סרוויוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סרוויוס מפרש את ורגיליוס (צרפת, המאה ה-15).
סרוויוס (למעלה במרכז) לצד ורגיליוס (מימין). 1340 לערך.
מהדורה של ורגיליוס מהמאה ה-16. הפרשנות של סרוויוס מודפסת משמאל לטקסט.

מאורוס סרוויוס הונוראטוס (Maurus Servius Honoratus) היה מדקדק משלהי המאה ה-4 ותחילת המאה ה-5 לספירה, בעל המוניטין כיום של האיש המלומד ביותר בדורו באיטליה.[1] הוא היה מחברה של סדרת פרשנויות על יצירותיו של ורגיליוס. חיבורים אלה, In tria Virgilii Opera Expositio, היוו את ספר האינקונבולה הראשון שהודפס בפירנצה, על ידי ברנארדו צ'ניני (אנ'), בשנת 1471.

ב"סאטורנליה" (אנ') של מקרוביוס, סרוויוס מופיע כאחד מבני השיח; הרמיזות ביצירה זו ומכתב מסימאכוס (אנ') לסרוויוס, מצביעים על כך שהוא לא היה מומר לנצרות.[1]

פרשנות לוורגיליוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפירוש לוורגיליוס (In Vergilii Aeneidem commentarii) שרד בשתי מסורות כתבי יד שונות. הראשונה היא פרשנות קצרה יחסית, המיוחסת לסרוויוס בכותרת בכתבי היד ועל ידי עדויות פנימיות אחרות.[1] סוג שני של כתבי יד, שמקור כולם במאות ה-10 וה-11, משבצים את אותו הטקסט בפרשנות נרחבת מאד.[1] התוספות הרבות עומדות בניגוד לסגנון המקור; אף אחד מכתבי היד הללו לא נושא את שמו של סרוויוס,[1] והפרשנות ידועה באופן מסורתי בשם Servius auctus או Servius Danielis, על שמו של פייר דניאל (Pierre Daniel) שפרסם אותו לראשונה בשנת 1600. על פי המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, נושא זה "הוא ללא ספק עתיק, מתוארך לזמן אך מעט שונה מזה של סרוויוס, ומבוסס במידה רבה על ספרות היסטורית ועתיקה שאבדה כעת. הכותב הוא אנונימי וככל הנראה נוצרי".[1] אלא אם, כפי שמוצע לעיתים קרובות, הוא אייליוס דונאטוס (אנ'). סוג שלישי של כתבי יד, שנכתבו ברובם באיטליה, מעניק את טקסט הליבה עם סכוליה משובצת בתוכו,[1] מה שמדגים את המשך התועלת של ה-Virgilii Opera Expositio.

הפרשנות האותנטית של מאורוס סרוויוס הונוראטוס היא למעשה המהדורה השלמה היחידה ששרדה של מחבר קלאסי שנכתבה לפני התמוטטות האימפריה במערב.[1] היא בנויה במידה רבה בשיטה של מהדורה מודרנית, ומבוססת בחלקה על ספרות ביקורתית ורגילית רחבה, שרובה ידוע רק מתוך הקטעים והעובדות שנשמרו בפרשנות זו. ההערות בטקסט של ורגיליוס, אף על פי שהן לעיתים רחוקות או כלל לא מוסמכות לנוכח כתבי היד הקיימים, החוזרים לתקופה של סרוויוס, או אפילו מעבר לכך, בכל זאת מספקות מידע רב ערך בנוגע למהדורות העתיקות ולביקורת הטקסטואלית העתיקה על ורגיליוס.[1] בפרשנות הדקדוקית לשפת מחברו, סרוויוס אינו מתעלה מעל הדקויות הנוקשות והמסובכות של זמנו; בזמן שהאטימולוגיות שלו, באופן טבעי, מפרות כל חוק מודרני של צליל וחוש[1] לטובת תרחיב נספח יצירתי.

סרוויוס התנגד לשיטות האלגוריות הרווחות של חשיפת טקסט. עבור חובב העת העתיקה וההיסטוריון, הערך החשוב של חיבורו טמון בשימורן של עובדות בהיסטוריה, בדת, בעתיקות ובשפה הרומית, אשר בלעדיו ייתכן והיו נעלמות. לא מעט מהלמדנות החרוצה של וארו ושל חוקרים קדומים אחרים שרדה בדפיו.[1]

עבודות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הפרשנות הוורגיליאנית, שרדו יצירות אחרות של סרוויוס: אוסף הערות על הדקדוק (Ars grammatica) של אייליוס דונאטוס; מסה על סיומות מטריות בחרוזים (De finalibus); וחיבור על המשקלים השונים (De centum metris).[1]

המהדורה של גאורג תילו (Georg Thilo) והרמן האגן (Hermann Hagen)‏ (1878–1902), נותרה המהדורה היחידה של כל עבודתו של סרוויוס. מהדורה של הרווארד נמצאת כעת בפיתוח (Servianorum in Vergili Carmina Commentariorum Editio Harvardiana), ומבין חמישה כרכים מתוכננים, הופיעו עד כה שניים, i (Aeneid 1-2), 1946; II (Aeneid 3–5), 1965.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Servius Honoratus, Maurus, במהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, בויקיטקסט באנגלית