סרחניים
| מיון מדעי | |
|---|---|
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | פשפשאים |
| תת־סדרה: | פשפשים |
| משפחה: | סרחניים |
| שם מדעי | |
בילברג, 1820 | |
הסַּרְחָנִיִּים[1] (שם מדעי: Cydnidae) היא משפחה בעלת תפוצה עולמית של תת-הסדרה פשפשים. המשפחה מונה כ-750 מינים ב-120 סוגים, בישראל ידועים 33 מינים. בדומה לרבים מהפשפשים הסרחניים הם בעלי בלוטות ריח מפותחות, אשר משמשות בין השאר להגנה. בתקופת ההזדווגות, מינים אחדים כגון הסרחן שחור-כנף נמשכים בהמוניהם למקורות תאורה וריכוזם הגדול מפיץ ריח שאינו נעים, ומכאן נגזר שמם בעברית.
גודל המינים נע בין 1.5 ל-16 מ"מ, גופם שחור, חום או אדום, לעיתים עם עיטורים לבנים או ברק מתכתי. המחוש בעל 4 או 5 פרקים אשר בזמן מנוחה מכונסים מתחת לגוף. רבים מהמינים מעבירים את חייהם מתחת לקרקע וניזונים מחלקי צמח תת-קרקעיים כגון שורשים, לשם כך הם מצוידים ברגלי חפירה בעלות זיפים קשים. עם זאת קיימים מינים כגון אלו השייכים לשבט Sehirini אשר ניזונים מחלקי צמח עיליים. בתת-המשפחה Garsauriinae מינים ניזונים ומתגוררים תחת קליפות עצים, בתת-המשפחה Amnestinae קיימת סימביוזה עם נמלים. כמה מהמינים השייכים לתת-המשפחה Cydninae ניזונים מזרעים.
הסרחניים הם משפחה עתיקה יחסית ועדויות של מאובנים ניתן למצוא עוד מתור היורה המאוחרת[2], אך הם הפכו נפוצים יותר רק בתור הקרטיקון בעקבות שינויים פאוניסטים[3]. מבין כלל מאובני הפשפשים, הסרחניים נפוצים במיוחד ביחידת הפלאוגן והם מאובני הפשפשים הנפוצים ביותר במקבצי פצלים מתור השלישון, אך כמעט שאינם מופיעים בתוך ענברים[4].
מינים בולטים בישראל (רשימה חלקית)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- תת-משפחה Cephalocteinae
- שבט Cephalocteini
- תת-משפחה Cydninae
- שבט Cydnini
- סרחן אוכמני Cydnus aterrimus
- שבט Geotomini
- סרחן חום Macroscytus brunneus
- שבט Cydnini
- תת-משפחה Sehirinae
- שבט Amaurocorini
- שבט Sehirini
- סרחן שחור-כנף Canthophorus melanopterus
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרחניים, באתר ITIS (באנגלית)
סרחניים, באתר המרכז הלאומי למידע ביוטכנולוגי (באנגלית)
סרחניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
סרחניים, באתר GBIF (באנגלית)- סרחניים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אנציקלופדיית החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 3 – "חרקים", בעריכת יהושע קוגלר, הוצאת משרד הביטחון, 1985, עמ' 117
- ^ Yao, et.al., 2007: The first fossil Cydnidae Hemiptera Pentatomoidea from the Late Mesozoic of China. אתר fossilinsects
- ^ History of Insects עמוד 152
- ^ Thomas, Donald B., 1994. Fossil Cydnidae (Heteroptera) in the Dominican Amber אתר jstor