סרוויוס טוליוס
סרוויוס טוליוס (לטינית: Servius Tullius) היה, על-פי המסורת, מלכה השישי של רומא, בשנים 535-578 לפנה"ס. מוצאו מוטל בספק, אך נראה שהגיע מחוץ לחברה הרומית, וכנראה ממעמד נמוך, אולי אפילו עבדותי. מן הסיפורים שהשתמרו עולה כי תפס את השלטון, ככל הנראה, באורח בלתי-חוקי, ולפיכך ניתן לראות בו טיראן. סרוויוס ערך ברומא שורה של רפורמות מקיפות, כולל ארגון מחדש של הצבא, ייסוד מפקד אוכלוסין, חלוקה מחדש של העם הרומי לשבטים וייסוד אספת עם חדשה. השינויים שערך בחברה הרומית פעלו רבות להורדת כוחה המסורתי של האריסטוקרטיה, ולהעלאת קרנו של מעמד אזרחי חדש. משום כך רואה בו המחקר כמי שהשׂיא תרומה גדולה להולדתה של הרפובליקה הרומית בשלהי המאה ה-6 לפנה"ס, והוא נתפס כ"מייסד שני" של רומא.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המסורת העממית הרומאית גורסת כי סרוויוס נולד כעבד, ועוד בהיותו ילד התרחש מקרה יוצא דופן: כאשר ישן עלה ראשו בלהבות ללא סיבה נראית לעין, אך סרוויוס נותר ללא פגע. לאחר אירוע זה זכה לתשׂומת לב מיוחדת מצד המלך טרקוויניוס פריסקוס, ובמיוחד מאשת המלך, המלכה טאנאקוויל (Tanaquil), אשר פירשה את הנס כאות לעתידו המזהיר של סרוויוס.[1]
לפי סיפור אחר, מוצאו של סרוויוס הוא מן העיר הלטינית קורינקולום (Corniculum). אמו של סרוויוס הייתה נסיכה בשם אוקרסיה (Ocresia) ואביו היה אחד ממכובדי העיר. במלחמה שפרצה בין רומא לקורניקולום, נהרג אביו של סרוויוס ואמו נלקחה בשבי בעודה נושׂאת את בנה בבטנה. בשל היותה נסיכה הורשתה לחיות בארמון המלך עם בנה. גרסה זו מייחסת לסרוויוס מעמד אצילי ומכובד, ומחלצת אותו מן המוניטין המפוקפקים של עבד שזהות אביו אינה ידועה.[2]
על פי גרסה שלישית, סרוויוס היה בנו של אל. לפי גרסה זו התעברה אמו על ידי איבר מין זכרי שהופיע באורח פלא באָח הארמון, ולכן סברו שאביו הוא האל וולקן (או האל שהיה פטרון הארמון). מוטיב האש היה שכיח במיתוסים עתיקים בחצי האי האיטלקי, והוא נוכח גם במיתוס של רומולוס ודמויות מיתיות נוספות.[3]
כך או כך, הגרסאות הללו מספקות לגיטימציה לשלטונו של סרוויוס, בהסבירן כיצד אדם שהגיע 'משום מקום' תפס את השלטון והפך למלכם של הרומאים. עבד שהופך למלך עלול לעורר שערורייה, אך אם מתברר שהוא נסיך במוצאו המקורי, או לחלופין בנו של אל, הבעיה נעלמת. (קורנל 130-141)
קיימת גם עדותו של הקיסר קלאודיוס, שלפיה סרוויוס לא היה אלא הרפתקן אטרוסקי בשם מַסְטַרְנא, שתפס את השלטון ברומא. עדות זו לא התקבלה במחקר המודרני.[4]
מהלך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר גדל הפך לסגן הנאמן ביותר למלך טרקוויניוס פריסקוס, אייש מספר תפקידי פיקוד ומשׂרות בעלי אחריות, ולבסוף נשׂא לאישה את בת המלך. לאחר הירצחו של המלך בידי מתנקשים שנשלחו על ידי בניו של אנקוס מארקיוס, דאגה המלכה טאנאקוויל בדרך עורמה שסרוויוס יזכה בכתר. עם עלייתו למלוכה דאג להגלות את המַרְקִיִי (Marcii), כלומר את בני-המלך אנקיוס מארקיוס ומשפחתם, שמחוגיהם יצאה מזימת הרצח.
מותו של סרוויוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי בנותיו של סרוויוס, טוליה (Tullia) המבוגרת וטוליה הצעירה נישׂאו (בהתאמה) לשני בניו של טארקוויניוס פריסקוס - לוקיוס ואַרוּנְס (Arruns). טוליה הצעירה התאכזבה מבעלה, שלא היה די שאפתן לעומת אחיו הגדול לוקיוס, בו זיהתה כמיהה לגדוּלה המשותפת גם לה. לפיכך, רקמו השניים להביא למות בני זוגם ולהתחתן אחד עם השנייה. משאירע הדבר החלו השניים לגייס בעלי ברית מקרב האצולה הרומית על מנת להדיח את סרוויוס ולהמליך תחתיו את לוקיוס.
בשנה ה-44 לשלטונו של סרוויוס, הופיע בסנאט לוקיוס טארקוויניוס, לבוש שריון. לוקיוס התיישב על כס המלוכה ודאג שיזומנו ראשי המשפחות הפטריקיות בהוראת ״המלך טארקוויניוס״. כשהגיע סרוויוס למקום שאל את לוקיוס לפשר מעשׂיו. לוקיוס ענה כי הוא יושב על כיסאו של אביו, אשר היה אמור להיות שלו אלמלא מנע ממנו סרוויוס את השלטון. הוא טען כי סרוויוס קיבל את המלוכה במתנה מאשתו של טארקוויניוס פריסקוס ולא נבחר למלוכה כנהוג בתקופת האינטררגנום. בנוסף הוא הזכיר כי סרוויוס הוא עבד במוצאו, החש קרבה לבני המעמדות הנמוכים. על כן, סרוויוס מחפש דרכים לנשל ולפגוע במעמדות הגבוהים באמצעות יצירת מוסד הקנסוס, מועצת הקנטוריות ונישול אצילים מאדמותיהם. סרוויוס השיב כי המלוכה ברומא אינה מועברת בירושה אלא ניתנת על ידי העם ועל כן אין לו טענה לכתר. בסנאט השׂתררה מהומה ולוקיוס ניצל את השעה על מנת להטיח את סרוויוס במורד המדרגות. סרוויוס הפצוע נרצח זמן קצר לאחר מכן ברחובות העיר על ידי תומכיו של לוקיוס. טוליה הגיע לסנאט לאחר מכן והייתה הראשונה שהצדיעה ללוקיוס כמלך רומא החדש, בדרכה חזרה הורתה לנהגה לרמוס את גופת אביה שהייתה מוטלת ברחוב. לוקיוס, עתה לוקיוס טארקוויניוס סופרבוס (בלטינית: הגאה) מלך רומא השביעי, אסר לערוך טקסי קבורה לסרוויוס. אלמנתו של סרוויוס נעזרה בחבריה על מנת להבריח את גופתו מחוץ לעיר ולהביאו לקבורה.[5]
מפעלותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רפורמות צבאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש הגובר בפלנקס כמערך הלחימה של הצבא הרומי היה אחת מהסיבות המרכזיות לרפורמה הצבאית של סרוויוס טוליוס. כיון שברומא העתיקה רכשו האזרחים בעצמם את הציוד הצבאי, נוצר צורך לקבוע אילו מן האזרחים אשר שירתו בצבא יכלו להרשות לעצמם לרכוש את ציוד המגן והנשק הכבדים והיקרים (ציוד הופליטי, כנדרש במערך הפלנקס), ואילו אזרחים יכלו להרשות לעצמם נשק קל בלבד. כדי לנהל רישום מסודר של האזרחים, ממוינים לפי רכושם וממונם, הכניס סרוויוס לשימוש מפקד אוכלוסין - קנסוס.
בתיאוריהם של ליוויוס ושל דיוניסיוס מהליקרנסוס מיוחסת לסרוויוס טוליוס חלוקה מורכבת של הצבא לחמישה מעמדות, המובחנים אלה מאלה באמצעות הבדלים דקים בחימוש. טענה זו אינה מקובלת במחקר, וסביר יותר שהאבחנה שעמדה בלב הקנסוס היא בין הרגלים הכבדים (ההופליטים), שהיו שייכים לחלק המרכזי של הצבא (בלטינית: classis) לבין מי ששרתו כרגלים קלים (וליטים velites).
לרפורמה הצבאית של סרוויוס היו גם היבטים חברתיים. ככלל, הפלנקס נועד לתת מענה הולם להיסמכות על חיל פרשים. חילות הפרשים היו אריסטוקרטיים במהותם, ואילו החי״ר הכבד היה מבוסס על מעמד בינוני רחב יותר. לפיכך, הטיית המשקל הצבאי מחיל פרשים לחיל רגלים כבד סימלה גם את העלייה בחשיבותו הפוליטית של מעמד הביניים הגבוה בימי שלטונו של סרוויוס טוליוס, על חשבון האריסטוקרטיה המסורתית. הרחבת בסיס השלטון על ידי סרוויוס ניכרת גם בהרחבת האזרחות הרומית לעבדים, מהגרים ואנשים נוספים, אשר הגדילו את כח האדם הזמין לגיוס לצבא.[6]
הקנסוס והרפורמה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שבטים וקנטוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארגון מחדש של הצבא הרומי לֻווה גם בארגון מחדש של מוסדות חברתיים מובילים. העם הרומי אורגן בחלוקה חדשה, בשני אופנים שונים ומקבילים. האופן הראשון הוא חלוקה חדשה לשבטים, ככל הנראה 19 במספר. חלוקה זו החליפה את החלוקה הישנה לשלושה שבטים, המיוחסת לרומולוס, שינתה את הבסיס לאזרחות רומאית והגדירה מחדש את הקשר שבין אזרח רומאי לקהילתו. מכאן ואילך, עם גידול המדינה הרומית, צורפו אוכלוסין למדינה באמצעות הגדלת מספר השבטים.
במקביל הוריד סרוויוס מחשיבותה של אספת הקוריות הישנה, והעלה במקומה את אספת הקנטוריות. אספה זו, במקורה, היא הגילום הפוליטי של הצבא הרומי (הלגיון). כאמור לעיל, החלוקה לקנטוריות התבססה במהותה על אמות מידה של רכוש. מהלך זה סייע לערער במידת מה את מערך הכוחות המסורתי ברומא, והשתית אותו מחדש על בסיס טימוקרטי.[7] אספת הקנטוריות הייתה מלכתחילה ארגון צבאי במהותו. בשלהי המאה ה-5 (כנראה בשנת 406 לפנה"ס) עברה רפורמה מקיפה, שהפכה אותה לגוף פוליטי במהותו.
הקנסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכלי המרכזי במערכת החדשה היה המפקד הכללי או בשמו הלטיני הקנסוס. התכונה החשובה ביותר של הקנסוס הרומי, שהבדילה בינו לבין מפקדים אחרים בעולם העתיק, היא עריכתו במחזוריות של 5 שנים. בתום כל תקופה כזו ערכו השלטונות מפקד כללי, ובסיומו ערכו טקס טיהור (lustrum), שכלל זבח ותהלוכה חגיגית סביב אספה של ציבור האזרחים בשׂדה מארס. למעשׂה היה הקנסוס סקירה מלאה של מבנה החברה האזרחית. התוצר המוגמר היה רשימה מעודכנת, שכללה את כל הגברים-האזרחים, וסידרה אותם מחדש לפי שבטים, מעמדות וקנטוריות. באמצעות חזרה על התהליך אחת ל-5 שנים יכלה המדינה לחזור ולהתאים עצמה לשינויים בגודל האוכלוסייה ובמבנהּ.
בשנת 443 לפנה"ס נוסדה ברומא משׂרת הקנסור - שני מגיסטרטים שנבחרו אחת לחמש שנים כדי לקיים את הקנסוס. אחד מתפקידי הקנסורים היה לפקח על המוסר הציבורי והפרטי, ומכאן מוסד הצנזורה בימינו.[8]
השלכות חברתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
צעדי הרפורמה של סרוויוס טוליוס הביאו לתמורות מעמדיות בחברה הרומאית. לפני הרפורמות נשלט הצבא על ידי קבוצות אריסטוקרטיות, והתבסס על שלושת השבטים מימיו של רומולוס. מהלך הפיכת הקנטוריות ליחידות הצבא הבסיסיות, כאשר כל יחידה נסמכה על מגויסים מכל השבטים, יצר מבנה צבאי הטרוגני שמנע את ההגמוניה המוחלטת של קבוצות האצולה. פירוק מנגנוני הכוח של העלית האריסטוקרטית והעלאת קרנו של מעמד העשירים דרך הצבא והקנטוריות, כמו גם הכנסת אוכלוסיות נוספות לחבר האזרחים, תרמו לשינוי במבנה הכלכלי, וכתוצאה מכך העניקו כוח פוליטי רב יותר למעמדות שלא נהנו מייחוס אצילי.
המוביליות החברתית שהתקיימה לאחר הרפורמה של סרוויוס טוליוס, התאפשרה בהסתמך על שני עקרונות מרכזיים חדשים: שירות צבאי עתיר הישׂגים, וצבירת ממון. שני התנאים הללו הובילו להרחבתו של מעמד העשירים הלא מיוחסים, והפיכתו ליסוד הפוליטי עליו התבססה ברבות הימים השיטה הרפובליקנית הרומית. אותו מעמד הולך ומתרחב נהנה מזכויותיה האזרחיות של הרפובליקה, וציית לחובותיה. החברה הרומאית אימצה עיקרון מריטוקרטי שעלה במקביל לשליטתו של העיקרון האריסטוקרטי-שושלתי. ניתן לומר שצעדיו של סרוויוס טוליוס היו ראשית דרכה הכלכלית-חברתית של הרפובליקה, משום שערערו על האריסטוקרטיה - הגם שלא ביטלו את השפעתה הרבה - והקנו כוח רב יותר לחבר האזרחים הרומאי הרחב.[9]
מידות ומשקלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי ההיסטוריון היווני-סיקליאוטי טימאיוס, סרוויוס טוליוס הוא שהציג את המטבע לכלכלה הרומית, כלומר הפך אותה לכלכלה מונטרית.[10] טענה זו היא אנאכרוניסטית, שכן המדינה הרומית החלה בטביעת מטבעות רק סביב שנת 300 לפנה"ס. בתקופות מוקדמות יותר לא היה נהוג ברומא מטבע של ממש, אלא היה שימוש במטילי ארד שנשׂאו חותם, שאישר את משקלם ואת טוהר המתכת. סביר יותר, אם כן, שסרוויוס ערך רפורמה כלשהי במידות ובמשקלות, ובתוך כך העביר את הכלכלה הרומית מבסיס מקנה (בהמות מקרינות, בעיקר בקר) לבסיס מטילי ארד. השימוש במטילי ארד שמשקלם ליברא אחת כיחידה כלכלית ניכר גם בטקסי "שקילת ארד" המופיעים בתריסר הלוחות (VIII.3-4) ובמקורות אחרים. מטילי ארד כאלה עלו לרוב בממצאים ארכאולוגיים מרומא הארכאית וממקומות אחרים באיטליה של אותה התקופה.
״חומת סרוויוס״[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקורות העתיקים טוענים, בטעות, שסרוויוס טוליוס היה האחראי לבניית החומה שהקיפה לראשונה את כל שבע הגבעות של רומא. טענה זו שגויה, שכן המחקר המודרני הראה כי החומות הללו נבנו בתקופה הרפובליקנית, לאחר חורבן העיר בזמן ההתקפה הגאלית (390 לפנה"ס). אליבא דליוויוס תאריך הקפת העיר בחומה הוא 378 לפנה"ס.[11]
פולחן דתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהלך חייו של סרוויוס טוליוס, אישיותו, מוצאו ופועלו שזורים בפולחן הדתי אשר נוצר סביבו במהלך 44 שנות כהונתו. פולחן האלה פורטונה הועלה על נס בידי סרוויוס, שכן סיפור עלייתו לכס המלכות מזכיר את טקסי ״נישׂואי הקודש״ (hieros gamos), בהם מקיימת האלה פורטונה יחסי מין עם המלך המיועד, ומעניקה לשלטונו משנה תוקף וסמכות אלוהית.[12]
סרוויוס טוליוס מזוהה גם עם בניית מקדשה של האלה דיאנה על גבעת האוונטינוס. האלה דיאנה מופקדת בין היתר על הציד, ומסמלת את הצלחותיו הצבאיות של סרוויוס במלחמות מול האטרוסקים, אשר בזכותן זכה לקיים שלושה מצעדי ניצחון. האלה דיאנה קשורה גם בנדכאים, זרים ועבדים, רמז למוצאו של סרוויוס עצמו. בהדגשת פולחנה של האלה דיאנה הפגין סרוויס הזדהות עם הקבוצות החברתיות הנחותות הללו, מסר העולה בקנה אחד עם הגישה החברתית המתבטאת ברפורמות החברתיות שנקט.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שצמן, ישראל. תולדות הרפובליקה הרומית, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1989.
- Tim Cornell 1995, The Beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars (c. 1000-264 BC), London and New York, Routledge, pp. 130-194.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סרוויוס טוליוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Titus Livius (Livy), The History of Rome, 1 39 1-2. .Rev. Canon Roberts, Ed.
- ^ The Roman Antiquities of Dionysius of Halicarnassus published in Vol. II of the Loeb Classical Library edition, 1939. IV 1-2.
- ^ Cornell, Tim. 1995. The beginnings of Rome: Italy and Rome from the Bronze Age to the Punic Wars c. 1000-264 BC .London; New York: Routledge, 133-134.
- ^ קורנל, 133-134
- ^ Dionysius IV 39-40.
- ^ קורנל 181-186.
- ^ טימוקרטיה: צורת שלטון בה מבוססים המעמד האזרחי ופריבילגיות שונות לא על מוצא אלא על שומת רכוש.
- ^ קורנל 186-194
- ^ קורנל 194-197.
- ^ Timaeus FGrH 566 F61 - Pliny NH 33.43 מראי מקום נוספים והפניות למחקר אצל קורנל 1995 455 הע' 55.
- ^ ליוויוס 6.32.1, קורנל 198-202.
- ^ פלוטרכוס, פורטונה של הרומאים, פרק 10; שאלות רומיות 36.
| מלכי רומא | |
|---|---|
| |
| המלוכה הרומית |
