למיסוד הזנות היא הקמת בתי בושת המנוהלים או הממומנים בידי הממשל. הזנות נחשבת עבודה במובנה המלא: העוסקים משלמים מסים, מאוגדים באיגודי עובדים, בעלי זכויות סוציאליות, חוקיות ותעסוקתיות מלאות, ורשאים לתבוע בגין ניצול.

אי הפללה מוחלטת המכונה גם דה-קרימינליזציה. מהווה למעשה לגליזציה, משמעה שהזנות אינה אסורה בחוק. גישה זו באה לביטוי בביטול חוקים המפלילים מי המעורבים בזנות או המחייבים פיקוח עליה. לשיטה זו נלווה לעתים מנגנון שמטרתו ויסות הזנות במדינה, ובכלל זה גביית מסים שיכולים לשמש למאבק בפשע, בזנות הרחוב ובמחלות מין. המצדדים בדפוס זה תומכים בחיפוש דרכים למנוע את הענשת הנשים העוסקות בזנות. לטענתם, עם הסרת איסור הזנות יוסרו הסטיגמות הכרוכות בה, והמשטרה תהיה משוחררת מהניסיון למנוע תופעה שהיא בלתי נמנעת. הפיכת הזנות לחוקית תשחרר את הזונות מתלות בסרסורים ומניצול על ידם[9]. כיום אין מדינה שמנהיגה שיטה זו בצורתה המוחלטת. רוב המדינות שהזנות בהן אינה אסורה על פי חוק מגבילות אותה ומפעילות שיטות שונות של מיסוד או ויסות, בניסיון לשלוט בתופעה באמצעות החוק הפלילי ורשויות אכיפת החוק.

זנות באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתמונות מימי הביניים צויירו יצאניות ללא כובע או צעיף לראשן, כך ניתן לזהות בתמונה מי מהנשים היא יצאנית.

הצייר הצרפתי אנרי דה טולוז-לוטרק נהג לבקר בבתי זונות ולצייר את הנשים ולקוחותיהן.

הזנות בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – זונה (הלכה)

היחס לזנות ביהדות הוא שלילי, ואוסר על זנות בישראל לנשים וגברים: "לא תהיה קְדֵשָׁה מבנות ישראל ולא יהיה קָדֵשׁ מבני ישראל", כאשר קְדֵשָׁה על פי חז"ל וכל פרשני המקרא היא מילה נרדפת לזונה אשר נאמרת בלשון סגי נהור. כך מופיע בחטאות רחבעם: "וגם קָדֵשׁ היה בארץ עשו ככל התוֹעֲבֹת הגוים". ה'קדש' האמור בזכר מתפרש כגבר העוסק בזנות הומוסקסואלית.

במספר מקומות במקרא מוזכרת זנות בתשלום, לדוגמה: "לא תביא אתנן זונה", אך לא מבואר האם ישנם יחסי מין שאינם בתשלום שאף הם מוגדרים כזנות. חז"ל הגדירו כזנות כל יחסי מין מחוץ לנישואים[20]. חז"ל ראו את הזנות כתופעה מכוערת ומגונה שיש להרחיק ממנה אנשים, וכתבו שהיא מביאה לאנדרלמוסיה (בראשית רבה פרשה כו, ה).

הרמב"ם פוסק שהזנות אסורה ושאין להתקרב לד' אמות של פתח זונה.(איסורי ביאה כ"א כ"ב) ישנם ספרי שו"ת מימי הביניים, שדנים בשאלת ברירת המחדל, האם ישנה עדיפות שנשים בבית זונות יהודי יהיו יהודיות או גויות.[דרוש מקור] הרב יצחק עראמה העיד על קהילות שהייתה בהן זנות ממוסדת וממומנת על ידי הקהילה, כדי להציל את הלקוחות מאיסורים חמורים יותר כמו אשת איש[21]. הרב עראמה התנגד לכך בתוקף, בשל המשמעות הציבורית של מתן הלגיטימציה לזנות.

מאפייני העוסקות בתחום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מחקר בארצות הברית, הסיכוי של ילדים שחוו הזנחה או התעללות, ובמיוחד כאלו שחוו התעללות מינית, להעצר על עיסוק בזנות הוא גבוה בהרבה לעומת ילדים שלא חוות התעללות[22]. מחקר נוסף מצא קשר בין התעללות והזנחה לעיסוק בזנות, אולם לא מצא שיעור גבוה יותר אצל קרבנות התעללות מינית לעומת קרבנות הזנחה. הקשר במחקר זה נמצא רק אצל בנות[23]. מחקר שנערך בקרב 46 נשים שעסקו בזנות בקוריאה הדרומית מצא שכיחות גבוהה באופן מובהק של הזנחה והתעללות אצל נשים בזנות בהשוואה לקבוצת ביקורת ועל שיעור גבוה של תסמונת פוסט טראומטית.[24]

בשנת 2004, בוצעה הערכה, שהוצגה בוועדת חקירה פרלמנטרית, והתבססה על נתוני המשטרה ועדויות של זונות, ולפיה, מדי חודש מתקיימים כמיליון ביקורים אצל זונות בישראל[25].

מאפייני לקוחות הזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר השוואתי מצא כי גברים הצורכים מין בארצות הברית, באופן לא חוקי, בתשלום נוטים יותר לביצוע עברות פליליות ובפרט עבירות של אלימות נגד נשים, עבירות הקשורות בסמים, תקיפה, גניבה ועברות הכרוכות בשימוש בנשק. הם גם בצעו יותר עברות של כפיה מינית על נשים[26], צרכו יותר פורנוגרפיה ושיעור גבוה יותר מהם קיבלו את החינוך המיני שלהם מפורנוגרפיה. אחוז גבוה יותר של צרכני זנות מדווח על אי שביעות רצון כללית בחייהם[26].

זנות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – סחר בנשים בישראל
הפגנה בפתח בית 'הארץ' ב-2007 על רקע האשמות בנוגע לפרסום שירותי מין בעיתון.

בישראל אין מניעה חוקית בנוגע לזנות עצמה, כלומר מתן שירותי מין תמורת תשלום, אבל השידול לזנות אינו חוקי. בהתאם לכך אסורה הפעלתם של בתי בושת ומכוני ליווי המספקים שירותי מין בתשלום, ואסור פרסום שירותי זנות (עד לאפריל 2011 האיסור היה מוגבל רק לעיתונים וכו' והיה מותר לפרסם במקומות שיעודו לכך כמו מגזינים ואתרי אינטרנט מסוימים. מאז הפך לאיסור גורף). חרף זאת מתפרסמות במגזינים המחולקים בפיצוציות ובאתרי האינטרנט שלהם וב"כרטיסי ביקור" המפוזרים בערים מודעות הרומזות לשירותי זנות, בעבר הרחוק עיתונים אחדים הורשעו בשל כך וכיום הם אינם נוהגים לפרסם שירותים כאלה. אין איסור על השימוש בשירותי זנות, למעט זנות של קטין, שבעניינה קובע סעיף 203ג לחוק העונשין: "המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו - מאסר שלוש שנים". חוק העונשין-התשל"ז 1977, קובע פעולות הקשורות לזנות כעבירה פלילית, בהן: סרסרות למעשי זנות, הבאת אדם לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, ניצול קטינים לזנות, גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות, החזקה של מקום לשם זנות או השכרתו לשם כך, וכן סחר בבני אדם לשם עיסוק בזנות, אשר נוסף בשנת 2006.

במספר מקרים פסקו בתי משפט במסגרת קביעת גובה הנזק של ניזוק, תשלום בראש נזק נפרד עבור שירותי ליווי. אל ערעור שהגיע לבית המשפט העליון על מקרה כזה הצטרפו הארגונים "מוקד סיוע לעובדים זרים" והקליניקה למאבק בסחר בנשים של האוניברסיטה העברית בירושלים ועצם ההזדקקות לראש נזק עבור שירותי ליווי עלה לדיון. בפסק הדין הוסכם פה אחד שבמקרה הספציפי אין מקום לתשלום עבור שירותי ליווי, אולם השופטים היו חלוקים לגבי העקרון הכללי.

השופט אליעזר ריבלין קבע בנחרצות:

אין מקום לכך שבית המשפט יפסוק פיצוי שתכליתו מימון שירותי-ליווי. פיצוי כזה, כך אנו סבורים, מנוגד למגמתו של הדין הפלילי, במיוחד על רקע המציאות בישראל ומלחמת-החורמה של מערכות האכיפה בתופעות הכרוכות בתעשיית הזנות. יוטעם: שלילת הפיצוי איננה אכיפת מוסר גרידא; תכליתה למנוע עידוד ומימון של תופעות הכרוכות, למצער בחלק ניכר מן המקרים, בניצול, בגרימת נזק וביחסי תלות (ראו והשוו דברי השופט חשין בעניין תוג'מן הנ"ל). המשפט הישראלי הוא אחד, ובתי המשפט המוקיעים את התופעות שתעשיית הזנות בישראל נגועה בהם הם אותם בתי משפט המתבקשים לפסוק פיצוי עבור שירותי-ליווי. הקול חייב אפוא להיות קול אחד. על רקע זה נֹאמר מפורשות: בהתחשב בדין הישראלי ובמציאות הישראלית, אין להכיר בשימוש בשירותיה של זונה כ"פיצוי" לניזוק, ואין מקום לכך שבית המשפט יורה על תשלום כסף, שלא ניתן אלא לומר עליו כי בסבירות גבוהה הוא ימצא את דרכו לכיסם של אלה המוצאים פרנסתם ברווחי הזנות[27].

לעומת זאת, הנשיאה דורית ביניש סייגה במעט את הדברים ואמרה שאף על פי שבכלל יש לקבל גישה זו, ייתכנו מקרים חריגים והשופט אהרן ברק ביקש להשאיר את הסוגיה כולה בצריך עיון[28]. זמן קצר מאוחר יותר, בהקשר למקרה אחר, כתב השופט אהרן ברק והשופטים אליעזר ריבלין וסלים ג'ובראן הסכימו איתו, כי[29]:

למשיב נפסקו פיצויים בגין "שירותיים חברתיים", שאינם אלא מפגשים מיניים עם נערות ליווי. עניין זה נידון בהרחבה לאחרונה בע"א 11152/04 פדרו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם). נקבע שם כי אין לקבל את סיווגה של היזקקות לשירותי זנות כנזק ממוני המצדיק פיצוי כספי "מכוון מטרה" וכי אין מקום לפסיקת פיצוי שתכליתו מימון תעשיית הזנות. לפיכך, דינו של פיצוי זה להתבטל[30].

בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעור על פסק דין שבו נפסקו לאישה שעסקה בזנות, לאחר שהייתה קורבן לסחר בנשים, שכר עבודה בגובה שכר מינימום, וכן פיצויים בסך 240,000 ש"ח[31]. בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע פסק שהתקיימו יחסי עובד-מעביד בין זונה לסרסור שהעסיק אותה, וחייב את הסרסור בתשלום השכר הנובע מכך.

בפסקי דין אלה ובנוספים פיתח בית הדין לעבודה כלים ייחודיים מתחום דיני העבודה המאפשרים לפצות במקרים מסוימים נשים בזנות על נזקים שנגרמו להם עקב הזנות[32][33]. עם זאת, הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה קבעה כי: "אין להתייחס לזנות כאל מקצוע בין יתר המקצועות, אין בחירה בזנות. ההערכה היא שפרוצה נאנסת כ-8–10 פעמים בשנה. רוב מעשי האונס מבוצעים על ידי לקוחות, אבל מעריכים כי כשליש מתקיפותיהן המיניות נעשות על ידי הסרסור."[34]

החוק בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

זנות בשפה העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבנה או דירה שמתקיימת בה זנות דרך קבע קרויה "בית בושת" או "בית זונות".
  • אישה העוסקת בזנות נקראת "זונה", "אישה בזנות" ו"עובדת מין"
  • אדם המנהל את פעילותה של זונה, וגובה ממנה חלק ניכר מהכנסותיה, נקרא "סרסור" (וממנו נגזר הפועל "לסרסר") ו"רועה זונות". אישה סרסורה מכונה גם "מאדאם".
  • גבר העוסק בזנות נקרא "זונה ממין זכר" ו"ג'יגולו"
  • התשלום עבור זנות נקרא "אתנן".

בז'רגון המאבק הפמיניסטי כנגד תעשיית הזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדם (על פי רוב אישה) העוסק בזנות כתוצאה מסחר בבני אדם נקרא "קורבן סחר"
  • אדם (על פי רוב אישה) שעבד בזנות והשתקם מכונה "שורד זנות".

בשפה גבוהה או ארכאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זנות נקראת "פריצות", "יצאנות", "נפקנות"
  • זונה נקראת "פרוצה", "יצאנית", "נפקנית"
  • בית בושת נקרא "בית הפקר".

בלשון נקייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלשון נקייה רווח שימוש במילים הבאות לתיאור עולם הזנות:

  • מין - זנות נקראת "שירותי מין"; זונה נקראת "עובדת בתעשיית המין", "פועלת בתעשיית המין"; גבר המשתמש בשירותי זנות מכונה "צרכן מין" ו"לקוח מין";
    תעשיית הזנות מכונה "תעשיית המין"; תיירות המתאפיינת בביקור במדינות שונות ובמקומות שונים במטרה לקבל שירותי זנות מכונה "תיירות מין"
  • ליווי - זנות נקראת "שירותי ליווי"; בית בושת נקרא "מכון ליווי" ו"משרד ליווי"; זונה מכונה "נערת ליווי"; וגבר שעוסק בזנות נקרא "נער ליווי"
  • עיסוי - זנות נקראת "שירותי עיסוי"; זונה קרויה "מעסה אירוטית"; ובית בושת נקרא "מכון עיסוי"
  • הרפיה - גרימת אורגזמה באמצעות עיסוי
  • נערה - זונה נקראת "נערת ליווי" ו"נערה עובדת"
  • עובדת - זונה נקראת "נערה עובדת", "אישה עובדת", "עובדת בתעשיית המין" (ובקיצור "עובדת מין")
  • פועלת - זונה נקראת "פועלת מין" ו"פועלת בתעשיית המין" (ובקיצור "פועלת מין")
  • תמיכה - הזנות מול לקוחות מסוימים (אחד או יותר) על בסיס מתמשך או קבוע מכונה "תמיכה"; שירותי הזנות במקרה זה מכונים "שירותי תמיכה"; הזונה קרויה "נתמכת"; והלקוח נקרא "תומך"

כמו כן, בית בושת נקרא גם "דירה דיסקרטית", "דירת אירוח" ו"מכון בריאות"; זנות הניתנת במכון חשפנות נקראת "ריקוד פרטי"; "תומך" נקרא גם "ספונסר" (מאגנלית: sponsor) או "שוגר דדי" (מאגנלית: sugar dady); ונתמכת מכונה "שוגר בייבי" (מאנגלית: sugar baby).

בסלנג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זונה נקראת "גחבה", "שרמוטה", "שרטוחה", (כלל המילים הללו מקורן בערבית) ושרלולה (פיתוח של המילה "שרלילה", שמקורה אף הוא בערבית, ומשמעותה היא אישה שהתנהגותה מופקרת מבחינה מינית) ו"קורבה" (מקור המילה ביידיש); ובז'רגון נערות העוסקות בזנות בישראל זונה נקראת "שושנה" ו"כוס פתוח"[35] מהמילה "זונה" (שמשמשת בעצמה כמילת גנאי) התפתחו הקללות: "בן זונה", "בת זונה", "בני זונות" ו"בן אלף זונות"
  • זונה ממין זכר מכונה "שרמוט" (צורת הזכר של "שרמוטה")
  • זונה מוזנחת נקראת "שרשוחה" (מקור המילה בערבית)
  • זונה קשישה נקראה בעבר "מנדטורית"
  • אדם שהחל לעסוק בזנות רחוב אזי הוא "ירד לכביש".

במקורות היהודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתנ"ך - זונה נקראת "קדשה" ו"אשת זנונים"; זונה ממין זכר מכונה "קדש"; וילדי הזונה מכונים "בני זנונים"
  • בהלכה - זונה מכונה "מופקרת לכל"
  • אצל חז"ל - בית בושת נקרא "קֻבָּה".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אריאלה דאור, "שקרים, זונות, פמיניזם - על תופעת הזנות לאורך ההיסטוריה", נגה: כתב עת פמיניסטי, גיליון 19, אביב 1990.
  • ניקי רוברטס, "זונות עושות היסטוריה, הסחר במין בחברה המערבית", (המקור 1992) הוצאת "סיטרא אחרא".
  • דבורה סוויני, מצרים הפרעונית "ארץ ללא זנות" ?, זמנים 90, אביב 2005, עמ' 10–19.
  • רחל פייג-וישניא, "בנות אפרודיטה - זנות וזונות בעולם העתיק", זמנים 90, אביב 2005, עמ' 6–9. ‬
  • מאיר גרובר, "זונה וזנות בעולם המקרא", זמנים, 90, אביב 2005 עמ' 20–29.
  • יפעת פלג, "העיר של ונוס - בתי הזונות של פומפי", זמנים 90, אביב 2005, עמ' 50–63
  • נעמי לבנקרון, "כסף משלהן - תביעות אזרחיות של קרבנות סחר כנגד סוחריהן: ואף על פי כן נוע ינועו". בתוך: העצמה במשפט (קבץ): הפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, אוניברסיטת תל אביב, 2008, עמ' 451–498
  • אורית קמיר, "האחיות השכוחות", מראות המשטרה 228, 2009, עמ' 35–37, 47.
  • ענת גור, מופקרות - נשים בזנות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008.
  • שולמית אלמוג, "נשים מופקרות", משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2008.
  • אסתר הרצוג ואראלה שדמי (עורכות), בשר ודמים: זנות, סחר בנשים ופורנוגרפיה בישראל, חיפה: פרדס הוצאה לאור, 2013, ISBN 978-1-61838-047-0
  • גורבטוב, ר. ואדלר, ד. (2009). בגירים במצוקה קשה ובמצבי משבר: סקירת השירותים החברתיים, חלק ג: יחידים בעלי אפיונים מיוחדים. האגף למחקר והערכה של משרד הרווחה והשירותים החברתיים, עמ' 325-334.7
  • גרינפטר-גולד, ל. (2011). מה בין אפולו וזנות. מכון תודעה: ממושג עמום לתהליך יוצר משמעות. מתוך: כנס זנות בישראל, 9 במרץ 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק ט"ו)
  2. ^ (ספר ויקרא, פרק כ"א, פסוק ז')
  3. ^ ספר יהושע, פרק ב', פסוק א'
  4. ^ אחדים מהפרשנים כמו רש"י ורד"ק ומצודת ציון הלכו בעקבות תרגום יונתן "פונדיקתא", שרחב נקראה זונה על שם מקצועה - מוכרת מיני מזונות. וישנם עוד פירושים שונים על פי אגדות חז"ל במסכת מגילה, דף ט"ו, עמוד א'
  5. ^ ספר שופטים, פרק י"א, פסוק א'
  6. ^ ספר הושע, פרק א', פסוק ב'
  7. ^ "לְכָל-זֹנוֹת, יִתְּנוּ-נֵדֶה; וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת-נְדָנַיִךְ, לְכָל-מְאַהֲבַיִךְ, וַתִּשְׁחֳדִי אוֹתָם לָבוֹא אֵלַיִךְ מִסָּבִיב, בְּתַזְנוּתָיִךְ" (ספר יחזקאל, פרק ט"ז, פסוקים ל"ג-ל"ה)
  8. ^ JJ Potterat et al, Mortality in a Long-term Open Cohort of Prostitute Women, American journal of epidemiology
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 ברקאי, מ. (2010). כלים לטיפול בבעיית הזנות בישראל: נייר עמדה. המכון לאסטרטגיה ציונית, נכתב במסגרת התוכנית למנהיגות צעירה.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 לוטן א. (2006). הזנות בישראל- סקירת התופעה ויחס הממסד אליה. מוגש לוועדה לקידום מעמד האשה. הכנסת מחלקת מידע ומחקר. אתר הכנסת. נדלה בתאריך 16.6.14.
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 שולמית אלמוג, "זנות כנזק: טראומה לצד קלון חברתי", בסימן טראומה, עיונים בזהות, זיכרון וייצוג הקיבוץ המאוחד ואוניברסיטת בר אילן הוצאה לאור. עורכים:מיכל אלברשטיין, נדב דוידוביץ', רקפת זלשיק, 2016, עמ' 101-122
  12. ^ [11].
  13. ^ 13.0 13.1 שולמית אלמוג, נשים מופקרות, ההוצאה לאור של משרד הבטחון, 2008
  14. ^ [13].
  15. ^ ג'ניפר מדינה, הקרב על חוות השפנפנות, באתר הארץ, 11 במרץ 2011
  16. ^ [1] (הקישור אינו פעיל, 14.10.2010)
  17. ^ ליאור בן דוד, ‏הפללת לקוחות הזנות, באתר הכנסת - הלשכה המשפטית, 7 ביולי 2014
  18. ^ חוק חדש בצרפת: קנס כספי ללקוחות של שירותי זנות, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2013
  19. ^ Laura Smith-Spark, French lower house passes bill to fine prostitutes' clients, CNN, December 4, 2013
  20. ^ לדוגמה בכלל: "אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות"
  21. ^ דף שבועי מאת היחידה ללימודי יסוד ביהדות, מספר 775, אוניברסיטת בר-אילן
  22. ^ Victims of Childhood Sexual Abuse - Later Criminal Consequences, National Institute of Justice, March 1995, table 4
  23. ^ Cathy Spatz Widom, Joseph B Kuhns, Childhood Victimization and Subsequent Risk for Promiscuity, Prostitution and Teenage Pregnancy: A Prospective Study, American Journal of Public Health, November 1996, pp 160-1612
  24. ^ Choi, Hyunjung, et al. "Posttraumatic stress disorder (PTSD) and disorders of extreme stress (DESNOS) symptoms following prostitution and childhood abuse." Violence against women 15.8 (2009): 933-951.
  25. ^ רותי סיניזנות בישראל: מיליון ביקורים בבתי בושת בחודש, באתר הארץ, 16 במרץ 2004
  26. ^ 26.0 26.1 Monto, Martin A., and Nick McRee. "A comparison of the male customers of female street prostitutes with national samples of men." International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 49.5 (2005): 505-529.
  27. ^ השופט אליעזר ריבלין, ע"א 11152/04
  28. ^ ע"א 11152/04 פדרו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסק דין שניתן ב-16.10.06
  29. ^ ע"א 1068/05, פסק דין ניתן 14 בדצמבר 2006
  30. ^ השופט אהרן ברק, ע"א 1068/05
  31. ^ עע 480/05 אלי בן עמי ואחרים נגד פלונית, ניתן ב-8 ביולי 2008
  32. ^ שולמית אלמוג,, "זנות ודיני עבודה", עבודה חברה ומשפט 295, 12, 2009
  33. ^ חיים ביאור, בית המשפט: בין זונה לסרסור מתקיימים יחסי עובד-מעביד, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2009
  34. ^ איגרת ליום הבינלאומי למיגור העבדות, באתר הרשות לקידום מעמד האישה, 2 בדצמבר 2010
  35. ^ רוביק רוזנטל, כל ישראל זונה זו לזו, באתר הזירה הלשונית, 1 במאי 2015