עיקול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בישראל, עיקול הוא החרמת רכוש על ידי השלטונות במטרה לגרום להחזרת חוב. צו העיקול ניתן על ידי בית משפט, והוא נאכף על ידי ההוצאה לפועל. רשויות שלטוניות, כמו רשות המסים או עירייה, רשאיות להוציא צווי עיקול גם ללא צו מיוחד של בית המשפט.

שלבים עיקריים בהליכי עיקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הוצאת הצו ומסירתו לחייב, נרשמים ומסומנים פרטי הרכוש, וניתן לחייב פרק זמן מסוים כדי לאפשר לו לסלק את חובו. אם לא פרע את החוב, מוחרם הרכוש ונמסר לזוכה במטרה לממשו. בדרך כלל ניתנת לחייב התראה לפני מתן צו עיקול, אך לעתים קרובות, ומחשש להברחת נכסים, מאפשר בית משפט להוציא צו עיקול במעמד צד אחד (בעל החוב) ובלי שתינתן לחייב אפשרות להתגונן לפני מתן הצו, אלא רק אחריו.

ביצוע העיקול תלוי בסוג הרכוש המעוקל:

העיקול והצדק החברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיקול מהווה שלב אחרון בדרכו של הזוכה הפועל להשבת החוב, ונראה כתהליך הוגן הפועל להשגת הצדק. כל מי שהתקשה להשיג את חובו בטוח כי זוהי דרך נאותה לפעול נגד חייבים. כך גם סבור רוב הציבור החי במדינה בה מתקיימים חוק וסדר. יחד עם זאת נשמעת לעתים קרובות ביקורת על הדרך בה מופעלים הליכי עיקול, ובמיוחד כאלה המסבים נזק נפשי למי שרכושו נלקח ממנו. העובדה כי בעלי החוב המעוקל ובני משפחותיהם יוצאים ניזוקים ברגע המימוש של העיקול יכולה לעורר רחמים ולהשתתפות בצערם, עד כדי כעס על המעקלים הנראים כמי שפועלים ללא התחשבות ברגשות החייבים.

בנוסף קיימת ביקורת על בתי משפט הנוהגים לעתים, לדעתם של המבקרים, למהר ולהוציא צווי עיקול במקום שניתן היה לפתור את בעיית החוב בדרכים אחרות, או שהעיקול פוגע ביכולתו של החייב לפעול להשבת החוב – כמו למשל במקרים בהם מוטל עיקול בסכום העולה בהרבה על סכום החוב, או במקרים בהם הוא מוטל על כל חשבונות הבנקים של החייב, או על משכורתו, כך שאיננו יכול לבצע כל פעולה.

חוק הגנת השכר קובע שבעת עיקול משכורת יש להשאיר לעובד סכום השווה לגימלה הניתנת לפי חוק הבטחת הכנסה, כדי להותיר לעובד ולמשפחתו סכום המאפשר קיום מינימלי. הגנה זו אינה חלה על עיקול לשם תשלום מזונות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]