אינקונבולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תרגום מכונה ראו נא דפוס בחלק על הדפוס העברי.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
תנ"ך שנדפס ב-1497

אינקונבולהלטינית Incunabulum, וברבים Incunabula, מילולית "חיתולים" ובהשאלה "עריסה", "ערש", "השלבים הראשונים של החיים") הוא כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים, שנדפסו משנת 1445 ועד שנת 1500.

בתקופה בראשיתית זו של הדפוס נדפסו באירופה כ-30,000 ספרים, חוברות, עלונים ודפים בודדים. הספרים נדפסו ב-18 לשונותיה העיקריות של אירופה. מתוכם נדפסו כ-250 ספרים עבריים. ספרי האינקונבולה הם נדירים מאוד ומשום כך יקרים מאוד. הם נחשבים פריטים יוקרתיים באוספי ספרים, הן באוספים פרטיים והן באוספים ציבוריים. אספנים וציידי ספרים עתיקים מוכנים לשלם הון תועפות עבור ספרי האינקונבולה, וספרי הערש העבריים בכללם. קטלוג אינקונבולים בינלאומי מקוון של כל הספרים שנדפסו במאה ה-15 נערך ומנוהל על ידי הספרייה הבריטית.[1]

סקר דפוסי הערש[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקרים פברה (Fevre) ומרטין (Martin) מצאו כי בתקופת חמישים השנים שבין 1450 ל-1500 הודפסו בין 30 ל-35 אלף מהדורות של ספרים שייצגו בין 10 ל-15 אלף טקסטים שונים. בהם 3,000 ספרים העוסקים במדע. בכל מהדורה היו לכל היותר כ-500 עותקים ולפיכך העריכו החוקרים את מספר הספרים הכולל בכעשרים מיליון ספרים.[2]

אינקונבולים עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסליחות מאביניון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד משני הגליונות שהודפסו באביניון בשנת 1444
ממצאי בדיקת יודלוב מהמכון לחקר כתבי יד של הספרייה הלאומית עמ' 1
ממצאי בדיקת יודלוב מהמכון לחקר כתבי יד של הספרייה הלאומית עמ' 2

עד 2015 הדעה המקובלת בקרב החוקרים הייתה שהדפוס העברי הראשון החל בידי יוהאן גוטנברג כעשרים שנה אחרי המצאת הדפוס, והדפסתו הידועה של התנ"ך. אך בשנת 2015 התברר שבדפוס עברי החלו כבר באביניון, 11 שנה קודם הדפסת התנ"ך הראשון בעברית. וייתכן שבאותיות של פרוקופ ולדפוגל (אנ') מפראג, אשר יש מי שחושבים שהמציא או החל בדפוס לפני גוטנברג.[3]

ב-1890 דיווח האב רקין (אנ') בספרו על תולדות הדפוס בצרפת, על תעודות משפטיות שנמצאו בארכיון העיר אביניון שבפרובנס ובהם רשום שדווין (דוד) מהעיר קדרוז (אנ') רכש מספר סדרים של אותיות עבריות חרוטות בעופרת, כל סְדַר-אותיות בן 27 אותיות דפוס, מידי פרוקופיוס ולדפוגל, ואיתם את הידע הנדרש כדי להדפיס בהם. תמורת אותיות הדפוס הבטיח דווין לפרוקופיוס שילמד אותו את מלאכת צביעת הבדים. הסכם זה לא כובד והגיע לבית המשפט.[4][5][6]

עד שנת 2015, ככל שהיה ידוע לחוקרים מעולם לא נעשה כל שימוש באותיות אלו.[6] בשנת 2015 הגיעו למכון לחקר כתבי יד (המפעל הפלאוגרפי) בספריה הלאומית בירושלים שני גליונות מודפסים ששימשו בשימוש משני ככריכה לספר אחר שהודפס בפראג בשנת 1515. בגליונות אלו נמצאו 32 עמודים מודפסים בעברית של סליחות. מומחי המכון לחקר כתבי יד מצאו על פי סימני המים בגליונות ועל פי צורת האותיות והכתיבה (הטיפוגרפיה) שגליונות אלה הודפסו בשנת 1444 באביניון, ואכן נעשה שימוש באותיות שתיאר האב רקין 115 שנה קודם. אם נכון זיהוי זה הרי שגליונות אלו הודפסו 11 שנים לפני תחילת הדפסת התנ"ך הראשון (למעשה הביבליה הכוללת את הברית החדשה) בידי גוטנברג, כלומר קודם "המצאת הדפוס"! ואם כן הדפוס הראשון היה באותיות עבריות ולא לטיניות כמו התנ"ך של גוטנברג. אלא שכאמור כך או כך העסקה לא צלחה ולא היה לזה המשך.[4] לפי הדוח של יצחק יודלוב ייתכן עם זאת שמדובר בהדפסה על נייר ישן, ואזי מדובר בהדפסה מאוחרת יותר, שאינה קשורה בעניין הצורף פרוקופ.[7]

הספרים המודפסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר העברי הראשון המתוארך הוא פירוש רש"י לתורה שנדפס בעיר רג'ו די קלבריה, שבדרום איטליה, בשנת רל"ה (1475). מכיוון שהמדפיס השתמש בכתב מיוחד לפירוש של רש"י, כתב זה מכונה עד היום ככתב רש"י, אף על פי שאין לו שום קשר לרש"י עצמו. סך כל הספרים שהגיעו לימינו בשלמותם או בחלקם אינו עולה על 200. הספרים שאותם נטו להדפיס היו ספרים שהתאפיינו בביקוש יציב והיו בשימוש תדיר (כך שהתבלו ונדרש לחדשם), כלומר ספרים שימושיים ללימוד בבית המדרש, לתפילה ולשימוש בבית הכנסת או לשימוש תדיר בקביעת מנהג והלכה כגון חומשים, ספרי תפילה (סידורים) וספרי הוראת הלכה פרקטיים.

במשך שלושים שנות דפוס הערש העברי הודפסו 17 מהדורות של חומשים (חלקן עם תרגום אונקלוס ופירוש רש"י לתורה); 8 מהדורות של סידורים; 7 מהדורות של ספרי תהילים עם ברכת המזון ו-4 מהדורות של מחזורי תפילה, הגדה של פסח וחמש מגילות. קובץ ההלכה ארבעה טורים לא הודפס במלואו אך נמצאו 4 מהדורות של טור אורח חיים ומהדורות בודדות של אבן העזר, חושן משפט ויורה דעה כן נמצאו חמישה שרידי מהדורות של הדפסת פירוש רש"י על התורה ופירוש רלב"ג לתורה ומהדורות בודדות של הדפסת מסכתות מן התלמוד, הראשונה בהן היא מסכת ברכות.

בין הספרים שאינם ספרים שימושיים נמצאו ספרי מוסר שהיו ככל הנראה חביבים על הקהל. בהם שתי הדפסות של ספר "משל הקדמוני", המכיל סיפורים משעשעים בחרוזים, שנכתב על ידי הפילוסוף, הרופא והמקובל רבי יצחק בן שלמה אבן סהולה, נכתב בשנת 1281 והודפס לראשונה בשנת 1491 בעיר ברישא באיטליה והיה הספר העברי הראשון שהכיל ציורים. "אבן בוחן" לר' קלונימוס בן קלונימוס, "חובת הלבבות" לר' בחיי אבן פקודה, ספר "בחינת עולם" לידעיה הפניני, ספר "נופת צופים" ליהודה מסר לאון וספר אלדד הדני שהודפסו בדפוס אברהם כונת במנטובה.[8]

יוצאי דופן במיוחד[דרושה הבהרה] הם ספרים שהודפסו בוואדי אל חגארה (גואדלחרה שבספרד) לפני גירוש ספרד, בפרט ההגדה המודפסת הראשונה.[9]

גם ספרי חול עבריים נדפסו בתקופה זו באיטליה, ואף הם נחשבים אינקונבולים. "ספר המחברות" של עמנואל הרומי, הידוע כ"מחברות עמנואל", נדפס לראשונה בשנת 1492.

ספרי ערש לא נדפסו בארץ ישראל. הספרים הראשונים שנדפסו בארץ נדפסו בצפת, בדפוס השותפים אליעזר בן יצחק אשכנזי מפראג ואברהם בן יצחק אשכנזי, החל משנת ה'של"ז (1577). דפוסו המפורסם של רבי ישראל בק, בצפת ובהר מירון, נוסד הרבה יותר מאוחר, בראשית המאה ה-19.

מפעל הביבליוגרפיה העברית רושם ומתאר את כל הספרים שהודפסו בלשון העברית ובלשונות היהודים (יידיש, לאדינו, ערבית יהודית וכו') מראשית הדפוס העברי בשנת ה'רל"ה 1475 לערך, עד לשנת ה'תש"ך 1960.

אוספים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסיית הקבר מתוך ספרו של ברנהרד פון בריידנבאך (1486) השמור בספריית הגימנסיום הנוצרי באלטונה, המבורג
ספרייה מיקום פריטים כותרים
ספריית מדינת בוואריה מינכן 20,000 9,756
הספרייה הבריטית לונדון 12,500 10,390
הספרייה הלאומית של צרפת פריז 12,000 8,000
ספריית הוותיקן קריית הוותיקן, רומא 8,600 5,400+
הספרייה הלאומית של אוסטריה וינה 8,000
ספריית המדינה של וירטמברג שטוטגרט 7,000
הספרייה הלאומית הרוסית סנקט פטרבורג 7,000
הספרייה הבודליינית אוקספורד 6,755 5,623
ספריית הקונגרס וושינגטון די. סי. 5,600
הספרייה הממלכתית של רוסיה מוסקבה 5,300

באוסף דפוסי הערש העבריים שבספרייה הלאומית בירושלים יש 100 הדפסות שונות של כותרי ספרים ב-194 עותקים; חלקם שלמים, חלקם פגומים, ומקצתם כוללים דפים אחדים בלבד.[10]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • L. Favre and H.J. Martin, The Coming of the Book, London 1984
  • Adri K. Offenberg, Hebrew Incunabula in Public Collections: a First International Census (in Collabration with C. Moed-Van Walraven), DeGraaf Publishers, Nieuwkoop 1990

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אינקונבולה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קטלוג אינקונבולים בינלאומי מקוון
  2. ^ זאב גריס, הספר העברי - פרקים לתולדותיו, מוסד ביאליק, 2015. עמ' 50
  3. ^ על פי מחקרו של האב רקין. וראו להלן
  4. ^ 1 2 (באנגלית) כשהדפוס כמעט הומצא בעברית דוד יעקבסון, 18 במרץ 2021 (טיימס אוף איזראל)
  5. ^ (בצרפתית) ספרו של האב רקין "תולדות הדפוס בצרפת" P. Requin, Origines de l'imprimerie en France (1891). (באתר גוגל לספרים). על דיווח התעוד הזה של רקין נודע לחוקרים מספרו (באנגלית) של ססיל רות משנת 1957 יהודים בשנות הרנסאנס עמודים 8–167 (הקישור לכרטסת הספרייה הלאומית)
  6. ^ 1 2 מאמר בעיתון היומי של סקרמנטו שבקליפורניה ארצות הברית על המאמר של רקין, והדפוס העברי הראשוני באביניון (אתר העיתונות של אוניברסיטת קליפורניה)
  7. ^ וראו בצילום הדף השני של דו"ח יצחק יודלוב, ראש המכון לחקר כתבי ידף המופיע כאן בצד העמוד
  8. ^ זאב גריס, הספר העברי - פרקים לתולדותיו, מוסד ביאליק, 2015. עמ' 53-50
  9. ^ הגדה מ-1480, מוואדי אל חגארה
  10. ^ גליה ריצ'לר-גרבלר וגילה פריבור, "יצירתו של אוסף דפוסי הערש העבריים בספרייה הלאומית בישראל", עיונים בתקומת ישראל, כרך 26 (2016). עמ' 175