עבד עברי שרבו מסר לו שפחה כנענית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עבד עברי שרבו מסר לו שפחה כנענית
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"א, ד'
משנה משנה, מסכת קידושין, פרק ג', משנה י"ג
תלמוד בבלי תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף י"ד, עמוד ב'
משנה תורה משנה תורה לרמב"ם, ספר קנין, הלכות עבדים, פרק ג'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נישואי עבד עברי לשפחה כנענית או עבד עברי שרבו מסר לו שפחה כנענית הוא מצב מיוחד ביהדות, שבו יש אפשרות לבעל העבד העברי להשיא לו שפחה כנענית בעל כורחו, על מנת שתלד ילדים שישמשו כעבדים כנעניים.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג מוזכר לראשונה בספר שמות שבתנ"ך: "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ".[1] כלומר, יש לבעל העבד אפשרות להשיא אותו לשפחה כנענית, על מנת שתלד ילדים, שיהיו שייכים לאדון כמו עבד כנעני רגיל. לפי היהדות הרבנית, בעל העבד צריך להשיא את העבד שלו, גם בעל כורחו.[דרוש מקור]

היחס ההלכתי לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחס לילדים הוא כעבדים כנעניים לכל דבר. דהיינו, הם חייבים במצוות כאשה ובברית מילה, וכן לאחר שחרורם הם הופכים ליהודים לכל דבר. בנוסף, הילדים לא מתייחסים אחר אביהם לירושה, כהונה וכדומה, גם לאחר שהם משתחררים מעבדותם והופכים לגרים. למעשה, הם לא נחשבים כילדיו לשום עניין. כמו כן, לאשתו ובניו היהודיים של העבד, אין על פי הפרשנות הרבנית שום קשר משפחתי מעשי לילדי השפחה הכנענית.

התנאים למסירת שפחה כנענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת קידושין שבתלמוד הבבלי[2] מובאת ברייתא שבה מופיעה מחלוקת האם הדין נוהג רק בעבד, שאותו מכר בית דין, (כלומר, שנמכר בגנבתו) או שגם מוכר עצמו בכלל. מחלוקת נוספת מופיעה בהמשך המסכת[3] שקיימת, היא האם הדין נוהג גם בעבד, שאין לו אשה ובנים. הרמב"ם פוסק בהלכות עבדים[4] כי על העבד לעמוד בתנאים שהוזכרו לעיל[דרושה הבהרה]. אם העבד אינו עומד בכולם, אין לרבו רשות להשיאו לשפחה כנענית.

מעמדם של בני משפחה אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם כותב בהלכות עבדים:[4] "אם היו לו אשה ובנים, אף על פי שמוסר לו רבו שפחה כנענית אינו יכול להפרישו מאשתו ובניו, שנאמר: אשתו עמו ואינו יכול ליתן לו שתי שפחות, ולא ליתן שפחה אחת לשני עבדיו העברים כדרך שנותן לכנעניים, שנאמר: יתן לו אשה". כלומר, העבד יכול להיות נשוי בו זמנית גם לאשתו היהודייה. לעומת זאת, העבד אינו יכול לשאת שתי שפחות וכן שפחה אחת לא יכולה להינשא לשני עבדים.

שימוש בדין זה לטיהור ממזרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסכת קידושין כתוב בנוסף: "ר' טרפון אומר, יכולים ממזרים להיטהר, כיצד? ממזר שנשא שפחה, הולד עבד, שחררו, נמצא הבן בן-חורין".[5] לשיטת רבי טרפון, מכיוון שאין לילדי השפחה ייחוס אחר אביהם, ממילא ממזרותו אינה ממשיכה אתם הלאה, ולאחר שהם ישתחררו מעבדותם יהפכו ליהודים. בכך למעשה, הממזר הביא לעולם יהודים שאינם ממזרים. ישנן שיטות החולקות על האפשרות הזאת, אך היא נפסקה להלכה ביד פוסקי ההלכה המאוחרים יותר. במסכת קידושין מובא חיסרון לשיטה הזו, בכך שהיא לא תקפה לנקבות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]